אנאבל
אז חרגתי מהתכנית כי אני מתה לעלות עוד פרק אז מהיום אין עוד תכניות אני פשוט אעלה פרק מתי שאני אוכל! :)

קיץ בלתי נשכח- פרק 2

אנאבל 21/12/2014 1411 צפיות 2 תגובות
אז חרגתי מהתכנית כי אני מתה לעלות עוד פרק אז מהיום אין עוד תכניות אני פשוט אעלה פרק מתי שאני אוכל! :)

״את מרגישה יותר טוב?״ אמר לאחר שהתיישב לידי. הנהנתי. ״אני מצטער שהיית צריכה לראות את כל זה רון״ עדיין הייתי בשוק שלאחר הטראומה ולא הבנתי איך הוא יודע איך קוראים לי ואיך הוא היה במקום הנכון בזמן הנכון למרות שאני יודעת שאף אחד לא עובר בסמטה החשוכה הזאת. ״את עדיין בהלם מכל מה שקרה נכון? זה באמת קשה לראות דבר כזה בחיים כמו שלך.. ״ הוא אמר במן רכות ועדינות כאילו הוא מכיר אותי מאז שאני נולדתי ״חיים כמו שלך?״ אמרתי בחוסר הבנה תוך כדי שאני משתעלת מעט. מה זאת אומרת חיים כמו שלי? מאיפה הוא בכלל יודע מזה החיים שלי? ״אה סליחה אני מצטער, לפעמים אני פשוט שוכח שאת עדיין לא יודעת..״ הוא אמר עם חצי חיוך ״לא יודעת מה?״ עדיין לא הבנתי מה מטרת השיחה הזאת ״עזבי את זה עכשיו, את כמעט נהרגת, אני לא חושב שצריך להעמיס עליך עוד דרמות עכשיו, יש לנו זמן..״ אמר והחזיק לי את היד. ״אפשר לפחות להבין מה קרה שם מקודם? מי אתה? מי היה הרוצח? איך הוא כמעט הרג אותי? מזה הכוחות שיש לכם? ״ יריתי אינספור שאלות לא ברורות לאוויר ״ואוו ואוו לאט לאט, את פשוט צריכה לדעת שאת יכולה לסמוך עלי״ הוא ענה בקול חם ודואג כזה שאי אפשר לא להאמין לו. סמכתי עליו, הוא הציל את החיים שלי ואחר כך הוא גם נשאר איתי ודואג שהכל בסדר איתי. למרות שכל זה היה לי פשוט מוזר כל כך.. ״לא אין מצב שאחרי כל מה שעברתי עכשיו אני פשוט שותקת וממשיכה בחיים שלי כרגיל..״ אמרתי ואז הרגשתי צריבה קטנה בבטן וישר החזקתי את הבטן ״טוב קודם כל צריך לטפל בך, בואי נלך לבית שלי ואני אטפל בך שם״ הוא אמר וקם מהמקום שלו כדי לעזור לי לקום. פחדתי ללכת לבית שלו, אני לא מכירה אותו בכלל. ״לא בוא נלך לבית שלי, ההורים שלי כבר יטפלו בי שם..״ אמרתי במן הרתעות כזאת. הוא הושיט לי את היד שלו ועזר לי לקום. יד אחת שלי הייתה על הבטן ויד שנייה נשענה על היד שלו. ככה הלכנו עד לבית שלי. הגענו לבית שלי ומעבר לזה שההורים שלי הזדעזעו שאני הייתי נראית כמו שהייתי נראית הם יותר היו בשוק מזה שהיצור הזה שאין לי מושג איך לקרוא לו איתי. הם נראו כאילו הם הכירו אותו והם פחדו שהרגע הזה יגיע והוא יופיע בבית שלהם. הם הרשו לו לטפל לי בפצעים. הוא לקח אותי למקלחת ושם אני הרמתי את החולצה והוא שטף לי את כל הדם היבש. אני שטפתי את הפה שלי אחרי שהקאתי עוד קצת דם ואז הלכתי לחדר שלי להחליף בגדים. בזמן שהחלפתי בגדים שמעתי את מי שהציל אותי מדבר עם ההורים שלי. ״אתה הולך עכשיו לספר לה הכל?״ אבא שלי שאל ״כן, אבל אני לא יפיל את זה עליה במכה, אחרי הכל היא עברה רק לפני כמה שעות דרמה לא פשוטה..