"רגש עולה בדמיון נולדת אחת למיליון …." פרק 4 חלק א' :

הסתכלתי לכיוון הדלת וראיתי אותו אני לא מאמינה שהוא כאן איך הוא מצא אותי באתי לקום וללכת לחדר לפני שהוא יראה אותי ואז הוא הסתכל עליי וקלט שאני מסתכלת עליו הוא עשה חיוך צדדי כזה ואני מהר הזזתי את המבט שלי … רציתי רק ללכת משם
"אני לא מרגישה טוב כל כך נירא לי אני ילך לחדר" אמרתי להם
"לבוא איתך ?" נוגה שאלה בפרצוף מודאג
"לא ניפגש כבר במסיבה " אמרתי
יצאתי מהחדר אוכל ודפקתי ריצה של החיים לא יודעת לאן אפילו רק שהוא לא ימצא אותי איך הוא הגיע לכאן בכלל ?! הוא לא בכלא ??
מלא מחשבות רצו לי בראש.
אחרי חמש דקות ראיתי מרחוק איזה מחסן נטוש נכנסתי אליו וראיתי בו מלא בקבוקי
אלכוהול וסיגריות וספות קרועות .
ישבתי שם וחיכיתי שהזמן יעבור שאני יהיה בטוחה שהוא כבר לא שם
אחרי חצי שעה בערך חשבתי שאולי אני ישתה ככה שלא משנה מה יקרה מה הוא יעשה לי,
מחר בבוקר אני כבר לא יזכור את זה.
לקחתי את הבקבוק הראשון שראיתי והתחלתי לשתות בהתחלה זה שרף לי את הגרון
כי אני לא רגילה לשתות

נקודת מבט נתנאל –
ישבנו בחדר אוכל בסבבה שלנו הכל בסדר פתאום מעיין אמרה שהיא לא מרגישה טוב והלכה.
ואאלה מוזרה זאת באבא שלי .
ישבנו ואחרי רבע שעה התפזרנו כל אחד.
'אחי בא לך לתדלק באלכוהול לפני המסיבה ?' שלח לי דניאל (אחד בהמשך הפרק יהיה עליו תיאור )
'ואללה בא בטוב' שלחתי בחזרה
'לך בנתיים למחסן עשרים דקות אני מגיע' הוא שלח לי ובזה הסתיימה השיחה.
הלכתי לכיוון המחסן, המחסן זה כזה מקום שלנו באזור מבודד של הפנימייה שאנחנו מסתירים בו אלכוהול שיהיה על כל צרה.
אחרי עשר דקות הליכה הגעתי למחסן נכנסתי וראיתי מישהו שותה המחסן היה חשוך אז לא בדיוק ראו אבל אם זה לא דניאל אז מי זה?
"בואנה יכלב גם אומר שתאחר וגם מתחיל לשתות בלעדי ?" שאלתי אותו
הוא הסתובב וקלטתי בכלל שזה לא הוא שזאת מעיין
היא הסתכלה עליי בעיניים עצובות והמשיכה לשתות
"מה את עושה איך הגעת לפה בכלל ?" שאלתי אותה ולקחתי לה את הבקבוק
"אני יענה לך על הכל אבל מחר תן לי לשתות " היא התחננה
"למה את שותה ?? חשבתי שאת לא שותה" אמרתי לה, מה אני יעשה היא ניראת ילדה טובה לא אחת ששותה
"תמיד יש פעם ראשונה, רק בבקשה תן לי לפחות לגמור את הבקבוק " היא אמרה לי וואלה מסובבת זאת באמא שלי
"אני יתן לך את הבקבוק רק עם תעני לי למה את שותה " אמרתי לה, אני שותה בשביל לשכוח מכאב או עם חברים אבל איזה סיבה יש לה לשתות

נקודת מבט מעיין –
"אני יתן לך את הבקבוק רק עם תעני לי למה את שותה " נתי אמר לי
יש לי רעיון גאוני שתיתי כדי לא ליזכור מה קרה אבל אם נתי פה הוא יגן עליי ולא יקרה כלום אז אני לא צריכה לשתות
"תשמע אני לא ישתה ואחרי שהכל יגמר יספר לך מה קרה רק תבטיח שתעזור לי שלא תתן לא לפגוע בי" אמרתי לו על דמעות

נקודת מבט נתנאל (סורי שכל רגע אני משנה נקודת מבט אבל זה בשביל לעזור לכם להבין מה שתי הדמויות חושבות וזה הכרחי בפרק הזה) –
"תשמע אני לא ישתה ואחרי שהכל יגמר יספר לך מה קרה רק תבטיח שתעזור לי שלא תתן לא לפגוע בי" מעיין אמרה לי כמעט בוכה
" אני מבטיח אבל למי לא לתת לפגוע בך אני לא מבין ??" אמרתי לה לא מבין מה היא רוצה למה להגן עלייה?!
ממי להגן עלייה?!
"ממנו !!" היא צרחה בדמעות והסתכלה על הכניסה למחסן
עמד מה גבר ניראה בשנות העשרים לחייו
"מעיינוש למה לתת לי ככה לחפש אותך ? מה את לא התגעגעת אליי ?" שאל וחייך חיוך זדוני
"מה את עושה פה? אתה לא בכלא? איך מצאתה אותי ?" שאלה בגמגום והסתתרה מאחורי
"אל תדאגי הבטחתי ואני יקיים הוא לא יגע בך" לחשתי לה באוזן
"מה את לא מציגה אותי לחבר שלך ?? אין צורך אני יציג את עצמי אלירן" אמר והסתכל עליי
"תשמע אלירן אני בא אלייך בטוב יש לך חמש שניות להסתובב ללכת ולא לחזור לפני שאני באמת התעצבן כי עצרתה אותי באמצע השתייה !!" אמרתי לו עוד שנייה מתפוצץ עליו

