קיץ בלתי נשכח- פרק 30

אני לא מאמינה שזה מה שהוא חושב.. אז אין לי ביטחון עצמי, תהרגו אותי. אני לא יכולה להסתכל במראה הרבה זמן, אז מה? אני לא מחפשת מאף אחד את המחמאות שלו. ואני בטח שלא רוצה לצאת מסכנה. אוף מסכן אדם… כעסתי עליו סתם.. אני צריכה ללכת להתנצל.. הלכתי אל הסלון אבל אדם הקדים אותי ונתקלתי בו בכניסה לחדר שלי "אני מצטער" "אני מצטערת" אמרנו באותו הזמן. הוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו חזק "לא כעסתי עליך, פשוט אתה יודע.. הנושא הזה לא גורם לי לצחוק כל כך.." אמרתי תוך כדי החיבוק "את אפילו לא צריכה להסביר, אני הייתי המפגר פה.. איך יכולתי לחשוב שאת עושה את זה מתוך סחיטת מחמאות? אני כזה מטומטם.." הוא כעס על עצמו "אתה לא מטומטם, אתה מי שאתה. והלוואי עלי להיות אתה ליום אחד!" ליטפתי את הגב שלו "אני לא יכול איתך! את מנסה לפתות אותי בכוונה?" הוא אמר. ליטפתי אותו בגב התחתון כי אני לא מגיעה אל החלק העליון, הוא בטוח שאני רוצה לפתות אותו. "למה יש לך בעיה עם זה?" חייכתי חצי חיוך והעלתי לו מעט את החולצה וליטפתי אותו מתחת לחולצה. הוא נשך את שפתיו ואני צחקתי "את רוצה שאני אוריד את החולצה שלי וזהו?" הוא צחק "אם זה מה שבא לך לעשות, בכיף" אמרתי. הוא יודע שאני עושה לו את זה בכוונה אבל הוא לא יכול לשלוט בעצמו, הוא מצחיק אותי. אדם הוריד מעליו את החולצה ואני נישקתי אותו. לאט התקדמנו אל כיוון המיטה והתנשקנו על המיטה כשאני שוכבת והוא מעלי בלי חולצה, זה החלום של כל נערה בעולם הזה. לשכב על המיטה ולהתנשק עם הבן אדם הכי חתיך עלי אדמות כשהוא בלי חולצה, אני מודה הרגשתי מיוחדת פתאום. "רגע זה אומר שגם את צריכה להוריד חולצה רון, לא רק אחד נהנה פה.." הוא אמר "כדי לראות אותי בלי חולצה אתה צריך לחכות קצת יותר משבועיים" חייכתי "טוב לפחות אני מקבל נשיקות כיפיות" הוא צחק "איזה כיפיות? אתה מנשק גרוע!" צחקתי "תזכירי איזה נשיקה שלך זאת? שנייה?" הוא התרברב "ובכל זאת אני עדיין יכולה להגיד שאתה מנשק גרוע" אמרתי "אני יראה לך מזה מנשק גרוע חוצפנית!" הוא אמר ואז הוא נישק אותי במקומות שאני רגישה בהם ואני התפקעתי מצחוק אבל לא יכולתי לזוז כי הוא החזיק בי "אני עדיין מנשק גרוע?" הוא צחק בין נשיקה לנשיקה "מאוד!" אמרתי תוך כדי שאני מתגלגלת מצחוק "מה? מאיפה האומץ הזה שקיבלת פתאום?! אני יראה לך מזה!" הוא צחק והפעם הוא דגדג אותי בלי נשיקות ככה שזה היה יותר מדגדג ואני לא