קיץ בלתי נשכח- פרק 25

-בוקר-
קמתי בבוקר ואדם אמר שהיום אנחנו לא נתאמן בגלל הנשף למרות שלא הבנתי מה הסיפור הגדול… אז היום ישנתי עד מאוחר ונהניתי מכל דקה. קמתי בערך בשתיים עשרה וצחצחתי שיניים ושטפתי פנים. אחר כך אכלתי ארוחת בוקר וראיתי טלוויזיה. קרן גררה את אדם להסתובב היום לסידורים אז הייתי בבית לבד ובשלב מסוים החלטתי לצאת לשאוף אוויר.. התיישבתי על הספסל שהיה מול הנהר ליד הבית שלי והסתכלתי על המים. ״אפשר להצטרף?״ מישהו מאחורי שאל. הסתובבתי וזה היה מישהו שנראה בערך בגילי. הוא היה בעל שיער שטני עם ועיניים חומות. הוא היה יחסית חתיך אבל לא אדם.. ״כן, זה לא ספסל שלי..״ אמרתי והוא התיישב לידי ״אז מה ילדה יפה כמוך עושה במקום בודד כזה?״ הוא אמר עם חצי חיוך ״אני גרה כאן..״ אמרתי כאילו זה אמור להיות מובן מאליו אבל אני בעצמי לא הבנתי למה אמרתי את זה ככה ״אה אז את המושיעה האחרונה לא?״ הוא אמר ״כן..״ אמרתי בייאוש כאילו שמעתי את זה מיליון פעמים ״אני דין״ הוא אמר ואז הבנתי למה הוא בכלל ניגש אלי.. קרן אמרה לו.. ״ואני הולכת״ אמרתי מהר והתקדמתי חזרה הביתה ״רגע חכי״ הוא אמר והשיג אותי ״יש לי רק שאלה אחת, לא באת לפה דווקא במקרה נכון?״ אמרתי עם דמעות מזעריות עצורות בעיני כשאני מתחילה להיזכר עוד פעם בשיחה מאתמול.. דין הרכין את ראשו מעט ״תקשיבי אני מצטער שזה יצא ככה, באמת.. קרן תיארה אותך באופן מזעזע ועכשיו כשאני רואה אותך אז בדיוק ההפך הגמור ממה שהיא אמרה עליך.. אני באמת אשמח אם תלכי איתי לנשף״ הוא אמר בחצי חיוך ״ברור.. גם את זה היא אמרה לך להגיד?״ אמרתי די כועסת ״לא, באמת שלא״ הוא אמר בהחלטיות ״טוב גם אם אתה באמת מתכוון לזה אני מסרבת כי אני הולכת לחתוך מאמצע הנשף ולא יהיה לי כל כך נעים להשאיר אותך לבד, למרות שאתה ידיד של קרן..״ את הקטע האחרון טיפה מלמלתי ״לא אכפת לי, מבחינתי אפילו ללכת אליך הביתה ולהיות שם.. גם אני לא כל כך רציתי ללכת לנשף הזה..״ הוא אמר ״אז למה אתה הולך? ועוד איתי?״ אמרתי לא מבינה כל כך ״קרן לא עזבה אותי עד שהסכמתי..״ הוא צחקק ״איך אתה סובל אותה?״ אמרתי עם חצי חיוך ״יש בה יותר ממה שרואים.. אולי מבחוץ היא כזאת רעה וקנאית אבל מבפנים יש לה לב טוב..״ הוא אמר ״רגע אתה מאוהב בה?״ אמרתי ״אממ…" הוא הפך לנבוך.. "אוו" אמרתי בחיוך קטן "טוב אני עושה את זה רק כדי שהיא תקנא טיפה או תשים לב אלי סוף כל סוף.. אז מה את אומרת, את באה איתי או לא?״ הוא חזר לנושא ״לא יודעת.. לא נראה לי..״ אמרתי והתחלתי להתקדם שוב לכיוון הבית שלי ״רגע נו בבקשה״ הוא שוב עצר בעדי והיה לי מן דה ז׳ה וו מהימים הראשונים שהכרתי את אדם ״מה?״ אמרתי די כועסת ״נו בבקשה.. לא ביקשתי יותר מדי..״ הוא אמר תוך כדי שהוא מחזיק בידי ומלטף אותה. ״נו רון אני יודע שאיפשהו בליבך הרחום יש מקום קטן לרחמים שלך כלפי.. ככה את תשאירי אותי לבד חסר דייט?״ הוא חייך וליטף לי את הלחי ״אתה בכלל לא רצית ללכת איתי..