קצת מסובך פרק 1
"מיכאל, קום הגענו" אמר קול חלש. פקחתי את עיניי וראיתי את אחותי, דניאל. היה על פניה חיוך קטן ועצוב, כאילו אם היא לא תחייך היא תפרוץ שוב בבכי. היינו במושב האחורי של הרכב של דודתי, סיגל. דניאל יצאה מהרכב ואני אחריה.
הבטתי בשער הגדול של הפנימייה, הגדרות מסביב גרמו למקום להיראות כמו כלא מאשר פנימייה.
"תזכרו אתם תמיד מוזמנים בסופי שבוע" אמרה סיגל ונשמעה קצת עצב בקולה.
"רק תשמרו על עצמכם" היא הורידה את התיקים שלי ושל דניאל מתא המטען. "אתם הדבר היחיד שנשאר לי מאחותי, אז אל תעשו שטויות" אמרה מנסה להחזיק את עצמה מבכות שוב.
"אל תדאגי סיגל, אנחנו לא נעשה בעיות" אמרה דניאל וחיבקה אותה. סיגל הנהנה וחייכה חיוך קטן.
"הכל יהיה בסדר" אמרה דניאל והשתחררה מהחיבוק.
סיגל נגשה אליי "תשמור על אחותך ואם אתם צריכים משהו תודיעו לי". היא חיבקה אותי חיבוק קצר, נכנסה לרכב ותוך כמה שניות נעלמה.
דניאל פתחה את השער ונכנסה כשאני בעקבותיה. מצבה נראה יותר טוב עכשיו, ולחשוב שרק לפני חודש קרה משהו ששינה את חיינו לתמיד.
*****
לפני חודש…
ישבנו בתחנת משטרה מפוחדים ומבוהלים ממה שקרה. אחזתי בחוזקה בדניאל. "הכל יהיה בסדר" אמרתי בקול הכי רגוע שיכולתי. היא עדיין רעדה, היא הסתכלה עליי וראיתי בעיניה הירוקות והגדולות מלא חרדה. "על תגיד דברים שאתה שהם לא נכונים" אמרה ומחתה את הדמעות מעיניה. "אני יודעת שאתה מנסה להגן עליי מהאמת, אבל אני כבר לא אותה 'אחות קטנה ומאושרת' שהייתי" היא השתחררה מאחיזתי "לפחות לא אחרי מה שקרה". היא צודקת אחרי מה שקרה שנינו לא בדיוק בסדר. הרי איך אפשר להיות בסדר אחרי שאיבדנו כל כך הרבה…
****
הווה…
נכנסנו לבניין הגדול והתהלכנו במסדרונות מנסים להבין לאיפה ללכת.
"אתם אבודים?" שאל קול נשי, הרמתי את עיניי וראיתי בחורה כהת עור יפיפייה, כנראה אתיופית. היא הייתה גבוהה, שיערה היה ארוך ומתולתל, עיניה חומות וקצת מלוכסנות. היא הייתה רזה אך לגופה היה קימורים, חזה גדול ותחת עגלגל וקצת גדול. "כן, אני ואחי מחפשים את משרד ההנהלה. את יודעת איפה זה?" שאלה דניאל, בזמן שאני בהיתי בבחורה. הבחורה שלחה לי מבט קצר ונראתה קצת עצבנית. "כן, אני יראה לכם. רק תגידי לאחיך להפסיק לבהות בציצים שלי, אחרת אני לא ישלוט בסטירה שהוא יקבל ממני " אמרה וחייכה חיוך קטן ועצבני. אבל אני בכלל לא הסתכלתי לה על הציצי, כאילו כן הסתכלתי אבל לא בהיתי בהם. דניאל צחקה שהסתכלה עליי. "מה אני לא הסתכלתי עליהם" אמרתי והתחלתי להילחץ קצת, אין מצב שהרושם הראשוני שלה ממני יהיה של איזה סוטה. "תירגע צוחקים איתך" אמרה וגיחכה, וואו לא נחמדה כל כך כמו שהיא נראית. "יאללה בואו אחרי" אמרה עדין מגחכת קצת.
"דרך אגב לא קלטתי את שמך. אני מיכאל וזאת דניאל" אמרתי לבחורה, בזמן שאני ודניאל הלכנו אחריה. "זה בגלל שלא רציתי לומר לך אותו" אמרה בקול עצבני מזויף. "סתם השם הוא הגר" אמרה משועשעת. הגר עצרה, הסתובבה והתקרבה אלי, "אז… עיניים יפות, מה מביא אותך לכאן?" שאלה הגר מתעלמת מהקיום של אחותי. היא כבר הייתה מולי, היא הסתכלה עמוק לתוך עיניי הכחולות. למרות שהיא הייתה גבוהה, עקפתי אותה לפחות בראש. היא הושיטה את ידה לעבר פני וליטפה את לחי, ואז היא העבירה את ידה בשערי הבלונדיני. וואט דה פאק! מה יש לבחורה הזאת רגע אחד היא צוחקת עלי וברגע השני היא מתחילה איתי?!. לפני שיכולתי להספיק להגיב שפתיה העבות והרכות נחתו על שלי, היא נישקה אותי מחדירה את לשונה לפי. היא עצרה את הנשיקה, הסירה את מבטה מעיניי והסתכלה על משהו מאחורי. הייתי המום, הרי הכרתי את הבחורה לפני דקה והיא נישקה אותי כאילו חיה תלויים בזה.
הסתכלתי לאחור וראיתי בחור שרירי, שזוף ונמוך עם שיער חום ועיניים חומות. הבחור היה נראה מאוכזב, הוא שלח לעברנו מבטים כועסים והלך. רגע מה!? זה החבר שלה? בגלל זה היא נשקה אותי!?
הגר השפילה את מבטה, "אני מצטערת על זה" אמרה וניגבה את השפתיים שלי מהשפתון שהשאירה אחריה. "הבחור הזה פשוט לא יודע לשחרר, הייתי חייבת להעביר לו מסר ברור" אמרה אז היא בעצם השתמשה בי כדי להרחיק משהו, לא שאני מתנגד אבל רק עכשיו הכרנו. "אז החלטת לסבך אותי עם החבר שלך, אחלה" אמרתי בציניות. הגר צחקה "חה! היה רוצה להיות חבר שלי, הוא סתם מטריד שלא יודע מה זה לא" אז אין לה חבר, טוב לדעת. "בכל אופן תודה" אמרה וחיוך קטן התגלה על שפתיה היפות. הגר הסתובבה והמשיכה ללכת כשאני ודניאל אחריה.
"אחלה פתיחה ליום הראשון שלך, אה?" אמרה דניאל בלחש כדי שהגר לא תשמע, היא קרצה לי כשמבט משועשע על פניה. "אוי סתמי" אמרתי לדניאל שצחקה. "מה? הלוואי ובחורה כמוה הייתה מנשקת אותי על היום הראשון" אמרה מגחכת. גיחכתי גם כן, אכן חתיכת פתיחה.
"הגענו" אמרה הגר אחרי כמה דקות של הליכה. "תודה על העזרה" אמרתי, היא רק הנהנה והלכה…
תגובות (1)
הולי מקרוני! מתחחחח