יכולתי לנשום כבר מרוב צחוק "אדם.. אני… לא…." אמרתי נחנקת והוא לא כל כך שמע מה אמרתי "את מה?" הוא שאל "יכולה לנשום.." אמרתי נחנקת יותר ואז הרגשתי סחרחורת והתחלתי לראות שחור "רון? רון הכל בסדר?" אדם הפסיק ואז הוא התחיל להילחץ. אני מצמצתי בכבדות וראיתי הכל מטושטש, לא הבנתי מה קורה. אדם רץ להביא את הקונטרול שלו והוא הקיש במהירות כמה מספרים וכמו שהופיע השיקוי שגרם לי לדגדוגים הופיע עוד אחד שנראה כמו פטל. הוא התקדם אלי במהירות והרים את ראשי בעדינות. הוא הטה את הבקבוקון הקטן לכיוון הפה שלי ואני שתיתי אותו ומיד לאחר מכן התעלפתי. התעוררתי במיטה שלי, כבר היה חשוך בחוץ. אדם התרוצץ בחדר הלוך וחזור מרוב לחץ וכשמצמצתי כדי לראות יותר ברור הוא הבחין כי התעוררתי וישר זינק למיטה "רון, את בסדר!" הוא נישק אותי נשיקה ארוכה כאילו לא ראינו אחד את השנייה כל החיים "אתה רוצה שאני איחנק עוד פעם?" צחקתי "היי זה לא מצחיק" הוא שילב ידיים "בכל זאת אתה צוחק" אמרתי "אני לא" הוא אמר בהחלטיות "רוצה לראות איך כן?" אמרתי בטוחה בעצמי "נו?" הוא אמר ואני ניסיתי את הכוח החדש שלי הפנוט על אדם. התרכזתי במשהו שממש מכעיס אותי ואז הסתכלתי על אדם "אתה עומד עכשיו לצחוק" אמרתי בקול מתכתי ואז הוא התגלגל מצחוק ואני הבנתי שהצלחתי ושמחתי "רגע, מה קרה עכשיו?" הוא אמר אחרי שהוא הפסיק לצחוק "מה שקרה עכשיו הוא שאתה טעית ואני צדקתי" חייכתי "תחמנית! השתמשת בכוחות שלך נכון?" הוא אמר "מה רע?" אמרתי בחיוך ערמומי "איזה חוצפנית את! את תשלמי על זה" הוא אמר "ואי אני ממש מפחדת ממך אדם!" צחקתי "כדאי לך" הוא אמר "טוב אני הולכת לישון תעיר אותי כשיהיה לך משהו.." אמרתי בצחוק וכיסיתי את עצמי בשמיכה "רעיון נהדר! לישון כדי שנקום מחר מוקדם על הבוקר!" הוא אמר ונשכב לידי מכוסה בשמיכה "אני הרגע הראיתי לך עד כמה אני שולטת בכוחות שלי, אני לא צריכה יותר אימונים.." אמרתי "טוב נו את צודקת.. אבל תנסי להתאמן על אנשים, אפילו עלי אם בא לך" הוא אמר "אני אזכור את זה" אמרתי בחיוך והסתובבתי על הצד כדי ללכת לישון "ככה את הולכת לישון?" אדם אמר "כן עייפת אותי" אמרתי "את מתגרה בגורל שלך תזהרי" הוא אמר ושמעתי את החיוך בדבריו "טוב מה שתגיד.. נגמור עם זה מחר, אני עייפה.." אמרתי "את כל הזמן עייפה" הוא צחק "אם לא מוצא חן בעיניך אתה יכול ללכת" אמרתי עם חיוך קטן "מוצא חן בעיני, מוצא חן בעיני מאוד" הוא אמר וחיבק אותי ואני נרדמתי בזרועותיו.