״ זה שהציל אותי ענה, אני חושבת שאני פשוט אתן לו את הכינוי ׳המושיע׳ עד שהוא יועיל בטובו להגיד לי את שמו.. ״ומתי אתם תלכו לשם?״ אמא שלי נשמעה מודאגת ״בעוד כמה ימים, אחרי שהוא כבר תעקל את הכל, אני חושב שאחרי שהיא תשמע את הכל עדיף לה כבר להיות שם ולראות איך הכל קורה באמת״ המושיע השיב ״למה דווקא עכשיו? היא עוד כל כך קטנה. היא לא צריכה לשמוע את כל זה״ אמא שלי הייתה מודאגת יותר ״אני חושב שכנראה הוא החליט שזה הזמן שלה לגלות הכל, אני מבין שאתם דואגים וזה בסדר לגמרי אבל גם לי אין מה לעשות בעניין הזה, אם הוא החליט אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר.. חוץ מזה שלושתנו יודעים שרון היא ילדה בוגרת מאוד לגילה ואני בטוח שהיא תבין את הכל די מהר והיא תהיה מוכנה יותר מהר ממה שציפינו״ המושיע השיב בקול הדואג שהוא דיבר איתו כשהוא היה איתי ״טוב אני מניח שזה לטובתה..״ אמר אבא שלי בלית ברירה. אחרי שהחלפתי בגדים נשכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה. על מה לעזאזל הם דיברו? מי זה הוא? מה קרה לפני כמה שעות? מי זה המושיע הזה? למה ההורים שלי מכירים אותו? הכל היה לי כל כך מבולבל ולא הבנתי כלום.. הדלת נפתחה והמושיע נכנס לחדר. אני התיישבתי על המיטה וחיכיתי שהוא כבר יספר. ״טוב אני כבר אומר לך שזה הולך להיות בשבילך קשה ובגלל זה אני לא הולך לספר לך את הכל עכשיו״ המושיע אמר ״אפשר להתחיל קודם כל מהשאלה הבסיסית ביותר, איך קוראים לך?״ אמרתי ״אדם״ הוא ענה ״אל תספר לי בחלקים, תספר לי הכל עכשיו. אני מעדיפה שתספר לי הכל עכשיו ואני ינסה לחבר את החלקים של הפאזל לבד בראש..״ אמרתי בביטחון ״את בטוחה?״ שאל ליתר ביטחון ואני הנהנתי ״כמו שאת יכולת לראות לפני כמה שעות בסמטה אני לא בן אדם רגיל, אני שומר. בעולם הזה יש 5 יצורים מיוחדים. בעלי כוחות שאף אחד לא ראה בחיים. היצורים האלה נקראים מושיעים. המושיעים היו שומרים על העולם שממנו אני בא כל אחד על המפלצת או על השד שיה מהווה סכנה על העולם שלי. אבל כמו שאמרתי בעולם שאת חייה בו היו 5 מושיעים, עכשיו יש רק אחת וזאת את. אני מלווה אותך מאז שהיית קטנה עד עכשיו ותמיד שמרתי שלא יקרה לך כלום כי ידעתי שאת היחידה שנשארת. כולם חיכו שתגדלי ותוכלי כבר לשלוט בכוחות שלך ולשלוט בכוחות שלך כי היה להם מאוד קשה להשתלט לבד על כל היצורים הרעים שרצו להשתלט על העולם שלי. את האמת רצינו לחכות עד שתהיה בערך בת 18 אבל אחרי מה שקרה היום אני חושב שעכשיו זה הזמן המתאים. הם מצאו אותך וזה אומר שאת צריכה לעבור לעולם שלי כדי שאני אוכל להכין אותך.. אני יודע שהכל קורה מהר מדי אבל זאת הדרך הכי טובה לשמור עליך בטוחה.. ״ הוא הניח את ידו על ידי כדי לשדר שהוא דואג לי


תגובות (2)

ווואו את כותבת ממש יפה:)
מחכה להמשך!! :)

21/12/2014 13:39

היי :))
רק עכשיו התחלתי לקרוא את הסיפור שלך..
הוא מדהים!!

05/04/2015 14:56
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך