קיץ בלתי נשכח- פרק 28

״תגידי לא שכחת משהו?״ שמעתי קול מאחורי. (אתם מוזמנים לעצור את המוזיקה) הסתובבתי וראיתי את אדם לבוש בגופיה שגזורה מקצותיה ומכנסי ג'ינס בהירים ״אל תדבר איתי בכלל..״ כעסתי והסתובבתי חזרה ״מי רוצה לדבר? רציתי רק להגיד לך ששכחת את הדבר הכי חשוב בנשף כזה..״ הוא אמר ובא לידי ״שהוא?״ אמרתי בטיפה כעס ״לרקוד עם השומר את הריקוד המסורתי״ הוא חייך "לא אני לא רוקדת…" אמרתי טיפה נבוכה.. אולי באיזשהו מקום חיכיתי שהוא יציע לי לרקוד אבל אני לא ממש אוהבת את כל הדברים האלה.. "ומי אמר לך את הדבר השטותי הזה? " הוא צחק מעט "אני" אמרתי "אז תגידי לעצמך שאת טועה" הוא חייך את חיוכו הכובש שתמיד היה על שפתיו "יש רק בעיה אחת, אני תמיד צודקת" אמרתי טיפה כדי להתחמק מהריקוד. קודם כל בגלל שאני בקושי רוקדת אבל גם בעיקר בגלל שאני יודעת שאז אני שוב אחיה באדם-לנד ואחרי כמה דקות אני אתרסק למציאות כמו בכל פעם.. "תמיד יש פעם ראשונה" הוא אמר "נו מה אכפת לך? " הוא אמר "ומה עם קרן? " שאלתי סקרנית עם חצי חיוך על הפנים כי נזכרתי במה שקרה לפני כמה דקות באולם "את משווה ריקוד עם קרן לריקוד איתך? " הוא אמר וזה גרם להתמלאות בכל כך הרבה אושר ופרפרים "לא מה פתאום, אני בטוחה שקרן רוקדת יותר יפה ממני" אמרתי אתם מוזמנים לשים את השיר הבא:

"אוי תפסיקי להתבכיין" הוא צחק ואז תפס בידי והצמיד אותי אליו במהירות. התחלנו לרקוד כמו בסיפורי האגדות או בסרטים הישנים האלה והרגשתי מושלם. כמו בסרט קומדיה רומנטית ממש גרוע אבל שאת בעצם חולמת שזה יקרה לך.. הסתכלתי לו רק בעיניים וחייכתי וגם הוא. הרגשתי כל כך טוב פתאום, כאילו אני בעולם אחר שאין בו דאגות. זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו. הבנתי שאני צריכה להמשיך להילחם על האהבה שלנו כי זה לא משהו שקורה כל הזמן ואולי אני יאבד את ההזדמנות שלי ולא תהיה עוד אחת… הצמדתי את ראשי לחזה שלו והוא חיבק אותי ורקדנו צמוד. שמעתי את ליבו פועם במהירות וחייכתי. אני חושבת שעכשיו זה הרגע הכי טוב שהיה לי בחיים. יותר מהנשיקה אפילו. כי עכשיו אנחנו לא מדברים, לא רבים, לא משוויצים או מתגרים, רק רוקדים. אבל למרות שאנחנו רק רוקדים אני מרגישה שהוא אומר לי כל כך הרבה. כשלבו פועם במהירות, כשהוא עוטף אותי עם זרועותיו הגדולות, כשהוא מביט אליי ומחייך, אלה הדברים הקטנים שהופכים את הריקוד הזה למושלם. "אני מרגישה מטופשת" צחקתי והתנתקנו מהריקוד. התיישבתי על הספסל והוא לידי "את לא מטופשת, את מושלמת" הוא אמר "כן בטח.. " אמרתי בזלזול "לפחות אנחנו מסכימים על דבר אחד" הוא צחק "אתה לא יודע מה זה ציניות? " שאלתי שאלה רטורית "אני יודע אבל אני פשוט בוחר להתעלם מהשטויות שיוצאות לך מהפה" הוא אמר "איזה מן שטויות? אני לא יפה ולא עם אישיות כובשת, זאת לא שטות זאת עובדה. אתה לא זוכר? אנחנו כבר עשינו את השיחה הזאת.. " אמרתי מנסה להזכיר לו את היום שבו ישבנו באמצע החדר שלי והוא הבטיח לי שהוא יגרום לי לאהוב את עצמי… "כן אני זוכר טוב מאוד את כל מה שסיפרת לי, ואני זוכר את מה שהבטחתי וכנראה שלא קיימתי את זה עדיין אבל אל תדאגי בסוף את תראי את עצמך כמו שאני רואה אותך" הוא אמר ואז הוא ליטף את כף ידי עם קצות אצבעותיו "אני לא רוצה לשנות את איך