"רגש עולה בדמיון נולדת אחת למיליון …." פרק 18:

בדיוק תהל נכנס לחדר וראה שאני מסתכלת על השיחה והוא כולו החליף צבעים
"מה זה?" שאלתי והראיתי לו את הטלפון
"מה את מסתכלת לי בפלאפון ?!" שאל בעצבים
"אנ…אני.. " התחלתי לגמגם אולי לא הייתי אמורה לראות את זה (?) באמא שאני סתומה ברור שלא הייתי אמורה לראות אתזה
"פעם אחרונה שזה קורה!" הוא צעק עליי ויצא מהחדר.
לא ידעתי מה לעשות וכנראה שזה לא משנה מה אני יעשה כי בעוד שעתיים אני כבר נוסעת הביתה.
"וללכת זה נותן לי כוח…!" נוגה נכנסה לחדר ושרה
"חיימשלי מה קרה?" היא שאלה אחרי שהיא קלטה אותי
ספרתי לה כל מה שקרה עם תהל ושון ….
"עזבי אותך מתהל מה הסיפור על זה שאת נוסעת ?!" שאלה וצחקתי
"מה אני יעשה עוד שבוע אני יחזור לפנימייה ושמעת איזה הפתעה תהל עשה לי הוא ושון מצטרפים לפנימייה שלנו" אמרתי בהתרגשות צינית
"אולי תלכי לדבר איתו לפני שאת נוסעת" אמרה לי נוגה
"זה מה שאני יעשה!" אמרתי בהחלטיות ויצאתי מהחדר מחפשת את תהל.
חיפשתי את תהל בכל אילת ! נעדר הילד

נקודת מבט תהל –
הלכתי להביא לי שתייה ושחזרתי לחדר ראיתי את מעיין מסתכלת בשיחה עם מאיה לא רציתי להתעצבן עלייה אבל גם לא רציתי להסביר לה אז זה מה שיצא עצבים, יאללה רדו ממני אני לא טוב במצבי לחץ !!!

יצאתי בעצבים מהחדר של מעיין וטסתי לחדר שלי פתחתי את המגירה עם החומר לקחתי שקית בקבוק וודקה ויצאתי מחוץ למלון .
מצאתי איזה חתיכת דשא בטיזנעבי והתחלתי להסניף ולשתות רק לשכוח תיום המזדיין הזה כבר !!

פתאום ראיתי מרחוק איזה אחת הולכת נראת לי מוכרת רצח ….
"ילדה!" צעקתי לה והיא הסתובבה
"ת..הל"היא גמגמה בשקט והסתכלה על הוודקה הייתי כבר שיכור
"ואללק לא ידעתי אני סלב גם באילת מכירים אותי!" אמרתי בגאווה והתחלתי לצחוק כמו דבע
"ת..הל" היא גמגמה עוד פעם על סף בכי ופשוט חבקה אותי
מה יש לה זאתי ?!
"ילדה אנחנו מכירים?" שאלתי רגע עליתי על זה זאת … נטשה ? מיקה ? ליעד ? לורין ?
לא, אבדתי את זה! רק שלא הזדיינתי איתה כי אם כן שלא תצפה שאני יזכור אותה למה הזדיינתי עם חצי מהמדינה !
"זאת אני מעיין" היא אמרה בקול של ילדה
מצלצל מוכר ….
"כמה שתיתה?" היא שאלה
"בפעם האחרונה שבדקתי את לא אמא שלי אז סלאמת' "

נקודת מבט מעיין –
"בפעם האחרונה שבדקתי את לא אמא שלי אז סלאמת' " הוא אמר לי
"אז את באה לפה הרבה?" הוא שאל איזה עמוד שהיה שם. מילה שהילד מחוק הוצאתי את הפלא וצילמתי שנרא לו שהו יתפכח ….
"אההה את לא עונה יעניי קשה להשגה" אמר מסטול לעמוד
"נשמה עצה כחי מסטיק למה יש לך טעם של מתכת שאפילו הגשר שאין לי לא ירצה לנשק אותך" הוא אמר והוציא מהכיס האחורי שלו מסטיק מנטה והדביק על העמוד , התחלתי לצחוק כמו מטורפת.
"תהל בוא נלך למלון"אמרתי וניסיתי למשוך אותו מהיד
"לא רוצה!" הוא אמר כמו תינוק.
"אממ…. בוא ננסח את זה אחרת בא לך לעלות עליי לחדר ?" שאלתי בחיוך פלרטטני. שאין ברירה אין ברירה
"שאת מנסחת את זה ככה בכיף חיימשלי!" הוא אמר ועלינו לחדר שלי
ישר דחפתי אותו למקלחת ושמתי על מים קריםם
"סרעבבק !! תכבי תכבי תמים הפכתי לשלגון !!" צעק כולו בעצבים ויצא מהמים\מקלחת בזמןשהוא חוזר לעצמו