קצת פחות עצוב

העצבת אותי,
העצבת אותי כשהבטת בי ועינייך הפכו ממלאות שמחה לריקות מעצב,
העצבת אותי כששפתייך כבר לא חייכו את החיוך שלך עם גומות החן שאני כה אוהב,
העצבת אותי כשפנייך הפכו חיוורות ולא הצלחתי למצוא בהן שום שבב של אושר
או אפילו זיכרון מרוחק לפרפרים שהרגשת כשקבענו להתראות.
העצבת אותי כשליבך אמר משהו אחד אבל הראש התעקש על משהו אחר,
העצבת אותי שבמקום להילחם בחרת לוותר,
העצבת אותי כשמצאתי את עצמי לבד, נאלץ להתמודד עם העולם ועם העזיבה שלך,
העצבת אותי כי לא הצלחתי להשאיר אותך לצידי.

היום,
אני קצת פחות עצוב
כי ראיתי אותך..
והחיוך חזר לשפתייך וגומות החן שבו להימתח,
עינייך חזרו להיות מוארות בצבע ירוק יפהפה
אור כזה שמאיר את כל מי שסביבך,
הצבע הורוד חזר ללחייך, פנייך אדומות משמחה,
והאושר מקיף אותך מכל עבר.

היום,
אני קצת פחות עצוב
כי הבנתי שלא וויתרת עליי, ויתרת על עצמך
והיום את מגשימה את החיים שלך, למענך.