קרן אור בודדה -פרק1

הצלצול נישמע בכל רחבי בית הספר.המורה הזדרזה לצאת מן הכיתה, תלמידים קמו ממקומם, יוצאים מן הכיתה בחבורות. רק קול ילדים רצים במיסדרונות ,ואני כרגיל לשולחנה של חברתי . "סיון" פניתי אליה בחיוך,היא השיבה לי בחזרה בחיוך מאולץ , ראיתי שמשהו לא טוב . " סיון,הכל בסדר? את לא מרגישה טוב?" שאלתי אותה בדאגה " לא,מה פתאום ,ענבר אני מרגישה בסדר לגמרי." היא ענתה לי , אך יכולתי לשמוע בקולה שמשהו לא כשורה. " יש משהו שאת אולי לא מספרת לי?" הבטתי לתוך עיניה. "זה בסדר. אני פשוט קצת עייפה,,מה עם יניב?" היא שינתה נושא . "את יודעת,חמוד, חכם ,מושלם, כמו תמיד זה שכולן מעריצות." אמרתי בבוז. "עדיין לא הלכת לדבר איתו ? " היא נעצה בי מבט נוזף. " זה לא קל, סיון. למה את עדיין לא דיברת עם איתן? " הוכחתי אותה . פניה התכרכמו . " אני צריכה לספר לך משהו,ענבל תבואי אלי היום אחרי הלימודים,בשעה 6" היא אמרה ויצאה מן הכתה. אכן, צדקתי היה משהו מוזר,משהו שהיא לא אמרה לי. היתה לי הרגשה שזה לא הולך להיות טוב. ההפסקה ניגמרה ,היא חזרה לכיתה כמו כולם שלחתי אליה מבטים אך היא לא שמה לב- או שהיא לא רצתה לשים לב ,על פניה ניכר עצב, שאר התלמידים לא התייחסו אליה ,כאילו היא לא קיימת והמשיכו בדיבוריהם . המורה ניכנס לכיתה וכולם השתתקו . שקעתי במחשבותיי . אני וסיון חברות טובות,סיון פה מכיתה א\' , לעומתי שאני הגעתי רק בכיתה ז\', מאז היא חברה שלי .היחידה שהתיחסה אלי. הסיבה שעברתי בית ספר היא כי בבית הספר הקודם שהייתי בו תמיד התנכלו אלי, והציקו לי אבל גם פה זה לא כל כך השתנה. אני לא מקבלת יחס טוב -בכלל לא מיחסים אלי. אבל פחות גרוע מבית הספר הקודם, אני בת 16 בכיתה י\' , אני יפה-כך אומרים לי .עיניי בצבע דבש שיערי מגיע עד המותניים,הוא חלק ובצבע חום בהיר ,אני ביישנית, וחסרת ביטחון עצמי. וזה הסיבה שאני דחויה, וגם סיון -כמוני.