רומנטיה פרק 15

"זהו זה! הגיע זמן להתחתן עם חן.. אני מאוד מתרגשת, אמי ערכה לי את שמלתי ואני מוכנה לשים את הטבעת ולהגיד 'כן' זה עומד להיות כיף חיים"
———————————————————————————————————–
"חנה חמודה, קומי את צריכה ללכת לבית ספר" אמרה אמי…
"אמא ! אבל אני מתחתנת עם חן" אמרתי
"זה היה רק חלום חמודה, קומי עכשיו את תאחרי!" אמא שלי ענתה לי
קמתי, התלבשתי אני תמיד נרדמת בשירותים אז בטעות אחרתי קצת ב5 דקות בערך והמורה לקחה את הכל ברצינות.
דווקא שאני באה הכי מוקדם באה מורה מחליפה ודווקא שאני באה מאוחר פתאום אני רואה את המורה הקבועה שלנו, אני שונאת ת'חלק הזה שהיא נותנת לי מכתב + שיעורי בית להגיש לה למחר, נראלי המורה הזאת שונאת אותי והיא הכי רוצה להתעלל בי ושהעתיד שלי יהיה גרוע מרוב כל המכתבים לתיק האישי שלי. זה שאמרתי לה פעם אחת:"סתמי כבר חתיכת חופרת" אז בסדר אני שתקתי אותה כי היא חפרה לי ולכיתה שלי אז רציתי שיהיה להם כיף עם קצת שקט הסברתי לה, אבל לאאא! חייבת לא להבין אותי המורה הזאת ולתת לי מכתבים.
כשהגעתי לכיתה ראיתי את לירון יושבת ליד רונית! (לירון ישבה לידי פעם שעברה) הגעתי אליה ושאלתי אותה:"לירון? למה את יושבת ליד רונית?" היא ענתה לי:"כי באלי! תפסיקי להתערב לעניינים של אחרים אז סתם חתיכת ילדה מעצבנת בטרוף" וראיתי את רונית כאילו הולכת ממני עם רונית מחזיקות ידיים מסתכלות עלי ומרכלות ואחרי זה הן צוחקות ויוצאות מהכיתה.
"חנה? משהו קרה לך?" אמרה לי עדן, עניתי לה:"לא, כלום לא קרה לי, עכשיו עזבי אותי לא באלי לדבר…"
עדן הלכה ואני נשארתי בודדה, שמתי את התיק על הרצפה והורדתי את הכיסא ישבתי בוכה והאיפור השחור שלי לעיינים נמרח אז הלכתי לשירותי בנות, וסדרתי את האיפור.
לירון ורונית נכנסו לשירותים וצלמו אותי אבל מזווית מגעילה לגמרי… הן צחקו ויצאו מהשירותים ולא הבנתי למה הן צוחקות.
כשנכנסתי לכיתה צחקו עלי כולם, שאלתי אותם:"למה אתם צוחקים עלי?" לירון ורונית באו אלי ואמרו לי:"מאמי, כדאי לך להסתכל בפייסבוק על התמונה שלך. אני חושבת שצילמת את עצמך לא טוב כמו תמיד."
נכנסתי לפייסבוק וראיתי את התמונה "המצחיקה" כתבתי במרכאות כי בשבילי התמונה לא מצחיקה אבל לא רציתי להיראות חסרת אונים ובכיינית אז צחקתי יחד איתם. כמה ילדות מהכיתה אמרו:"יפה חנה, סוף סוף הצלחת להצחיק את כל הכיתה"
אז כולנו צחקנו וקפצנו אבל ראיתי את לירון ורונית מתלחששות וחושבות מה לעשות לי פעם הבאה, קצת דאגתי אבל הייתי חייבת לספר למישהו.. אז חזרתי הביתה…