ראיתי את דניאל בכניסה מזל שקבענו לשתות, גרדתי באף והסתכלתי על אלירן שזה לא יראה כאילו אני מסתכל על משהו מאחוריו,
דניאל הנהן אליי לאות כך שהוא מבין באנו לפה אני הוא וערן שהיינו בכתה ז'
והגדולים שהיו בפנימייה היו עבריינים אז עשינו לנו מין קוד כזה שמגרדים באף זה סימן
שמשהו לא בסדר עזבו אותי הייתי מטומטם בכיתה ז' ,
מי היה מאמין שמתישהו הקוד הזה יעזור.
המשכתי לדבר עם אלירן ולהעסיק אותו ובנתיים דניאל לקח את אחד הקרשים שהיו שם
ודפק אותו לאלירן בראש, אלירן לא הבין מה הולך ולפני שהספיק להגיב
דפקנו לו עוד כמה דברים בראש העדפתי לא להרביץ לו כי אחרי זה ישאלו למה יש לו
סימני מכות ולמה יש עליו דם וכל מני כאלה ואין לי כח אחרי שהמשכנו לזרוק לראש שלא כמה
דברים הוא התעלף.
"תחכי לי כאן ואל תזוזי" אמרתי למעיין

ואני ודניאל גררנו את אלירן ללובי של הפנימייה בלי ששמו לב .
"המנהלת, המנהלת יש מישהו מאולף בלובי" אני ודניאל התחלנו לצעוק כמו משוגעים
המנהלת באה והזמינה אמבולנס והם פינו את אלירן לבית חולים
"אז מה אחי מה הלך כאן הרגע ?!" דניאל שאל אותי כולו לא מבין
"תאמין לי שאני לא יודע פגשתי את מעיין במחסן ושאלתי אותה מה היא עושה שם והיא אמרה לי להגן עלייה מאלירן .. וכל מני דברים שלא הבנתי רק הבנתי שהוא אמור להיות בכלא ואיזה קטע הוא נירא כמו עבריין !" אמרתי לו וקראו לנו לחדר המנהלת
"המנהלת קראת לנו ?" שאלנו אני ודניאל בקול תמים
"כן, איפה מצאתם אותו ?" המנהלת שאלה
"את מי?" שאל דניאל בקול תמים אין, אין על הילד הזה אח באש ובמים
"את זה שהיה בלובי " אמרה המנהלת בקול טיפה עצבני
"המנהלת באבא שלי שאני לא יודע חזרנו מהחדר אוכל וראינו אותו שוכב שם על הרצפה בלובי,
מעולף." אמרתי
"טוב אז … התקשרו אליי מבית חולים ואמרו לי שמצבו בסדר ומסתבר שהוא ברח מהכלא בכלל
יש לכם מושג מה הוא עשה כאן ?" שאלה אותנו בקול חושד
"המנהלת אם אפשר לשאול על מההוא ישב בכלא ? ואין לנו מושג מה הוא עשה כאן " שאלתי בנימוס בדרך כלל אני שם פס על המנהלת אבל שאני רוצה משהו כל האמצעים כשרים ;)
"הוא ישב בכלא בגין אונס" היא אמרה
וחטפתי תשוק של החיים הפאזל התחבר מעיין שאלה אותו למה הוא לא בכלא
והוא שאל אותה אם היא לא התגעגעה אליו הוא אנס אותה .. אבל עדיין לא הבנתי למה היא שתתה
עזבו את זה עכשיו השארתי אותה לבד במחסן
"טוב המנהלת אנחנו חייבים לעוף" אמרתי לה ומשכתי את דניאל החוצה
"דניאל מעיין לבד במחסן אני הולך אלייה עשה טובה טובה לך למסיבה תגיד לערן שאני ידבר איתו אחר כך ולכל השאר שלא הרגשתי טוב וואאלה אתה אח אמיתי אני חייב לך? אמרתי לא וואו נשמעתי כמו כוסית עכשיו
"אחי ריגשתה שאני לא יתחיל לבכות פה " אמר ומחה דמעות מזוייפות
"ויאללה לך אל מעיין ובשביל זה יש אחים " הוא אמר לי נשבע בלעדיו ובלעדיי ערן לא יכולתי לשרוד פה.

-STOP-
לא שמתי את דניאל בהקדמה כי אז לא חשבתי על הדמות שלו אז ככה :
ישלו עיניים ירוקות שיער חום פרוע אבל בצורה יפה כזאת אליקס ועגיל באוזן הוא ערן ונתי הם מין חבורה כזאת …. טוב להמשך הסיפור –

דפקתי ריצה למחסן …