אנאבל
סליחה שזה פרק קצר! רק רציתי להגיד שאני כותבת כרגע סיפור פנטזיה שנראה לי ממש טוב אבל אני רק בעמוד 9 ועוד לא העברתי למחשב אז אולי עד שאני יוכל להעלות את הסיפור, אחרי שקיץ בלתי נשכח יגמר כמובן, אני אוכל לעלות לפה כל מיני דברים שהתחלתי לכתוב או כל מיני רעיונות לסיפורים ואם תרצו אפילו סיפורים ישנים ופתטים שלי אם תרצו (זה פשוט עצוב כמה שאני הייתי נואשת לחבר בכיתה ח...) אז תגידו לי מה דעתכן!

קיץ בלתי נשכח- פרק 44

אנאבל 03/04/2015 1099 צפיות 3 תגובות
סליחה שזה פרק קצר! רק רציתי להגיד שאני כותבת כרגע סיפור פנטזיה שנראה לי ממש טוב אבל אני רק בעמוד 9 ועוד לא העברתי למחשב אז אולי עד שאני יוכל להעלות את הסיפור, אחרי שקיץ בלתי נשכח יגמר כמובן, אני אוכל לעלות לפה כל מיני דברים שהתחלתי לכתוב או כל מיני רעיונות לסיפורים ואם תרצו אפילו סיפורים ישנים ופתטים שלי אם תרצו (זה פשוט עצוב כמה שאני הייתי נואשת לחבר בכיתה ח...) אז תגידו לי מה דעתכן!

למחרת קמתי בבוקר, עייפה מדוכאת וכמו השגרה שלי בימים האחרונים בלי חשק לחיים. התארגנתי באדישות לבית ספר והלכתי מבלי להוציא מילה אל עבר ההורים שלי על אף שהם ניסו ליצור איתי קשר. התקדמתי לבית ספר והלכתי לכיתה שלי. הגעתי בדיוק לצלצול כך שהמורה נכנסה חצי דקה אחריי ומיד התחיל השיעור. למדנו שעתיים ביולוגיה ולאחר מכן צלצלו להפסקה. לא התכוונתי לצאת לשום מקום. רק רציתי להישאר בכיתה, עם השקט שלי. אולי הדברים הסתדרו אם רק אעשה הפסקה מכל הבלגן… שמתי את האוזניות על אוזניי ושמעתי את רשימת השירים הרגילה. "רון. רון? רון נו תעני לי" שמעתי קול מבעד לקול השירים שמתנגנים באוזניות שלי. היטיתי את ראשי טיפה מעלה וראיתי את טום… החזרתי חזרה את ראשי אל השולחן. "רון נו בבקשה זה לא מה שאת חושבת…" טום ניסה להתגבר על קול השירים עד שנמאס לי לשמוע את הקול שלו אז הורדתי את האוזניות שלי בעצבים… "מה אתה רוצה?" אמרתי בעצבים אך שמרתי על קול שקט. "אני רק רוצה להסביר לך מה קרה אתמול… אני לא התכוונתי שזה יצא ככה…" הוא התחיל לתרץ לי תירוצים. "אל תתחיל עם התירוצים שלך… אני יודעת בדיוק מה קרה. אתה עומר. אתה עומר הזה שליה אמרה שהיא הולכת איתו לנשף ושהיא מאוהבת בו. ובגלל זה היא גם הסתכלה עליך מוזר אתמול בהפסקה , כי כבר התנשקתם מאחורי מבלי שאני ידעתי. אבל אתה יודע מה? זה לא אכפת לי. כי אחרי שגיליתי את כל האמת על כולכם אין לי כל כוונה להמשיך לנהל אתכם קשר" אמרתי בביטחון רגוע "כולכם? אתכם? איזה עוד אנשים חוץ ממני..?" הוא לא הבין למה אני מתכוונת "בו אני קצת אסביר לך כי אתה פשוט לא מבין… אתה אולי לא זוכר אבל לפני חודש וקצת, הייתי בבית חולים. ומי היה הרופא התורן שלי? אתה. יופי, אנחנו מתקדמים. אחרי כמה לילות שתיתי משקה, שגרם לי לשכוח את כל מה שקרה בקיץ. ומספר אנשים החליטו שזה מנת יתר מחומר ההרדמה אני אפילו לא זוכרת מה אמרתם לי… אתמול, בדיוק באותו היום כשגיליתי עליך ועל החברה הקטנה שלך, אדם החבר לשעבר שלי הגיע אחרי שכבר ראיתי אותו פעמיים ולמרבה הפתעתי גיליתי שאתה והחברים שלך ,שגם נקראים ההורים החורגים שלי, שיקרתם לי במשך תקופה לא קצרה. על זה אני מדברת. אז תעשה לי טובה, כולכם שקרנים. אתה, ליה, ההורים שלי, הרופא, אדם. אתה יכול ללכת אל ליה שלך זה בסדר, אתם מתאימים אחד לשנייה" אמרתי במהירות עצבנית אך עדיין השתדלתי לשמור על קול לא צועק יותר מדי. הוא הרכין את ראשו כי ידע שאני צודקת. כולם השתתפו בשקר הזה… "אין לך מה להגיד עכשיו?" אמרתי מלאת זעם "מה בלעת את הלשון שלך פתאום?" המשכתי ברשעות "אתה יודע מה? גם אני טעיתי… טעיתי שסמכתי עליך, טעיתי שרציתי שתהיה קרוב אלי. אבל הטעות הכי גדולה שלי שחשבתי שאני אוהבת אותך אבל מסתבר שזה אף פעם לא קרה…" אמרתי ואז הוא פשוט הלך משם. שתלתי את ראשי בשולחן וידי מכסות אותו. הדמעות מתחילות לברוח בעוד שאני מנסה לעצור בעדן. הצלחתי להפסיק אותן בשלב מסוים אבל זה היה בדיוק בצלצול ולא היה לי זמן לשטוף את פני שכבר היו שטופים אך מרוב הדמעות. המורה נכנסה ולימדה בשקדנות. התרכזתי ולא נתתי להסחת הדעת האחרות להיכנס לראשי. אני חייבת להתרכז בלימודים. זה הדבר היחיד שנשאר לי עכשיו… אחרי שנגמרו הלימודים לא יכולתי ללכת הביתה. אז הלכתי לים. הייתי חייבת להוציא את הכעס הזה במקום כלשהו. ישבתי על המזח. הים היה סוער, הוא היה ממש סוער. הגלים כבר הגיעו לכפות רגלי. רציתי לקפוץ אני מודה. רציתי פשוט למות, לא הייתה סיבה לחיי עוד. אף אחד לא היה צריך אותי יותר… הרגתי את אורקל כך שאנשי פאוור טאוון לא צריכים בי יותר, ההורים שלי וטום לא היו צריכים אותי מההתחלה, ואדם… אני עדיין לא יודעת מה נסגר איתו. הוא אולי הדבר היחיד שמשאיר אותי בחיים, עצם הסיבה שאני לא יודעת מה האמת איתו… הוא הרי עבד עם אורקל, אז למה לעזאזל הוא בא עד לפה כדי להעיר אותי חזרה? הוא עשה את מה שהוא היה צריך… ומה זה הסיפור האמיתי הזה שהוא אמר שהוא רצה לספר לי? אני באמת לא מבינה מה קורה פה… הוא לא אוהב אותי. הכל הייתה רק מתיחה אחת. אין מצב שהוא צריך אותי. אין מצב שהוא רוצה אותי. כאילו באמת תראי אותו רון, הוא כובש. כל אחת שהוא רק חושב שהוא רוצה הוא יכול להשיג. ואני? מי אני לידו… ילדה שאפילו שהחבר היחיד שאפשר לקרוא לו חבר היה שם רק בגלל שההורים שלי רצו… הוא בכלל אוהב את ליה הזאת… אבל למה אני עדיין אוהבת את אדם? הוא צדק? אנחנו אוהבים רק מישהו אחד בכל חיינו? אם כן אז נדפקתי… הוא בטח כבר השיג מישהי אחרת ביום הזה שלא דיברנו… למה שהוא בכלל ירצה מישהי כמוני? יש לו גם את קרן שתרדוף אחריו עד שהיא תשיג אותו ועד כמה שהספקתי להכיר אותה היא בטח עכשיו איתו בבקתה שלנו שוכבת על המיטה שלי כששניהם ערומים… רציתי לקפוץ. רציתי לתת לגלים לקחת אותי אל מותי. אחזתי בשולי המזח בעוד שאני מתקרבת בישיבה אל קיצו. עצמתי את עיני והייתי מוכנה לקפוץ. "רון, רון" קול מוכר קרה לי. "אל תעשי את זה" הקול המשיך להגיד אך לא הייתה נפש חיה בסביבתי. אלא אם כן הכוונה היא לא לנפש חיה… "אמא? זאת את?" אמרתי בחשש "כן" היא אמרה בקול רך


