פרק 8-פגומה ?

"בטוח?" שאלתי את יובל.
"כן נו הכל בסדר"
"כרגע פשוט קפאת,כאילו היית רוח רפאים"
"לא התרכזתי,הכל בסדר"
"טוב..שיהיה..אתה בא? יש שיעור" אמרתי,כאן בבית יתומים אין לנו ממש איך להבריז,חייבים להיכנס לשיעורים,אחרת מסלקים אותך מפה,אני אל רוצה לדעת לאן.
"כן בואי" קם ממיטתו,
טוב,אז אני כבר שלושה ימים פה,בבית יתומים,זה לא כל כך נורא..אני אפילו נהנית כאן,כבר התחברתי כאן לכמה ילדים,למען האמת,רק שתיים,אף פעם לא הייתי טיפוס חברותי,של קשתות בענן וחדי קרן,קשה לי להתחבר,מי שנראה לי בפעם הראשונה לא טוב בעין,אני בחיים לא אוכל להתחבר אליו.
לא יצרתי ממש קשר עם הבית,אני מתגעגעת למאיה מאוד,בחיים לא חשבתי שבן אדם יהיה כל כך חסר לי,כנראה לא הבנתי כמה אני זקוקה לה.
אני ויובל הספקנו להכיר קצת יותר טוב,אנחנו המון ביחד,לפעמים יש לו קטעים שהוא נתקע ובוהה באיזה חלק בחדר,עשר שניות אחרי הוא מתעורר מהחלום שנכנס אליו וטוען שהכל בסדר,אני לא קונה את זה,אבל הוא לא מוכן להגיד לי מה יש לו,אז אני לא לוחצת,כשיהיה מוכן הוא יגיד לי נכון ?
התיישבתי ליד אמילי.
"היי" חייכה.
"שלום" עניתי ופיהקתי.
"את באה…-" היא נקטעה על ידי המורה שנכנס לכיתה.
"שלום תלמידים תוציאו ציוד"
הוצאתי את המחברת היחידה שהייתה לי ועט.
השיעור התחיל ושקעתי בבועה משלי בוהה במורה,לא הקשבתי למה שהוא אמר,פשוט בהיתי בו.
"קורל?" שמעתי את קולו כאילו פוצץ את הבועה שלי.
"כן? מה?" שאלתי.
"אולי תספרי לנו מה הבנת?"
"ש….37 ?" אמרתי גוררת את צחוק הכיתה.
"קורל מה יהיה איתך?"
"נו המורה אני לא מבינה את זה" התלוננתי.
"את מנסה?"
"ל…-" ניסיתי להגיד אך הצלצול קטע אותי.
קמתי ממקומי זורקת המחברת והעט חזרה לתוך התיק.

*עצור סיפור*
בנות..אני כותבת את הסיפור ומנסה לחשוב על רעיונות,יש לי המון רעיונות אבל אני לא רואה איך אני משלבת אותם בסיפור הזה,תוך כדי אני גם חושבת שהסיפור הזה רגיל,הוא דומה מאוד לכל הסיפורים האחרים שלי,אז לפני שאני ממשיכה תגידו לי מה דעתכן,אתן רוצות שאני אמשיך את זה או יתחיל חדש?