וככה עברו להם שבועיים, השבועיים הכי טובים בחיים שלי. אני ואדם רק אוהבים אחד את השנייה יותר ויותר ואין דבר יותר טוב מזה. אני ואנה כל הזמן מדברות וצוחקות ביחד. אם רק ההורים שלי היו פה, הכל היה יכול להיות פשוט מושלם… אני לא מאמינה שאני כבר לא רואה אותם חודש.. עדיין בקושי עיקלתי שההורים האמתיים שלי מתו.. אני מנסה כמה שיותר לא לחשוב על זה כרגע, במיוחד לא מתי שהקרב עם אורקל קרב. מה שהכי מפחיד אותי שאני לא יודעת מתי הוא יבחר לתקוף ואיך.. מה הוא פשוט יבוא ויתקוף אותי? אני גם לא יודעת איך הוא נראה.. כל כך הרבה מחשבות מציפות אותי ואני מפחדת כל כך, הדבר היחיד שגורם לי להיות חזקה הוא אדם. אני יודעת שאם יש לי אותו יש לי הכל. ישבנו אני, אדם, אנה וערד בסלון של הבית של אנה וערד וראינו טלוויזיה עם חטיפים. "אתם כל כך חמודים ביחד אני לא יכולה!" אנה אמרה כשאני הרבצתי טיפה לאדם כי הוא עיצבן אותי ואז הוא נישק אותי נשיקה קטנה כדי להרגיע אותי, זה הצליח. "אנחנו לא חמודים?" ערד הסתכל עליה "אנחנו הכי חמודים" אנה אמרה לו והם התנשקו, אני כל כך אוהבת את הזוג הזה. "רון, נו אז מה עם הקרב? יש חששות?" אנה אמרה "אני לא יודעת כל כך מה לעשות עכשיו.. אני מאוד חוששת, אבל לא על עצמי. אני חוששת שאני יאכזב את כל מי שסמך עלי.. אני לא יודעת בכלל איך אורקל הזה נראה ואין לי מושג איך הוא הולך לתקוף אותי.. כנראה שאני פשוט צריכה להיות מוכנה לכל מצב" אמרתי "ואת מוכנה" אדם אמר "בזכות האימונים המעצבנים שלך… שש בבוקר קמתי בגללך" אמרתי ונתתי לו דחיפה קטנה "ותראי אותך היום, חזקה יותר ממני" הוא אמר בגאווה "בכל מקרה אני לפחות בטוחה שתדעי להביס אותו בקלות, חוץ מזה מקסימום הכוחות שלך לא עובדים בעיטה אחת במקום הנכון והוא נופל על הרצפה" היא צחקה "אני אזכור את זה" אמרתי גם כשאני צוחקת. צחקנו עוד קצת וגם שמענו שירים ורקדנו כמו משוגעים ואחר כך אני ואדם חזרנו הביתה. הלכנו לחדר שינה שלי ואני צנחתי אל המיטה והוא התיישב לידי. אני שמתי את ראשי על רגליו והוא שיחק בשערי "אתה באמת חושב שאני מוכנה?" אמרתי בוהה בתקרה "למה שלא תהיה?" הוא ענה "לא יודעת.. רק לפני חודש הגעתי לפה ועכשיו אני כבר מתחילה לעקל שיש לי כוחות ושהמלחמה אמתית ואולי אני לא מוכנה כמו שאני חושבת.. " אמרתי טיפה חוששת "אני סומך עליך. את שולטת בכוחות שלך, ויש לך את התכונות של גיבורה. את לא מוותרת בקלות, את מתחשבת קודם ברגשותיהם של אנשים אחרים ואחר כך של עצמך, אם את שואלת אותי אני אומר שאין לך ממה לפחד" הוא אמר בביטחון "כל עוד יש לי אותך אני לא צריכה" אמרתי מחייכת והוא חייך חיוך עקום כזה ולא הבנתי למה "קרה משהו?" אמרתי לא מבינה "לא, לא.." הוא אמר טיפה מבואס וטיפה לא מרוכז "קרה משהו" אמרתי וקמתי ממנו "לא, לא קרה כלום" הוא התגונן "זה בסדר אם אתה לא רוצה לספר לי… פשוט חשבתי שאנחנו מספרים הכל.. בכל מקרה אם אתה רוצה לדבר אתה תמיד יכול לבוא אלי" אמרתי וליטפתי את הלחי שלו "אבל אמרתי לך שלא קרה כלום נכון?" הוא כעס ואני נרתעתי טיפה "טוב.. מה עובר עליך?" לא הבנתי מה קורה איתו.. הוא בדרך כלל לא כזה.. "אני אמרתי לך, כלום!" הוא רתח ויצא מהחדר בעצבים. כנראה עצבנתי אותו יותר מדי… אני אלך עוד מעט להתנצל. לא עכשיו, שהוא לא ירביץ לי. הייתי בקונטרול ואחרי שעה בערך הלכתי לסלון והתנצלתי בפני אדם ובגלל שהוא נרגע הוא התנצל גם על שהתעצבן. משהו עובר עליו זה בטוח, אבל אם הוא לא רוצה להגיד לי זה בסדר אני לא כועסת עליו… זה לא שהוא מספר לי הכל גם ככה.. ישבנו שנינו בסלון וראינו טלוויזיה עם עוגיות ושתייה עד שעה מאוחרת בלילה ואז נרדמנו על הספה מחובקים.