״ אמרתי, התנערתי ממנו ונכנסתי מהר הביתה.. ישבתי על המיטה בחדר שלי ובכיתי. הליטוף של דין הזכיר לי כל כך את אדם שזה היה הזוי.. כאילו הוא ידע שזה מה ששובר אותי.. מלא פלאשבקים ותמונות רצו בראשי בעודי לא מצליחה לעצור את הדמעות.. כל ליטוף שלו, כל חיבוק, כל דמעה וכל צחקוק שהיה לי איתו צפו כאילו החזקתי אותם בפנים הרבה זמן והגיע הזמן שלהם לפוצץ את המיכל ולפרוץ החוצה.. ואז שמעתי את דלת הבית נפתחת ״רון? את בבית?״ קולו של אדם נשמע מהסלון ואני מיהרתי לנגב את הדמעות וכשגיליתי שזה לא אפשרי פשוט כיסיתי את עצמי עד מעל האף והסתובבתי עם הפנים אל הקיר שהמיטה שלי הייתי צמודה אליו כדי שאדם לא ישים לב שאני בוכה.. דלת חדרי נפתחה ״רון? את עדיין ישנה?״ הוא שאל ואני לא עניתי. עצמתי את עיני כדי שיחשוב שאני באמת ישנה. הוא התקרב אל המיטה והסתכל בעדינות אם אני עדיין ישנה וכשהוא ראה שהעיניים שלי מכוסות בדמעות הוא נשכב על המיטה עם הפנים אלי בעודי עדיין עם עיניים עצומות. ״מי פגע בך?״ הוא אמר בעדינות בעודו מלטף את פניי ומנגב את הדמעות ״זה דין? כבר פגשת אותו והוא ניסה לגעת בך?״ הוא שאל בקול דואג ״אוף נמאס לי כבר להעמיד פנים שקרן מוצאת חן בעיני כשכל מה שאני מדמיין כשאני איתה זה אותך..״ הוא אמר מיואש ״מתי כבר תגידי לי שאת אוהבת אותי? מתי הכל יתחיל להסתדר?״ הוא שאל ואני התאפקתי שלא לפקוח את עיני ״לפעמים אני חושב שאני היחיד שבאמת פוגע בך.. וזה מחרפן אותי..״ הוא ניגב את הדמעה האחרונה ולמרות שהפנים שלי היו יבשות מדמעות הוא המשיך ללטף אותי ״מתי אני יוכל ללטף אותך ככה מבלי שאת ישנה?״ הוא אמר וכל כך רציתי פשוט לנשק אותו מבלי לומר כלום.. הוא לקח את ידי ושם על פניו והזיז את ידי כדי שזה יראה שאני מלטפת אותו ״אני כל כך אוהב אותך..״ הוא אמר וקם מהמיטה ויצא מהחדר.. אני פקחתי את עיני באיטיות ועוד דמעות החלו לזלוג מעיני.. אני כל כך רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו אבל אני שוב פוחדת.. אני פוחדת שכשאני יוכל לעשות את זה עוד משהו יופיע וישבור לי את הלב.. קמתי, ניגבתי את הדמעות והלכתי למטבח לאכול משהו. ״בוקר טוב״ אדם חייך ״בוקר טוב..״ אמרתי מדוכדכת ״קרה משהו?״ הוא אמר טיפה דואג ״לא..״ אמרתי באותו הטון ״אז למה את כזאת עצובה? יש היום נשף שלם בשבילך״ הוא אמר די נלהב ״ענית לעצמך על השאלה שלך..״ אמרתי, לקחתי חפיסת עוגיות והלכתי חזרה לחדר בעוד שאדם בעקבותיי ״מה זאת אומרת?״ הוא אמר בעוד שאני מתיישבת על המיטה והוא לידי ״מה ששמעת״ אמרתי בעוד שאני נוגסת בעוגייה אחת ״את לא רוצה ללכת לנשף?״ הוא אמר בעודו גם לוקח עוגייה אחת ״לא, אני לא אוהבת אירועים מהסוג הזה.. אני לא אוהבת אירועים בכללי..״ אמרתי ״אבל זה נשף לכבודך, זה משהו אחר״ הוא אמר בטוח בעצמו ״מה ההבדל?״ אמרתי ״לא יודע.. ״ הוא אמר ״אז אין הבדל״ קטעתי אותו ״ואוו מה עובר עליך היום?״ הוא אמר ״מה שעבר עליך אתמול כשריכלת עלי עם קרן אחרי שהלכתי לחדר״ אמרתי בתוקפנות והוא טיפה השתתק ״מה אני כבר אמרתי?״ הוא לא הבין ״אתה באמת לא שמת לב? כנראה שאתה באמת עיוור..״ אמרתי בעצבים וחזרתי לסלון להחזיר את העוגיות כי כבר נגמר לי החשק אליהן ״תקשיבי אני מצטער.. באמת לא הייתי בסדר..״ הוא אמר בעודו בא אל המטבח אחרי וחוסם את דרכי