תגובות (3)

מצטערת שהפסקתי להגיב בסיפור שלך.
פשוט… אני לא מסוגלת לקרוא אותו.
אני מרגישה שאני מכריחה את עצמי.
ולא, זה לא שהוא לא טוב.
הוא פשוט ממש הפך לפחות טוב ממה שהוא היה.
פעם הוא היה מעולה, אבל… אני לא יודעת איך להסביר את זה.
הוא נעשה קצת משעמם, קצת דחוס…
העלילה השתנתה. וזה לא נראה שבאמת כיף לך לכתוב.
אבל תהני בהמשך, סליחה אם פגעתי,
את כותבת יפה ואת פשוט צריכה להבין קצת איך את עושה את זה,
ואולי קצת לשפר את הכתיבה, אבל בסך הכול זה טוב.
מצטערת, אני מפסיקה לקרוא את הסיפור.
אני לא מסוגלת להכריח את עצמי, ואני לא מתכוונת לגרום לעצמי לכתוב לך תגובות מזויפות שהסיפור מושלם אם אני לא באמת מרגישה ככה.
בכל מקרה, היה כיף לקרוא.
באיזשהו שלב אבדתי אותך, אבל לא נורא. אולי יום אחד נתחבר חזרה:)

03/04/2015 00:28

    אני דווקא אוהבת.. אבל על טעם וריח אין להתווכח:)
    אגב, גם הסיפור שלך יפה.
    רותם, אל תשני כלום!! זה מושלם (לדעתי)
    אני אוהבת מאוד את הסיפור שלך, הוא מיוחד בעיניי.
    אם את מכריחה את עצמך לכתוב, אז תפסיקי.
    עם כמה שאני אוהבת את הסיפור הזה, אני גם נורא אוהבת אותך ולא באלי שתכריחי את עצמך לכתוב (אם את לא מכריחה את עצמך לכתוב אז תתעלמי משתי השורות האחרונות).
    אוהבת מלא❤️❤️
    תמשיכי:)
    רוןזהשמדהים#

    03/04/2015 01:08

תמשיכע

03/04/2015 10:51
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך