כותבת מהלב♥
אוקיי אז מקווה שתאהבו ... אוהבת המון ♥ לא יודעת למה אבל חלק מהשפטים התאימו ... פרק הבא פרק הרבה יותר יפה.. אשמח לתגובות!

צבועה באהבה-פרק 48

כותבת מהלב♥ 09/02/2016 1039 צפיות 3 תגובות
אוקיי אז מקווה שתאהבו ... אוהבת המון ♥ לא יודעת למה אבל חלק מהשפטים התאימו ... פרק הבא פרק הרבה יותר יפה.. אשמח לתגובות!

בס"ד
נקודת מבט של אלירן:
חזרתי הביתה מהעבודה,זאת היום עבדתי עד ממש מאוחר בגלל שהיה ספירת מלאי,השעה הייתה שלוש לפנות בוקר,הרחובות היו שוממים,בלי אף אדם,לפתע שמעתי צרחה,זאת הייתה בת!
ניסיתי להבין מאיפה מקור הצרחה,היא נשמעה שוב וקלטתי שזה מהסמטה הקרובה,רצתי לשם במהירות ושמעתי קול של בת מתחנן ובוכה וקול של גבר שמענה אותה.
הסתכלתי על המחזה,הגבר הפשיט את הבחורה לחזייה ותחתונים ,רצתי אליו במהירות ונתתי לו מכה מאחור ,ובזכות זה הוא נפל והתעלף,הבת הייתה בשוק,פניה היו מלאות בבכי,איפורה היה מרוח,הסתכלתי על פניה,היא הייתה יפה ,רגע זאת אותה אחת מהתמונה,האחת הזאת שרצתה לנקום בי ובטוהר.
'קחי תתלבשי' אמרתי לה והורדתי ממני את הסוודר,היא לקחה אותו בידיים רועדות.
'תודה' אמרה בקול רועד.
היא שמה מעליה את הקפוצון שהיה עליה כמו שמלה,'תודה באמת תודה' אמרה והתחילה ללכת.
'רגע' עצרתי אותה,אין מצב אני משאיר אותה לבד אחרי מה שהיא עברה היום,אמנם היא הרסה לי את האהבה אבל אני לא יכול להשאיר אותה ככה.
'אני ילווה אותך' אמרתי לה.
היא הנהנה וחיכתה לי,היא הסתכלה מבט חטוף על האדם ששכב על הרצפה,והתחילה ללכת במהירות,הדבקתי אותה 'הכול בסדר את צריכה משהו?' שאלתי בקול רגוע.
'לא לא הכול בסדר תודה רבה' אמרה והמשיכה ללכת במהירות.
אחרי כמה דקות היא עצרה מול בניין 'זה הבית שלי' אמרה והצביעה על הבניין.
הנהנתי והיא עצרה אותי,'אני יודעת מי אתה ואני רוצה להגיד לך שאני יגיד את האמת אני יוקיר לך תודה,אני יספר לה את האמת' אמרה.
הנהנתי עוד פעם,'תודה עכשיו אני צריך להודות לך' אמרתי לה וחייכתי חיוך קטן,'טוב בואי אני יעלה איתך' אמרתי היא הנהנה ונכנסנו לבניין.

נקודת מבט של גיא:
נכנסו לחדר הקטן וראיתי אתה שם שוכבת על המיטה,רגועה מחוברת לכל מיני מכשירים,העייפות ממקודם נעלמה בין רגע,החזקתי לבר ביד ונכנסנו שנינו.
'אני לא מאמינה' אמרה בקול שקט בר.
'גם אני לא' הודיתי.
אני לא מאמין שזאת אימא שלי,שוכבת שם בלי יכולת לעשות דבר ,אחרי שכנועים רבים בר שכנעה אותי ללכת לבית חולים,ואת האמת הרגשתי שזה סוג של סגירת מעגל שאף פעם לא הייתה וכנראה גם לא תיהיה.
'קשה הא?' שמענו קול מאחורינו,זה היה "אבא שלי".
לא עניתי לו הייתי מרוכז בהלתבונן בה.
'טוב אני ישאיר אתכם קצת לבד' אמר אחרי כמה שניות שראה שאף אחד מאיתנו לא אומר מילה.
הוא יצא מהחדר 'בר יש מצב את הולכת לקנות לי שוקו בקפיטריה?' שאלתי אותה,היא הנהנה נתתי לה כסף לשנינו היא יצאה מהחדר.
התיישבתי בכסא שליד המיטה שלה,'את יודעת לא ככה דמיינתי את הפגישה שלנו' התחלתי לומר,'דמיינתי שיום אחד את תבואי ותבקשי סליחה,ואני יוכל לסלוח לך ונחזור להיות משפחה שלמה ומאושרת,אולי בר צדקה אולי זה באמת מלעמלה הרי איזה אימא משאירה את הילדים שלה לבד?!את בכלל העלת בדעתך כמה זה יהיה לי קשה?את בכלל חשבת עליי כשעזבת?כל השנים רק חשבתי איך לעשות שהכול יהיה טוב,ששום דבר לא יחסר לבר,שתמיד יהיה לה הכול,תמיד הייתה בי תקווה שאולי חטפו אתכם ובגלל זה נעלמתם,כי ככה תיהיה לכם סיבה לעזוב,את יודעת אני מסתכל עלייך ככה ואני לא מבין מה קרה?איך בן אדם יכול לעובר תאונה ולהיות צמח,אני כנראה אף פעם לא יבין את זה,אני באתי בעיקר להראות לך שאפילו שעזבת טוב,כן טוב לי,יש לי הכול ,אני אח טוב לבר יש לי חברה שאני אוהב ,יש לי חברים אבל שום דבר מהדברים האלה לא בזכותכם הכול בזכותי,רק בזכותי,את יודעת אני שונא אותך' אמרתי כשעיניי עם דמעות,'אני באמת שונא אותך ,אני שונא ולא מבין למה עזבת למה היית חייבת לעזוב?' צעקתי ,השתלטתי על עצמי וניסיתי להירגע.
קמתי מהכיסא ואמרתי בקול חנוק,'רק שתדעי שאני מאושר שאת ככה' אמרתי בקול קר ויצאתי מהחדר.


תגובות (3)

היי אני דנה
אני קוראת עוקבת אחרי הסיפור שלך יש לך רעיון יפה ומעניין וכתיבה מעולה!!
לא יכולתי לרשום תגובות ממליון סיבות אשתדל מעכשיו לרשום לך…
מחכה לעוד פרק תמשיכי כמה שאפשר

11/02/2016 22:10

תןדה רבה אני מקווה שיהיה חי זמן להמשיך מחר

11/02/2016 22:22

תודה רבה אני חושבת שיהיו בערך 52 פרקים

13/02/2016 23:20
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך