“רק שתחזרי שוב בעתיד, אדע מה בליבך את שומרת” פרק 30 (התגעגעתי)

נ.מ מוראל

חושבת שאני תמים? שאני נופל במשחקים שלה ? אם כן היא טועה, כל כך טועה, עבר שנה וחצי מאז כל מה שקרה, גיליתי את האמת, החלטתי להתנקם בה, להתנקם בה על כל האהבה שהייתה לי כלפיה… כלפי זואי.
'יפהשלי השארתי לך מפתח במקום הקבוע, אני יגיע עוד עשר דקות' שלחתי לה, היא מחכה מחוץ לדירה שלי.
'אוקיי, אוהבת בעלי' שלחה.
ואני התמים…
הגעתי לביתו של אלירן, ודפקתי על הדלת.
"כן?" שאל לא מבין.
"אני צריך לדבר איתך אלירן, זה חשוב, ממש חשוב" אמרתי לו בפנים רציניות.
"אממ.. אוקיי כנס" היה מבולבל אבל אמר זאת.
חייכתי עליו חיוך קל, ונכנסתי לביתו, מתיישב בספה, מוצא את עצמי מספר לו את הסיפור מההתחלה ועד הסו,.

נ.מ אלירן

"בגללה היא עזבה… לא בגללי זה היא, היא עשתה הכל" מלמלתי לעצמי אך בקול, מרגיש את פניי מאדימות מכעס, ואת ידיי מתאגרפות לאגרוף.
"אני יכול לעזור לך, להחזיר אותה ולהתנקם בזואי" אמר לי מוראל בקול רגוע, מה שלא הבנתי איך הוא מסוגל להיות, הסתכלתי עליו במבט לא מבין.
"סמוך עליי, פשוט סמוך עליי" אמר בחיוך.

נ.מ אן
אני לא מאמינה שזה קרה.. פשוט לא מאמינה…

שעתיים לפני כן
"אן!" שמעתי צעקה, לפני שנה וחצי נחתנו נפרדנו מסטפן, אני ודיימון ביחד, ואני אוהבת אותו יותר מכל דבר .כאשר הוא המשיך במסעו והבטיח להישאר בקשר, אני החלטתי לעבור לגור פה, אני גרה בעיירה קטנה ויפהפייה בארגנטינה, יפהפייה פה, כל כך שליו, אני נהנית להיות פה.
סובבתי את ראשי לעבר הקול שקרא לי, וראיתי את.. דיימון, הוא היה בנסיעה של שבוע, ביקר את סטפו במסעו
"התגעגעתי מיאמור" אמר לי, דיימון ארגנטינאי, אז הוא הכיר לי את האזור, הוא היה פה לפה הרבה בילדותו.
"טינו טו קונתרתה אלגו Tengo que decirte algo" אמר.(אני צריך לספר לך משהו-בספרדית)
"דבר מה קרה" אמרתי בדאגה, ממשיכה את השיחה בעברית.
"הסתבכתי קצת.. באמת שאני לא רוצה לערב אותך אבל אני צריך עזרה" אמר לי.
"אהובי" אמרתי לו מרימה את ראשו. "אני פה בשבילך, עברנו כל כך הרבה ביחד, שלושתינו, אתה אני ולירן" אמרתי לו בחיוך נעים.
לירן זה הבן שלנו, אני מאוהבת בדיימון, כל כך, כשזה קרה לא רציתי להרוג אותו, הרגשתי כאילו אני הורגת חלק ממני.
"יש איזה מישהו.. אני חייב לו הרבה כסף. עכשיו הקטע הוא שהוא מאוהב בך, ברגע שהוא ראה אותך הוא התאהב, אני צריך שתצאי איתו ותעשי כל מה שהוא יבקש ממך" אמר לי ברצינות.
"אהובי אני פה בשבילך כל דבר שאתה צריך אני פה, אני אעשה כל מה שהוא ירצה לא משנה מה הוא לא יקבל לא מבטיחה לך" אמרתי לו מלטפת את זיפיו.

הגיע הערב, לבשתי שמלה ארוכה שחורה עם כתפיות, עשיתי גולגול יפה, גבוה ומתוח, התאפרתי איפור מעושן, שמתי עקבים שחורים, והייתי מוכנה.
"יפה שלי, כמה שאת יפה אבל יש בעיה אחת.." אמר דיימון.
"מה ?" לא הבנתי מה קרה.
"שימי את זה" אמר לי והגיש לי שמלה אדומה קצרצרה, עם מחשוף וגב פתוח.
"א..אתה בטוח?" גמגמתי. לא אהבתי את השמלה בכלל, היא הייתה קצרה וחשופה מדי, אבל לא יכולתי להגיד לו לא, הייתי שקועה באהבה..
"אוקיי" אמרתי נכנסת ללבוש את השמלה.
התלבשתי ויצאתי לכוון ביתו של שמעון, הבוס של דיימון, הנה זה מתחיל…

תשמעו את השיר תוך כדי, אפשר על חלש.

~סוף פלשבאק~
שכבתי איתו.. עשיתי כל מה שהוא ביקש כמו שדיימון אמר, ואז גיליתי את האמת… דיימון מעולם לא אהב אותי, הוא ניצל אותי, חזרתי הביתה, והוא לא היה שם. רק לירן היה שם, ישן בחדרו בשקט. שעל מיטתי הועמד מכתב.
במכתב הוא סיפר את כל הסיפור, משפחתו היא אויבת של אבי, ומשפחתי.

'יפה שלי, אהובה שלי, כל חיי. דבר ראשון חשוב לי לומר לך שאני מצטער, מצטער על כל הסבל שנגרם לך בגללי, על כל האהבה שהענקת לי, ומה שנגרם מהאהבה הזאתי. אני בחיים לא רציתי לפפגוע בך, או לגרום לכך שיפגעו בך, שנאתי את עצמי, שנאתי כל חלק בי, על כל הסבל שנגרם לך, את הדבר הכי חשוב שיש לי בכל העולם הזה.
לא יכולתי לבקש ממך להרוג אותו, להרוג את היצור הקטן הזה שהוא חלק ממני, וממך. את היצור הקטן הזה שהוא התוצר של האהבה שלנו.
אני לא יוכל בחיים להגיד, שכל מה שהיה בינינו היה שקר, היה במטרה להתנקם באביך ואחיך, אני תמיד אוהב אותך, ותמיד תישארי בלב שלי קטנה שלי, אני יודע שאולי זה קצר, אבל אין לי מילים לתאר כמה אני מצטער, מצורף לפה דפים, כולם עם פרטים על משפחתך, כדי שיוכלו לעזור לך בגידול לירן.
אני רוצה לבקש ממך שני דברים, הראשון הוא, לירן יגדל, ויום אחד ירצה לדעת למה לכל הילדים יש אבא ולי לא? למה לכולם יש מישהו שיעשה להם אווירון, שילך איתם לפארק שאמא רוצה לנוח, אני רוצה שתגידי לו, שאבא מת… מת בצבא, בידיעה שהוא מגן עליו. תגידי לו שאבא תמיד שם כדי לשמור עליו, והוא תמיד בלב שלו, ושברגע שהוא הכי יצטרך אותו, הוא יהיה שם, אולי לא פיזית, אבל תמיד יהיה שם.
ובקשה אחרונה, שמרי עלייך ועליו, שמרי עליכם מכל משמר, כי אתם כל מה שיש לי…

דיימון