שוב הסרטן מנצח- פרק 5

17/09/2013 871 צפיות 4 תגובות

פרק כפול פיצוי על הפרק הקצר(:

=======================================================

נשכבנו על המיטה ונרדמנו אחת בזרועות השנייה.
התעוררתי בשעה 11:00.
"אמא?" נגעתי בה בעדינות.
"כן?" היא מלמלה חצי רדומה.
"אמא" ניערתי אותה "כבר 11:00" אמרתי.
היא התיישבה על המיטה.
"אין בית ספר היום?" היא שאלה.
"לא אמא,החופש הגדול התחיל לפני שבוע" הזכרתי לה.
"אז בואי נצא ליום כיף של אמא ובת" היא הציעה.
"בסדר" אמרתי "אני הולכת להתלבש" הוספתי ויצאתי מהחדר.
נכנסתי לחדרי והלכתי לארון.
לאחר התלבטויות רבות של 'מה אני אלבש' ו- 'זה לא הולך ביחד' בחרתי ללבוש סריג של פסים בצבעים שחור-לבן וסקיני.
לקחתי לי תיק צד ושמתי בתוכו אייפון,ארנק וסוכריות מנטה לטעם טוב בפה.
אמא יצאה מהחדר שלה לבושה בחולצה תכלת וחצאית בצבע ב'ז שהגיעה לה עד הברך.
הלכנו שתינו לכיוון הדלת, אמא לקחה את התיק שלה, מפתחות לאוטו ויצאנו.
"לאן נוסעים?" שאלתי.
"לקניון" היא ענתה וחייכה.
"אתמול הייתי שם עם ליאת אבל בסדר" חייכתי אליה בחזרה.
"השלמתן?" היא שאלה.
"אתמול" עניתי לה.
"אז עכשיו את הולכת לעשות כל דבר עם ליאת ונפטרתי מימך לשנים הקרובות?" היא צחקה.
"אמאא" מרפקתי אותה.
"מותק אני באמצע לנהוג אל תסיטי אותי מהדרך" היא אמרה והדליקה רדיו.
"והרי החדשות, תאונת דרכים בתל אביב שלושה פצועים והרוג אחד.." הושמע ברדיו.
"לא מעניין" עיקמתי פרצוף והעברתי ערוץ.
"מחלת הסרטן שוב תוקפת ואנו חושבים שהגורמים לכך.." כיביתי את הרדיו.
נזכרתי בגיל שוב. לעזאזל עם הרדיו הזה, עד שכמעט שכחתי מגיל לזמן מסוים.
"אל תכבי" אמא הדליקה שוב. "בואי נשמיע מוזיקה" היא אמרה והעבירה לגלגל"צ.
"כבר פורחים נרקיסים.." התנגן שיר משעמם.
"לפחות תעבירי למוזיקה שכיף לשמוע" אמרתי והעברתי ערוץ שוב.
"That what makes you beautiful" שיר של וואן דיירקשין..
"יו דונטט נואו" צרחתי בקול האוטו. "יו דונט נואו יו ביוטיפול" הוספתי לצרוח.
"למה כל העולם מדבר על וואן טיירקמן האלו?" אמא נאנחה.
"וואן דיירקשין" תיקנתי אותה.
"שיהיה, מי אלו בכלל" היא שאלה.
"הם התחילו באקס פקטור הם חמש בנים חתיכים שכולם אוהבים חוץ מימך" עניתי למרות שידעתי שזו הייתה שאלה רטורית.

~נקודת המבט של אמא של מאי~

"הם התחילו באקס פקטור הם חמש בנים חתיכים.." שמעתי חצי מהתשובה שלא התכוונתי שמאי תענה לי.
"ומה כל כך יפה בשיר הזה שמושמע ברדיו?" שאלתי.
"הוא פשוט מהמם שבנות לא מודעות לזה שהן יפות וזה מה שעושה אותם יפות הםם כאלה מושלמיםם" היא צעקה.
"הו מאי" נאנחתי.
הגענו לקניון ויצאתי מהאוטו עם החפירות של מאי על הלהקה הזאת בראש שלי.

