קיץ בלתי נשכח- פרק 41

איך שבאתי לפתוח את הדלת הכיתה היה צלצול אז לקחתי מהר את התיק שלי והלכתי לחצר האחורית. לא התכוונתי ללכת לטום… אין לי כוח להיות שם עם כל החבורה… אני צריכה קצת זמן לעצמי לפעמים… 'איפה את? אנחנו מחכים לך' טום שלך לי הודעה מודאגת 'אני לא מתכוונת לבוא…' שלחתי לו במהירות בתקווה שהוא לא יגיד לי כלום או שלא יחשוד במשהו 'זה קשור לאנס מאתמול בשירותים?' הוא כתב לי ואני הייתי בשוק… איך בכלל יודע? אני לא סיפרתי לו. ההורים שלי… אוף ידעתי שאסור לי לספר להם מההתחלה… 'ההורים שלי סיפרו לך?' כתבתי עצבנית 'כן… למה לא סיפרת לי ישר? את משוגעת?' הוא שלח ואני ידעתי שזה מה שיקרה… עכשיו כולם יראו את ההבעה שלו תוך כדי שהוא ידבר איתי וישאלו מה קרה והוא לא יוכל לשקר להם ויספר להם ואז כל החבורה תסתכל עלי במבטים מוזרים וככה תיהרס לה חברות נחמדה… אוף למה בכלל סיפרתי על זה למישהו? הייתי יכולה להתמודד עם זה לבד… 'טוב טום די תעזוב אותי בשקט' שלחתי לו מהר. לא יכולתי לדבר איתו… לא היה לי עצבים אליו… זה מאוד מוזר, מה שהיה מקודם עם אדם… הטביעה בעיניים, הצמרמורות, יש מצב שהוא צודק? יש מצב שאני באמת אוהבת אותו? יש מצב שההורים שלי הם אלה שמשקרים לי הפעם? אוי באמת לאיזה מצב האדם הזה גרר אותי, אני חושבת שההורים שלי משקרים… אוף אני באמת משוגעת כמו שטום אמר… היה צלצול לחזור לכיתות לשיעור השני. הלכתי לכיתה ושוב היה שעה כימיה. ישבתי בשיעור ולא הקשבתי למילה שהמורה אמרה. לא הצלחתי להתרכז, הדבר היחיד שחשבתי עליו זה היה אדם… הוא כל כך משוכנע שיש בינינו משהו, שזה כבר יכול להישמע הגיוני… על מה אני מדברת? אסור לי להתקרב אליו בכלל. הוא רצח את אחותי. אסור לי לתת לו לגרום לי להאמין שהשקרים שהוא אומר נכונים… הוא מנצל את זה שאני לא זוכרת מה קרה בקיץ. אולי הוא אוהב אותי אבל אני בטוח לא אוהבת אותו. מספיק, זה מוזר מדי. אחרי השיעור הייתה הפסקה. נשארתי בכיתה, לא רציתי ללכת לחבורה שבטח כבר יודעת מה קרה… שמתי את האוזניות עלי ושמתי את הראש על השולחן. "רון? רון?" שמעתי קול קורא ואז הרגשתי שמישהו מוריד לי את האוזניות. וכולם יודעים שאסור להוריד לי את האוזניות. הרמתי את ראשי מהשולחן בעצבים וטום ניצב מלפני. אתם יכולים לשים את השיר הבא:

"רון? מה יש לך את בסדר? את לא באת לא בהפסקה של החמש דקות ואת גם לא מתכוונת לבוא עכשיו כמו שאני רואה…" הוא אמר. קמתי מהכיסא כשאני עוד עצבנית ונעמדתי מולו. "יש לי רק שאלה אחת בשבילך, החבורה יודעת על אתמול?" אמרתי בעצבים. הוא שתק. ידעתי שהוא יספר להם. "וקיבלתי את התשובה שלי ואתה את שלך" אמרתי וחזרתי לשבת. "אבל רון אני מספר להם הכל זה כמו שאת מספרת להורים שלך" הוא ניסה להסביר את עצמו "כן, ולפי מה שאני רואה זאת הייתה טעות כי אפילו הם רצו לספר לך…" אמרתי עדיין כועסת אבל מנסה לשמור על קור רוח "די רון, הם עשו את זה כי הם אהבו אותך וכי הם דואגים לך…" הוא אמר וליטף לי את הלחי. באותו מקום שאדם ליטף. אותו ליטוף, אבל לא אותה התחושה. לא צמרמורות, לא פעימות לב שגוברות, לא טביעה בעיניים החומות של טום. רק כעס. מה שיש לי עם אדם זאת לא אהבה… זה שנאה. פעימות לב שמתגברות מרוב הכעס אחד כלפי השנייה, הצמרמורות המבחילות שרוצות לגרום לך לנשק.. לא, לא לנשק. ממש לא לנשק. אני אמרתי לנשק? מה פתאום. התכוונתי לנשק של מלחמה… נשק כמו רובה וכאלה.. כדי שנוכל לירות אחד על השנייה כי אנחנו שונאים אחד את השנייה. זאת האמת. מה שיש לי עם טום, זאת אהבה. "אל תתערב בכלל בעניינים שלי עם ההורים שלי. גם ככה התערבת מספיק" אמרתי בכעס "די נו שנינו יודעים שאת לא יכולה לכעוס עלי" הוא אמר בחיוך ואני חייכתי חצי חיוך. אני יכולה לכעוס עליו, אני פשוט לא עושה את זה כי אני חושבת שבאהבה לא צריך לכעוס אחד על השנייה. "טוב נו אתה צודק אבל אפשר בבקשה שתעזוב אותי בשקט, אני לא יכולה להיות כל יום ליד כולם…" אמרתי בקול מתוק על מנת שזה ישכנע אותו ויגרום לו לעזוב אותי כבר בשקט. "טוב נו אני הולך אני הולך…" הוא אמר בצחוק והלך משם. אין לי כוח אליו יותר… טמנתי שוב את ראשי בתוך ידי המשולבות על השולחן ושמעתי שירים. וככה עברו להן שתי ההפסקות. ניסיתי להקשיב כמה שיכולתי אבל זה היה ממש קשה. כל הקטע עם אדם ועם ההורים שלי ממש מסבך אותי. אני כמעט בטוחה שמה שההורים שלי אמרו לי הוא נכון, אבל הכמעט הזה משגע אותי. אני מתחילה לפתח אפשרויות כמו מה אם ההורים שלי לא רצו שאני אהיה עם אדם כי הוא גדול ממני בכמה שנים? או מה עם ההורים שלי פשוט לא רצו שאני אהיה עם אדם כי הוא מרגיש אלי משהו ואני לא והם פוחדים שזה יהפוך לאובססיה שלו אלי? זה מחרפן אותי… אני כבר לא יודעת מה האמת ומה השקר… כשהייתי בבית אחרי שאכלתי צהריים הייתי במחשב וסרקתי את האינטרנט. הטלפון שלי השמיע צליל של הודעה אז בדקתי מי זה. מספר לא מזוהה. 'תרדי אנחנו צריכים לדבר… אדם' היה כתוב בהודעה. לרדת?