קאמבק- עונה 2- פרק 1- !!!

עונה 2-
פרק 1-
מנקודת המבט של דניאל-
"תעיף תתחת שלך לפה!"
-"עזבי אותי"
"אתה יודע שבסוף אתה תבוא איתנו, בוא נחסוך את השיחה הזאת"
-"איב, את לא מבינה שאני לא רוצה לראות אותה?"
"ומה תגיד לנייתן בדיוק? שלא בא לך לבוא כי בזמן שהוא היה בדיכאון זיינת את חברה שלו.."
-"תסתמי את הפה" קטעתי אותה.
"גם ככה אתה רואה אותה עוד שבוע, אין לך לאן לברוח". שתקתי.
"בוא"
"אני בא קרציה" ניתקתי את השיחה וקמתי מהמיטה. זרקתי כמה בגדים לתוך תיק, ויצאתי מהדירה שלי, מכין את עצמי לזה שאני פוגש אותה. לא ראיתי אותה.. חודשיים בערך. מסוף הלימודים, ששם ברחתי ממנה כשהיא אמרה שהיא אוהבת אותי.
עוד שבוע חוזרים לקולג', ואני אצטרך לראות אותה כל יום, אז אולי באמת כדאי להתרגל לזה כבר עכשיו ולתת לאיבון להטיס אותנו להוואי.

"תודה רבה!!!" שמעתי את איבון צועקת כשנכנסתי למטוס הפרטי של אבא שלה. כולם ישבו שם. נייתן, בן, מירנדה, ליאם ואמבר.
"איפה הדברים שלך?" היא שאלה אחרי שחיבקה אותי. כל מה שעבר לי בראש זה שאמבר כל כך יפה.
"מה? אה, פה" אמרתי והורדתי ממני את התיק.
"איך הכנסת לפה בגדים של שבוע?" היא שאלה בתדהמה ולקחה ממני את התיק.
"בניתי על נייתן" אמרתי בחיוך והתיישבתי בין מירנדה לנייתן.
"אותך לא ראיתי שנים" מירנדה אמרה בחיוך וחיבקה אותי. זה נורא ששתיים מתוך השלוש בנות פה אקסיות שלי?
לא, הייתי במקרים יותר גרועים.
"חשבתי ששכחת מי גילה אותך, צרפת זו עיר מלאה בחארות" אמרתי לה בחיוך.
"וממה שאתה אומר אני צריכה להבין שאתה לא חרא?" היא שאלה בחיוך מתגרה.
"לא צריך לדאוג נייתן, החוש הומור עדיין בתחתית" אמרתי בחיוך, כל רגע פוזל לאמבר, שפתאום קרובה לליאם.

**
"אני שונאת אותו" אמבר אמרה לי בעצבנות כשנכנסנו למועדון של ליאם. גיחכתי.
"הוא אחלה גבר, אני לא מבין מה הבעיה" צחקתי.
"הבעיה היא שהוא דפוק!" היא אמרה.
"זה קרה פעם אחת.."
"אתה לא חושב שזה חוצפה?" היא קטעה אותי.
"לא אמ, אני גבר, אני לא חושב שזה חוצפה נוראית שחבר שלי הפיל לך את התיק לקים לבריכה" גיחכתי.
"ואם זה היה כרטיסים לפיינל פור? אז התשובה שלך הייתה שונה לגמרי" היא אמרה בהתגרות.
"כי זה יותר חשוב" אמרתי בחיוך. היא הסתכלה עליי. צחקתי.
"אני אוהב אותך" הזכרתי לה לפני שקיבלתי סטירה.
"יש לך כל כך הרבה מזל שאני מכורה אליך" היא מלמלה ונישקה אותי.

**

"דניאל" איבון קראה לי פתאום, והעירה אותי מהעצבים שעמדו להתפוצץ אצלי בגוף. פתחתי את החגורה וקמתי לכיוונה.
"מה?" שאלתי.
"אולי די?" היא אמרה בשקט.
"מה די?" שאלתי.
"די להתנהג כאילו היא אשמה שהחיים שלך חרא" היא אמרה בעצבנות.
"היא אשמה איב" אמרתי.
"לא, אתה אשם. אל תשחק לי אותה, שמעתי מה עשית לה לא פעם אחת ולא פעמיים" היא אמרה. נאנחתי.
"טוב מה את רוצה שאני אעשה? את הכרחת אותי לבוא לפה"
"אל תגרום לה לחזור להיות מדוכאת, בבקשה דניאל. הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע זה למה עשית את טעות חייך וזו החלטה אישית ומחורבנת שלך, אבל אני יודעת שאתה לא רוצה שהיא תהיה עצובה" היא אמרה. הסתכלתי עליה.
"די" היא לחשה.
"אני אשתדל" אמרתי ובלעתי רוק.
"יופי" היא אמרה בחיוך.
"ממתי נהיית כזאת נחמדה?" שאלתי בחיוך.
"מצחיק" היא אמרה. צחקתי וכרכתי את ידי מסביבה.
"תפסיקי לדאוג לכולם ותהני. זאת החופשה שלך מייל לא?" שאלתי בחיוך והתיישבתי במקום שלי, והושבתי אותה עליי.

"בן זונה!" צרחתי כשהתעוררתי ספוג במים. ראיתי את נייתן מת מצחוק בצד ואת בן מתגלגל על הרצפה. דלי היה לידו. כל הגוף קפא לי, הרגו לי את הביצים
"סויר, אל תתפלא אם תקום בלי זין איזה יום השבוע" אמרתי. שניהם לא הפסיקו לצחוק.
"אחי, זה היה כל כך דורש" נייתן צחק.
"בחורות אוהבות רטוב, עשיתי לך טובה" בן אמר והמשיך לצחוק.
"מצחיק" אמרתי.
"איך אתה לא עושה לו את זה כל בוקר בקולג' שלכם איך" בן מלמל.
"בנים, צאו כבר!" איבון צרחה. הסתכלתי על שניהם.
"חכו" אמרתי בחיוך עצבני ויצאתי מהמטוס. איבון קלטה אותי והתחילה לצחוק.
"גם את התחלת?" שאלתי, מתאפק לא לחייך.
"באמת לא הבנתי למה בן עמד עם דלי ומילא קרח" היא צחקה. קלטתי את אמבר, מירנדה וליאם מדברים, וירד לי כל המצב רוח.
"זוג היונים נייתן ובן, בא לכם להצטרף או שאני אסגור את המטוס ואתן לכם שבוע התייחדות?" היא שאלה.
"שבוע התייחדות!" בן צעק ויצא מחובק עם נייתן. גיחכתי.
"בואו כבר" מירנדה קראה להם. העברתי מבט אחרון באמבר, שצחקה מליאם. ממתי הוא מצחיק אותה? ברגע שאני לא בסביבה פתאום היא כן נהנית איתו?
שבוע כיפי הולך להיות.