הם היו דביקים מידי לאחרונה...

רכוש צה״ל- פרק 9.

08/08/2014 3514 צפיות 11 תגובות
הם היו דביקים מידי לאחרונה...

״לקבלת המפקד המסדר יימתח להקשב. 2,3…״ צעק יהלי, כולם מרגישים את סוף השבוע בפתח וכולנו מתרגשים.
״הקשב!״ ענו הפלוגה ורון, עמית וירין עמדו מולנו.
״בוקר טוב פלוגה ג׳.״ אמר רון ונשמע שמצב רוחו היה מרומם. ״לא אמרח אתכם יותר מידי, כמה דגשים כרגיל לשבת. חיילים, לשמור על עצמכם. לשמור על המדים, לא שמים שתי אזניות, לא עולים על טרמפים, לא לשכוח נשק וגם כשאתם עולים על האוטובוס אתם מדוגמים. שבת שלום פלוגה ג׳. ליאור, הלל ועמרי לגשת אליי בבקשה.״ ביקש וכל אחד מהחיילים נשא את תיקו הגדול על גבו ונשא אותו על עבר תחנת האוטובוס הקרובה.
״כן המפקד.״ אמרתי בייאוש, כל מה שרציתי היה להגיע הביתה ולחבק את אחי הקטן.
״אני לא עומד לגזול מכם הרבה זמן. הלל, אמרת לי שחסרה לך מחסנית, לך למשרד שלי, במגירה השלישית משמאל יש מחסניות, הן שלי אז לטובתך תשמור עליהם.״ אמר באיום והגיש לו צרור מפתחות כבר וגדוש מפתחות, ״המפתח הזה.״ אמר והוציא מפתח יחיד מבין כולם.
״כן המפקד, תודה המפקד.״ אמר רון הלך אל עבר משרדו של רון שהיה מרוחק מאיתנו במעט.
רון גיחך. ״עמרי, האפסנאות פתוחה עכשיו, אם אתה רוצה להחליף נעליים זה או עכשיו אח בעוד שבועיים. מה שתרצה.״ אמר ועמרי הנהן ורץ אל עבר האפסנאות. הוא באמת דמה לליצן עם הנעליים האלה שהיו גדולות עליו בשלוש מידות לפחות.
הסתכלתי על עמרי רץ, ״תסתדרי שבת בלעדיי?״ אמר והרים את התיק הגדול שלי, מלווה אותי ליציאה.
״אני מעריכה שכן.״ אמרתי בגיחוך והוא צחק ומשך אותי לפינה מוסתרת, הקבועה שלנו. ״תפסיק לעשות את זה!״ הפצרתי בו והורדתי ממנו את התיק שלי. מניחה אותו על כתפיי ומתקדמת משם.
״תעצרי רגע.״ ביקש ממני ועשיתי כדברו.
״אל תגיד לי לעצור! אתה לא יכול לנשק אותי כשמתחשק לך ואז לדבר אליי כאילו אני עוד אחת. אני לא ברבי שאפשר לשחק בה כשמשעמם!״ צעקתי-לחשתי כיוון שהיינו באמצע הבסיס, לא רציתי למשות תשומת לב אך עם זאת רציתי שיידע שאני לא כלב אשפתות של אף אחד, נמאס לי ממצבי הרוח המשתנים שלו, פעם אני מקבלת יחס מועדף ובפעם אחרת אני מרגישה כאילו אני נמצאת בכלא לא בצה״ל. נמאס לי.
הוא משך אותי שוב הצידה מעט ורכן לנשק אותי. ״אתה לא יכול לנשק אותי כל פעם שאני אומרת משהו שאתה לא יכול להתמודד איתו! תתנהג כמו המפקד שלי לא כמו מאהב!״ אמרתי באותו הטון והדפתי אותו ממני.
״לעזאזל ליאור! את לא רואה שגם לי קשה? תעשי מה שתרצי. מעכשיו אני המפקד שלך ושום דבר יותר מזה. שבת שלום.״ אמר בקרירות ובעט באבן קטנה.
״רון…״ אמרתי בסלחנות.
״המפקד. שבת שלום ליאור.״ אמר בטון שלווה במעט עצבים והלך.
נשארתי לעמוד עוד כמה רגעים. מעכלת את הסיטואציה ותחילה להבין מה פירושה והאם זה מה שקיוויתי להשיג. תחנת האוטובוס התרוקנה, לאחד שעה של ישיבה בבסיס ללא מעש הבנתי שקצת שקט בבית לא יזיק לי.

