צבועה באהבה-פרק 31

בס"ד
נקודת מבט של עדן:
עבר חודש מאז ההתאבדות של אמא שלי,חודש של בכי בלילה,חודש עם בקושי שינה,חודש עם רגשות לא ברורים,רגשות שמעולם לא הרגשתי,חודש שבו אני מנסה לחזק את עצמי כל יום ויום יותר ויותר,להגיד שהתגברתי לגמרי,לא.
וגם אני חושבת שזה פצע שלעולם לא יסגר,אבל אני מנסה לחזור לשגרה,כי אני יודעת שזה מה שאימא שלי הייתה רוצה.
חזרתי לגור בבית בשביל להיות עם אבא שלי ,למרות שהוא נמצא בקושי בבית ,הוא כל היום עובד כנראה בשביל להשכיח אותה,הוא מנסה להתגבר בדרך משלו.
החודש הזה הבנתי רק יותר ויותר כמה גיא הוא אהבת חיי ,כמה הוא הגבר שלי לחיים,כל יום ויום נזכרתי כמה אני אוהבת אותו,כל יום ויום הוא רק תמך בי יותר.
שכבתי במיטה שלי ליד גיא,כבר חודש שהוא בית הבית שלו לבין הבית שלי,כמה ימים בשבוע הוא ישן אצלי וביקש מבר להזמין חברות לישון אצלה.
הסתכלתי על גיא,הוא נראה כמו מלאך ,'חיימשלי תתעורר' אמרתי בחיוך וליטפתי את שיערו,הוא קם מיד והביט בי,הלכתי ישר לצחצח שיניים ,הוא תמיד כעס עליי על זה .
יצאתי מהחדר וראיתי אותו ישן עוד פעם,'קום כבר' צעקתי וזרקתי עליו כרית.

נקודת מבט של אלירן:
"יפה שלי אני היום אוסף אותך ונלך" כתבתי לטוהר,כבר חודש וחצי שאנחנו ביחד ,כל יום איתה הוא רק מדהים יותר,קבענו לצאת היום,אבל לא אמרתי לה לאן.
החלטתי שעבר עלינו חודש קשה ושצריך זמן לנשום קצת אוויר,'אתה בא לשיעור?' שמעתי את הקול של נור מאחוריי,הסתובבתי אליה ,כבר חודש שהיא לא נראית אותו דבר,'כן יאלה בואי' אמרתי לה ושמתי יד על הכתף שלה.
'תגידי מה עובר עלייך בחודש האחרון?' ,היא נבהלה קצת מהשאלה והורידה ממנה את היד שלי.
'כלום לא עובר עליי מה יכול לעובר עליי' ,ענתה בניסיון להתחמק,לפתע נשמע קול של הודעה מהפאלפון שלה ,'היא הוציאה אותו מכיסה וקראה את ההודעה,'שיט' צעקה כך שכמה תלמידים הסתכלו עליה.
'מה יש?' שאלתי.
'כלום' ענתה והלכה ,מה יש לבחורה הזאת בזמן האחרון.

נקודת מבט של נור:
"נורי ארוחת ערב היום עם שרית דלית שחר וניר" 'שיט' צעקתי כתגובה מיידית,ארוחת ערב איתו עם האיש שהרס אותי.
אלירן שאל אותי מה קרה ,אבל פשוט הלכתי ,נכנסתי לשירותים ונעלתי את עצמי באיזה תא,הדמעות לא יצאו,את האמת אין להן למה לצאת,"באיזה שעה?" שלחתי לאימא,"שמונה" כתבה .
נור תרגעי,נור תרגעי זאת בסך הכול ארוחת ערב,כלום לא יקרה אני פשוט כל הערב ישב בשולחן יאכל כמו ילדה טובה ולא ירים את מבטי מהצלחת,והכול יהיה בסדר.
יצאתי מהשירותים שטפתי את פניי,למרות שלא היו עליהן דמעות ,ונכנסתי לכיתה.

נקודת מבט של עדן:
אחרי שהכרחתי את גיא ללכת לבית ספר נשארתי לבד בבית ,די הוא הפסיד מספיק בית ספר בגללי.
ירדתי לסלון הבית היה כל כך שונה בלי אנשים ,עדיין קשה לי להתרגל לעובדה שלא יהיו יותר ריבים ,שלא יהיו צעקות ,שלא תיהיה לפעמים מילה טובה.
התיישבתי על הספה ,לא ידעתי מה אני רוצה לעשות ניגשתי לארונית שהייתה בסלון והוצאתי משם אלבום תמונות.
ידעתי שזה יהיה לי קשה אבל החלטתי שאני חייבת ,פתחתי את האלבום ,זה היה האלבום שלי כשהייתי תינוקת כשרק נולדתי.
התמונה הראשונה הייתה תמונה שלי עם ההורים שלי בחדר לידה,הם היו כל כך צעירים ,לפי המבט בפנים שלהם הבנתי שהם היו מאושרים אבל מבוהלים ,לא יודעים מה לעשות.
אבל אמא שלי חייכה,היא חייכה חיוך אמיתי חיוך של אושר.
מתחת לתמונה הייתה מעטפה קטנה בצבע ורוד פתחתי את המעטפה בעדינות בשביל לא לקרוע את התמונה ,והיו שם רק כמה משפטים,"ילדה שלי ,אושר שלי אני מבטיחה לך שאני אשמור עלייך לנצח ,אוהבת אמא"
הדמעות החלו לרדת 'איפה את עכשיו אמא' מלמלתי לעצמי .
החזרתי את המעטפה והפכתי דף,בתמונה הייתי מצולמת עם סבתא וסבא שלי ההורים של אמא.
איתם אני לא בקשר,כמה חודשים אחרי שנולדתי הם ניתקו קשר עם אמא שלי ,כי היא לא הייתה מוכנה לעזוב את אבא שלי ,והם שנאו אותו אז הם הציבו לה תנאי או שהיא עוזבת אותו או שהיא עוזבת אותם.
היא בחרה באבא שלי ,אף פעם לא הבנתי אותם איך הם נתנו לבת שלהם לצאת ככה מהבית ועוד עם תינוקת ,את שאר הסיפור אני לא יודעת אני רק יודעת שאמא שלי עברה לגור בבית של אבא שלי וההורים שלו.
ברגע שאמא שלי סיפרה לי את זה הבטחתי לעצמי שלא משנה מה עם הילדים שלי אני אתנהג אחרת.