שאני חושבת על עצמי… חוץ מזה אם אני אשנה את איך שאני חושבת על עצמי ואז אני אהפוך לקרן 2, זה מה שאתה רוצה? " שאלתי כדי באמת להבין שמה שהיה עם קרן נגמר אחת ולתמיד "לא נכון, את תרגישי טוב עם עצמך. ואני לא מתכוון ללכת עם בגדים לא צנועים ולשים אודם אדום, אני מתכוון במובן הטוב של המילה. את פשוט תאהבי את עצמך ותתני לעצמך להיות עם אנשים אחרים. חוץ מזה אם זה ישנה אותך אני בחיים לא יעשה את זה" הוא אמר והזיז את ראשי כך שאני שמה את ראשי על כתפו. הוא היה גבוה מדי אז לא ממש הגעתי אליו אבל בכל זאת זה היה חמוד "אז מה יהיה איתנו? " אדם שאל לאחר שתיקה ארוכה ובהייה בנהר השקט "מה יהיה איתנו? " שאלתי ובכך ניסיתי להתחמק מהנושא למרות שידעתי שמאדם אי אפשר להתחמק "אני לא יודע אני שואל אותך.. " הוא אמר "אני גם לא יודעת.. אתה בכלל אוהב אותי עדיין? " אמרתי ולמרות שידעתי שהוא יגיד כן הייתי מוכנה לשמוע לא, כי אפילו אני כבר לא אוהבת את עצמי.. "מה את חושבת? " הוא אמר בחצי חיוך "אני חושבת שאין בן אדם בעולם שיכול לבלות איתי שבועיים שלמים, לשרוד ועוד להמשיך לאהוב אותי אחר כך.. " אמרתי עם טיפה צחוק בדברים שלי, אבל בכל צחוק יש טיפת אמת.. "עוד פעם את טועה, הוא יושב ממש לידך" הוא אמר עם חצי חיוך ואני לא ידעתי כל כך מה לעשות… להגיד לו שאני אוהבת אותו? לנשק אותו? לברוח? להגיד לו שאני כבר לא מרגישה אליו כלום? כל כך הרבה דלתות אבל אני צריכה לבחור רק אחת.. "אני טועה הרבה בזמן האחרון.. " חייכתי גם אני חצי חיוך שוב כדי להסיט אותו מהנושא למרות שידעתי שגם הפעם הכישלון הוא צפוי מראש "כן גם אני שמתי לב.. אבל רגע לא ענית לי על השאלה, מה הולך להיות איתנו עכשיו? אני כבר מוכן מגיל 10 לתשובה שלך" הוא אמר בחצי חיוך ואני כבר לא ידעתי מה לעשות "אני לא יודעת כל כך מה להגיד.. " אמרתי בשקט והוא היה טיפה מאוכזב כי ציפה לתשובה חיובית "תגידי שאת אוהבת אותי" הוא אמר מתחנן "אתה כבר יודע שזה נכון.. " אמרתי בשקט עם חיוך קטנטן על פני "למרות שאני הכי מאושר עכשיו בעולם אני חייב להגיד שזה לא היה ברור בכלל.. " הוא אמר "למה זה לא היה ברור? לא באמת חשבת שאני בכיתי בגלל דין היום, נכון? " אמרתי "בכית בגללי? רגע…. איך את יודעת את זה בכלל? " הוא חייך חצי חיוך תחמני "אופס? " אמרתי עם חצי חיוך וידעתי שהסגרתי את עצמי "תחמנית שכמותך! נתת לי ללטף אותך ולחשוב שאת ישנה ובסוף מסתבר שלא נרדמת בכלל? " הוא אמר בשילוב ידיים ואני חייכתי חצי חיוך "רגע… זה היה חד פעמי מה שקרה או שכל פעם כשאני ישנה אתה בא אלי לחדר? " שאלתי טיפה מוטרדת למרות שאם כן זה יהיה הדבר הכי חמוד שהוא עשה בשבילי אי פעם, כאילו כל השבועיים שאני מכירה אותו.. "אני לא מגלה לך! אני רק אגיד שאת בועטת בלילה.. " הוא חייך ואני דחפתי אותו מעט "היי, בזכותי לא היו לך סיוטים בלילה. אני יודע על מה את חולמת שובבה.. " הוא אמר בחיוך ואני רק אז הבנתי שהוא בעצם יודע שבכל לילה אני חולמת את אותו חלום. את אותו חלום שאנחנו מתוודים אחד בפני השנייה שאנחנו אוהבים אחד את השנייה ואז איכשהו אנחנו מגיעים למיטה… אל תאשימו אותי, כל אחת רוצה לזכות בלילה עם אדם.. "מה אתה מחטט לי בחלומות? " אמרתי בכעס משולב עם צחוק והוא צחק "רגע… את החלק של הווידויים עברנו, אז