״צריכה טרמפ לעיר?״ שאל רון כשיצא מהבסיס עם הרכב הפרטי שלו.
״אני לא אמורה לעלות על טרמפים.״ אמרתי אוספת את שיערי ומסדרת מעליו את משקפי השמש. הסתכלתי מבעד לתחנת האוטובוס לראות האם האוטובוס שלי מגיע, רון הסתכל גם הוא ולא הבנתי אם זה היה כדי להוכיח לי משהו או כדי לבדוק שאני עולה בבטחה לאוטובוס.
״שלא תעז.״ אמרתי כשהתיישבתי במושב שליד הנהג. הוא צחק. ״מה אנחנו עושים?״ שאלתי כשהתחיל לנסוע, אני שונאת להימצא במצב של אי ודאות. שאין לי שליטה על הנעשה.
״אני לא יודע.״ אמר והטיח את אגרופו על ההגה.
״קשה לי ליאור. החוק המטומטם הזה שאני לא יכול לנשק אותך כשבא לי, או להיות איתך בלי עונש.״ אמר ונשם בכבדות.
״אתה לא יכול לנשק אותי כשמתחשק לך גם בלי החוק המטומטם הזה זה מה שאני כבר פאקינג שלושה שבועות מנסה להגיד לך! אני לא בובה על חוטים! שחרר ממני!״ צעקתי באוטו. התבוננתי בחלון, העצים והשדות שנראו באופק והנוף שהתחלף תוך שניות מעטות עקב המהירות בה נסענו.
״תזכרי שאת בחרת שזה יהיה ככה.״ אמר ודומם את המנוע. הגענו לעיר וזה היה הסימן שלי לרדת.
״שבת שלום המפקד.״ אמרתי פותחת את הדלת ויוצאת ממנה. שמה את התיק הגדול על כתפי ומתמקמת בתחנת האוטובוס הומת האדם.

״שבוע טוב פלוגה ג׳. אימונים.״ אמר רון בקצרה והצביע אל עבר מתחם בו היה מסלול מכשולים וקירות שלא הבנתי למה היו שם.
השבת הזאת הייתה זוועה. לא יצאתי ולא ישנתי. העברתי את היום בהירהורים, לא ידעתי מה אני עושה מכאן ואיל אני ממשיכה בלי לגרום למגדל הקוביות המתנדנד שבנינו אני ורון ליפול. אני שונאת את הסיטואציה הזאת.
״בוגר טוב פלוגה ג׳. היום אנחנו מתרגלים לב״ב, לוחמה בשטח בנוי.״ אמר והחל להסביר על מהלך היום. ממש לא היה לי ראש להקשיב להסברים שלו או לבצע אותם.
״המדריך אפשר ללכת לקב״ן? יש לי בחילות וסחרחורות.״ ביקשתי מהמדריך.
״אולי את בהריון.״ צעק אחד החיילים, נעצתי בו מבט נוזף והוא מיהר לשתוק.
״אין מה לעשות ככה זה יהיה גם כשתצאי למבצעים. 3,2,1 צא!״ צעק המדריך וכולם מיהרו לרוץ. אני איתם.

״שמתם לב שהמפקד קיבל סרן?״ שאלה יהלי. זכרתי שהוא אמר לי שעוד פחות מחודש הוא אמור לקבל את הדרגה ובכלל לא ייחסתי לזה חשיבות.
״עכשיו הוא עוד יותר יתנשא עלינו.״ נאנח דור וניגב זיעה ממצחו בעזרת ידו.
״המפקד! מזל טוב על הסרן! ארון שלישי לא הולך ברגל…״ צעקתי לרון כשעבר לידינו והוא התעלם בגסות. מגדל הקוביות שלנו התרסק, וכואב לי כאילו הוא נפל עליי.


תגובות (11)

את גם מפרידה בין אנשים כשהם נהיים קיטשיים? גם אני.
תמשיכי!

08/08/2014 01:00

תמשיכייי

08/08/2014 01:10

חחחח אני חובבת קיטשיות מושבעת אבל אני מתה על העקיצות האלה בינה לבין רון, תמשיכי❤️

08/08/2014 01:12

תמשיכי ומהר

08/08/2014 01:12

הו לעזאזל, זה צה״ל או מסלול דוגמנות? רון מתנהג כמו כוסית~

08/08/2014 01:18

שמחה שסוף סוף המשכת!
אז תמשיכי שוב וזריז (-:

08/08/2014 01:21

תמשיכייייייייי

08/08/2014 08:47

תמשיכי!!!

08/08/2014 09:25

תמשיכייי

08/08/2014 17:09

תמשיכיייייייי

09/08/2014 09:36

דיי, התאהבתי בליאור היא כזאת מהממת. שניהם מהממים ואני מתכוונת מהממים ביחד, אז שיהיו ביחד כבר!
אני מחכה בקוצר רוח להמשך

11/08/2014 08:26
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך