צבועה באהבה-פרק 43

בס"ד
נקודת מבט של נור:
"אני למטה" כתב לי נבו בהודעה.
מרחתי על שפתיי שפתון שקוף עם מעט טעם אמרתי שלום להוריי ויצאתי מהבית.
סגרתי את שער החצר ואז ראיתי את נבו על האופנוע הקבוע,הוא חייך אליי והושיט לי את הקסדה שכבר למדתי איך לחבוש.
עליתי מאחוריו על האופנוע והחזקתי בו חזק הוא התחיל לנסוע ,הרגשתי יותר קרובה אליו,פחות נבוכה,יותר אני.
זאת תיהיה פעם רביעית בערך שאנחנו יוצאים,ובכל פעם זה יותר כיף,יותר מצחיק .
אחרי כמה דקות הגענו לבית שלו,נגלה לעיניי וילה יחסית גדולה הוא החנה את האופנוע ירד מהאופנוע והוריד את הקסדה,'ועוד אני מליינית הא?' אמרתי לו וירדתי מהאופנוע הורדתי את הקסדה ונתתי לו אותה.
הוא צחק ואמר ,'סתמי ותכנסי' אמר .
התחלתי ללכת והוא אחריי ,הוא הקיש את הקוד שפותח את השער והשער נפתח באופן אוטומטי.
נכסנו לחצר היא הייתה בהחלט מטופחת ואז הגענו לדלת הכניסה,הבית הזה בהחלט מפואר.
הוא פתח את הדלת וראיתי בסלון איש בערך בגיל של אבא שלי יושב על הספה.
'שלום' הוא אמר בחיוך .
'שלום' אמרתי וחייכתי אליו.
'מי את?' שאת וקם מהספה לכיוונינו.
'אבא זאת נור' נבו אמר .
'הא אוקיי נבו אימא התקשרה מקודם תחזור אליה בבקשה' אמר אבא שלו ,נבו הנהן .
'רוצה לשתות לאכול משהו?' שאל אותי נבו.
'לא לא תודה' אמרתי.
'טוב בואי' אמר והוביל אותי לעלות במדרגות.
אחרי עלייה קצרה במדרגות נכנסנו לחדר הוא היה יחסית גדול.
'תרגעי מה את קפואה?' גיחך וסגר את הדלת.
'לא קפואה' עניתי והשתחררתי מהקיפאון.
'הא לא?' אמר בציניות.
'לא' חייכתי אליו ,'מה אתה מתופף?' שאלתי אותו בהתלהבות כשראיתי את התופים.
'קצת את יודעת' גירד בראשו.
'תנגן לי' ביקשתי ממנו.
'טוב אבל את לא צוחקת' הזהיר אותי.
'שאני יצחק?' אמרתי בציניות והצבעתי על עצמי.
'טוב שבי' אמר והצביע על המיטה שלו.
ישבתי והוא ישב מול מערכת התופים והתחיל לתופף.
הוא ניגן משהו ממש קצר ,'זהו זה מה שאתה יכול?' אמרתי בהרמת גבה.
'באי נראה אותך' אמר וקם מהמערכת.
'בבקשה' אמרתי והתיישבתי מול המערכת.
לקחתי את שתי המקלות והתחלתי פשוט לתופף על כל תוף שראיתי אחרי כמה שניות שלא הצליח לי הפסקתי.
'אז לא כל כך הצליח לי' אמרתי והסתכלתי עליו.
הוא צחק והתקרב למערכת.
'בואי אני יראה לך' אמר והושיב אותי עליו ,שם את מקלות התיפוף בידי החזיק בשתיהן והתחיל לתופף איתי.
אחרי כמה שניות התחיל לצאת צליל ,'את רואה את מצליחה' אמר והפסיק.
'כן' הסתכלתי לתוך עיניו.
הסתכלנו אחד לשניה בתוך העיניים 'טוב כדאי שאני ילך' אמרתי.
'כן' אמר .
קמתי טיפה ממני אבל הוא משך אותי אליו בחזרה ונישק אותי,לא התנגדתי ,הרגשתי משהו טוב בנשיקה הזאת,הרגשתי את הפרפרים שלא הרגשתי זמן רב,
הרגשתי מאוהבת.

נקודת מבט של טוהר:
שכבתי במיטה שלי ,הרוסה לא רוצה לצאת ממנה,מאז שגיליתי על התמונה אני לא מפסיקה לבכות,לחשוב שהאדם שאהבתי יותר מהכול,שהכי סמכתי עליו בעולם פשוט זרק את כל האמון הזה לפח.
'טוהר יש לך אורח' אימא אמרה.
ידעתי שזה אלירן,הרי אף בן אחר לא היה בא לפה.
אחרי כמה שניות שמעתי דפיקות בדלת,'תכנס' אמרתי לו,רק כי לא רציתי שההורים שלי יחשדו במשהו.
הוא נכנס לחדר ,לראות אותו צבט לי את הלב.
'מה את רוצה?' שאלתי וניגבתי את הדמעות.
'שתאמיני לי' אמר בקול צרוד והתקרב אליי.
'אל תתקרב אלי' הזהרתי אותו .
הוא התרחק כמה צעדים ,ונשאר עומד.
'את חייבת להאמין לי' אמר בקול מתחנן.
'למה לי?מאיפה אני יודעת שזה לא קרה?' שאלתי אותו.
'את לא יודעת את רק יכולה להאמין לי' אמר.
'אני לא מסוגלת' נשברתי.
'בבקשה אל תבכי בגללי' אמר והתקרב אליי שנית.
הפעם לא אמרתי לו כלום,הוא התיישב על המיטה שלי וניגב את דמעותיי,המגע שלו זעזע לי את הלב.
'למה עשית לי את זה?' שאלתי אותו וקירבתי את ברכיי לחזה.
'לא עשיתי שום דבר אני נשבע לך' שם את ידו על ליבו.
'תביא לי הוכחה שלא עשית את זה,בבקשה' התחננתי בפניו.
'אין לי הוכחה יש לי רק את המילה שלי' אמר והתקרב אליי עוד יותר.
'זה לא מספיק מצטערת' אמרתי וקמתי מהמיטה.
'טוהר…' התחיל לומר.
'תפסיק זה רק עושה לי יותר רע' אמרתי לו.
הוא קם מהמיטה והסתכל עליי כמה שניות ויצא מהחדר.
סגרתי את הדלת והבכי לא נעצר.