"רגש עולה בדמיון נולדת אחת למיליון …." פרק 4 חלק ב' :

דפקתי ריצה למחסן ושהגעתי ראיתי את מעיין בוכה בוכה נשענת על כמה ארגזים מכונסת בתוך עצמה
" חיימשלי את לא צריכה לבכות הוא לא שווה אז זה הוא חוזר לכלא ולא תשמעי ממנו עוד" אמרתי לה
אם יש לי חולשה בעולם זה בנות שבוכות אבל לא בנות שבוכות כי הם היו סטוץ שלי, בנות שבוכות מדברים אמתיים פשוט אי אפשר להישאר אדיש לזה.
היא הסתכלה עליי ולחשה "תודה" בקול חנוק מדמעות
"טוב בואי נלך להרגיע אותך " אמרתי לה והלכנו שניינו לכיוון המגורים בפנימייה.
הלכתי איתה לחדר שלה והיא נכנסה למקלחת ושטפה פנים.

נקודת מבט מעיין –
אחרי שהכל נגמר נתי הלך איתי לחדר שלי ונכנסתי למקלחת ושטפתי פנים.
נתי עמד במילה שלו והגן עליי כמו שהוא אמר למרות שאני בטוחה שהוא היה מגן עליי גם אם הוא לא היה מבטיח עכשיו אני צריכה להראות לו שאני עומדת במילה שלי שאמרתי שהכל יגמר אני יספר לו.
אבל איך אני יספר לו שאלירן היה חבר שלי כמעט שנה ובגלל שלא רציתי לשכב איתו הוא אנס אותי,
איך אני אמורה לספר לו שרק בשביל לשכוח ממה שקרה באתי לפנימייה הזאת ?
נכנסתי לחדר וראיתי את נתי שוכב על המיטה שלי משחק לו באייפון שלו

נקודת מבט נתנאל –
נשכבתי על המיטה שלה ושיחקתי באייפון שלי אבל בעצם כולי במחשבות על מה שהיה ועל מה שיהיה
ואז ראיתי שהיא יצאה מהמקלחת והיא באה והתיישבה לידי על המיטה שתקתי, לא ידעתי מה להגיד חיכיתי שהיא תתחיל לדבר שתספר לי מה קרה

"נתי תודה אני לא יודעת מה היה קורה אם לא הייתה שם אין לך מושג כמה אני מעריכה את מה שעשיתה" היא אמרה לי
"בבקשה ואין לך מה להודות לי מה שהיה היה ותזכרי שאני תמיד כאן לכל דבר שאת צריכה" אמרתי לה בחיוך ובפנים הייתי כבר מת שהיא תספר לי את הסיפור
"טוב אז כמו שאמרתי לך שהכל יגמר אני יספר לך מה קרה אז ככה :
לפני שנה וקצת הייתי באיזושהי מסיבה בבית של חברה שלי ושם פגשתי את אלירן הוא בא והציג את עצמו ודיבר איתי וביקש את המספר פלאפון שלי ונתתי לו,
ויום בערך אחרי המסיבה הוא התקשר אליי והזמין אותי לצאת איתו וככה יצאנו כמה פעמים ואז נהפכנו להיות חברים רשמית .
וחודשיים שלוש לפני שחגגנו שנה שאנחנו ביחד הוא הזמין אותי אליו וראינו סרט ובסוף הסרט התנשקנו והוא רצה שנשכב ואני לא רציתי והוא קיבל את זה לא יפה ואז הוא אנס אותי ולמחרת הגשתי נגדו תלונה במשטרה והוא נכנס לכלא.
והיום מתי שיישבנו בחדר אוכל ראיתי אותו בכניסה ולא הבנתי איך הוא מצא אותי אז שאמרתי שאני לא מרגישה טוב בעצם ניסיתי לברוח משם להתרחק כמה שיותר משם ורצתי והגעתי למחסן ואחרי שהייתי שם בערך חצי שעה הבנתי שאין לי איך לצאת מזה לפחות ככה חשבתי
אז התחלתי לשתות בתקווה שמכל השתייה מחר בבוקר אני לא יזכור מה הוא עשה לי
ומה קרה ואז אתה הגעתה ומשם את יודע מה קרה" היא אמרה הכל בנשימה אחת עוצרת את הדמעות.
לא היה לי מה להגיד לה פשוט חיבקתי אותה היא ניראתה כזאת חסרת אונים, היום בבית ספר היא נראתה בדיוק ההפך עם בטחון בחיים לא הייתי מנחש שכל זה עבר עלייה.

אני חושב שאני מרגיש משהו לא יודע מה זה, אבל זה משהו …