עכשיו אנחנו זורמים למיטה? " הוא חייך חיוך תחמני "כן, אני אשמח לשינה ארוכה" אמרתי עם חיוך למרות שידעתי למה הוא מתכוון והוא צחק "כל עוד אני יודע ששווה לי להילחם עליך אני יכול לישון בשקט הלילה" הוא אמר בנחת "לא אמרתי את זה.. " אמרתי בשקט "מה? " הוא לא הבין "אמרתי שלא אמרתי את זה… " שוב אמרתי בשקט אבל טיפה חזק יותר "אבל.. את אוהבת אותי… נכון? " הוא היה שבור. החיוך הנינוח שהיה על שפתיו השתנה על ידי משפט אחד לפרצוף שבור לב, חסר תקווה ומבולבל "כן, אבל.. " ניסיתי להוציא את המילים כמה שיותר לאט כדי שהוא יפסיק אותי ואני לא אצטרך להגיד לו את הסיבה שאני אפילו לא יודעת מה היא… "נו דברי כבר! " הוא נלחץ "אני פשוט… אני.. אני לא… " ניסיתי לבנות משפט בראש שלי אבל לא הצלחתי "רון את מדאיגה אותי! קרה משהו? " הוא אמר יותר לחוץ "אני אוהבת אותך אבל… אני מפחדת.. " אמרתי את הדבר הראשון שיכולתי להגיד. אני פשוט השתתקתי, לא ידעתי מה להגיד לו. אני לא יכולה לשבור לו את הלב… "ממה את מפחדת? ממני? " הוא אמר דואג בקול רך בעוד שהוא שם לב לדמעה שעומדת לי על הריס והוא מנגב אותה בזריזות "מהכל.. אני באמת לא יודעת מה לעשות במצבים כאלה, אתה רואה בעצמך… אני לא יודעת מה להגיד… אני פוחדת להיפגע בסוף.. " אמרתי מפוחדת בעודי מסתכלת בעיניו הנוצצות וכל פעם מחדש אני מרגישה שאני טובעת בהן. אדם פשוט לא אמר כלום והוא חיבק אותי. אני לא יודעת אם זה בכלל שהוא הכיר אותי או בגלל שהוא קורא מחשבות אבל הוא ידע בדיוק שזה מה שאני צריכה. אני התחלתי להתפרק על כתפו והדמעות הרטיבו טיפה את חולצתו. חיבקתי אותו חזק ולא עזבתי. "אל תדאגי, אני לא הולך לשחרר ממך בחיים! " הוא אמר בשקט באוזני ואני המשכתי לחבק אותי חזק מבלי לעזוב "אבל אל תבכי, אני אתחיל גם לבכות, את רוצה לראות אותי בוכה? " הוא אמר בחיוך קטן ואני המשכתי להרטיב יותר את חולצתו "מה יגרום לך להפסיק לבכות? " הוא הושיב אותי עליו בזמן שהמשכתי לחבק אותו ולבכות. הייתי צריכה לבכות עליו כבר הרבה מאוד זמן "אם אני אלטף אותך זה יעזור? " הוא אמר וליטף אותי בגב עם קצות אצבעותיו העדינות אבל אני המשכתי לבכות, פשוט רציתי להוציא הכל. "אם אני אנשק אותך זה יעזור? " הוא אמר ונישק אותי בראשי ובכתף שלי ולמרות שזה גרם לי לזרמים נעימים בגוף לא יכולתי להפסיק לבכות "אני יודע.. " הוא אמר ואחרי כמה שניות הבנתי מה הוא מתכנן אבל זה כבר היה מאוחר מדי כי הוא כבר התחיל לדגדג אותי. אבל הבטחתי שאני לא צוחקת הפעם, אני לא נשברת. הוא המשיך לדגדג אותי אבל אני המשכתי לחבק אותו חזק למרות שהתאפקתי חזק לא לצחוק "משחקת אותה חסינה אה? " הוא חייך והמשיך לדגדג אותי ואחיזת החיבוק הפכה לפחות חזקה ממה שהייתה קודם ואני הבנתי שאני בבעיה. הוא המשיך לדגדג אותי ואני כבר התחלתי לצחקק ואז ישר להתפקע מצחוק "ידעתי שתשברי בסוף! " הוא המשיך לדגדג אותי ואני המשכתי להתפתל עליו ולהתפקע מצחוק ואז אחרי כמה דקות הוא עצר. ואני התנשפתי בכבדות. הוא נשכב ומכיוון שהייתי עליו נשכבתי עליו. "אני עדיין לא קולטת שאני שוכבת על גבר בן 22 כשאני בת שבע עשרה.. " חייכתי והוא צחקק מה שגם לי לרעוד מעט "אני עדיין לא קולט איך את עדיין לא עייפה? " הוא אמר ואני בדיוק עצמתי את העיניים שלי כמו קסם ונרדמתי.