~חזרה לנקודת המבט של מאי~

יצאנו מהאוטו ולאמא היה כאב ראש מהחפירות שלי.
"עכשיו הבנת למה הם מושלמים?" סיכמתי.
"כן" היא הנהנה.
"יופייי" חיבקתי אותה.
היא השתחררה ממני "בואי" היא נעלה את האוטו והגענו אל הכניסה של הקניון.
השומר בדק לנו את התיקים ונכנסנו לקניון.
"לאן הולכים קודם?" שאלתי.
"לאכול משהו" היא ענתה.
הטלפון שלי רטט, היה לי טלפון.
"אני שנייה בשירותים" אמרתי לה והלכתי.
"בואי לקפה קפה כשאת מסיימת" היא צעקה אחרי.
הלכתי לשירותים ושלפתי את הפלאפון מהכיס.
מספר לא מוכר, חייגתי אליו.
"הלו?" שמעתי קול.
"אה שלום התקשרתם אלי?" שאלתי.
"זאת מאי?" ענה הקול.
"כן.. מי זה?" עניתי בשאלה.
"זה גיל, חבר של לירון" הוא ענה.
"אהה.." נאנחתי,נזכרת שוב בגיל שלי..
"איך השגת את המספר שלי?" שאלתי.
"אין הרבה מאי קליין בספר טלפונים" הוא ענה.
"ספר טלפונים?" שאלתי מתאפקת לא לצחוק.
"אל תצחקי, זה שימושי מאוד. לא הכל היום אינטרנט" הוא ענה.
אהבתי את הגישה שלו, שלא אכפת לו מה חושבים.
"אז מה רצית?" חזרתי לעניין.
"אה.. רציתי לשאול אם את רוצה להיפגש" הוא שאל.
הסמקתי, טוב שדיברנו בפלאפון והוא לא יכל לראות אותי.

~נקודת המבט של אמא של מאי~

מאי הלכה לשירותים ואני הלכתי לקפה קפה והתיישבתי.
מלצר ניגש אלי, הוא היה מוכר לי אבל הוא לבש כובע,לא הצלחתי לראות את פניו בבירור.
"שלום מה תרצי להזמין?" הוא שאל.
"אה אני מחכה לבת שלי קודם" עניתי.
"כשתרצי להזמין תקראי לי" הוא ענה לי והתחיל להתרחק.
"חכה" קראתי אחריו.
קמתי והתקדמתי לעברו, תפסתי אומץ והורדתי את כובעו מפניו.
"א..אביחי?" הקול שלי רעד.
"איך את יודעת את השם שלי? מי את?" הוא נבהל.
"רונית קליין, מוכר לך השם?" שאלתי ועכשיו הייתה טיפת כעס בקולי.
"את.. השתנית" הוא ענה ובחן אותי מכף רגל עד ראש.
"ובכן, כשמגדלים תינוקת בת שבוע לבד קצת קשה שלא" עניתי.
"בת כמה היא?" הוא שאל.
"בת 17, ילדה למופת גם בלעדיך" עניתי והלכתי חזרה לשולחן, התיישבתי והוא בא אחרי.
"ו.. היא יודעת עלי?איך היא מסתדרת בחיים?יש לה אהבות? איפה היא לומדת?" הוא שאל כל כך הרבה שאלות וזה בלבל אותי.
"אני לא חושבת שאתה יכול לנטוש אותה ואז פתאום לדאוג לה כאילו הייתה לצידה במהלך 17 שנות חייה" עניתי, מתאפקת לא לצעוק עליו.

~חזרה לנקודת המבט של מאי~

"אה בסדר בכיף, מתי?" שאלתי.
"מחר, בבית שלי" הוא ענה.
"אוקיי" אמרתי. "באיזה שעה?" שאלתי.
"ב 16:00 תהיי אצלי" הוא ענה.
הוא מסר לי את הכתובת וניתקנו.
הוספתי את מספר הטלפון שלו לאנשי קשר.
תהיתי לעצמי אם הוא מחבב אותי או סתם רוצה להכיר אותי יותר טוב.
יצאתי מהשירותים והתקדמתי למדרגות הנעות בשביל לעלות למסעדה.
עליתי במדרגות הנעות וראיתי את אמא עומדת בקפה קפה מדברת עם המלצר,בטח מזמינה.

~נקודת המבט של אמא של מאי~

ראיתי את מאי מתקרבת ונבהלתי.
היא הגיעה לשולחן והתיישבה מולי.
"שלום" היא חייכה אל אביחי.
סימנתי לו ביד שלא יעז להגיד משהו.
"מה שמך מתוקה?" הוא שאל בחיוך.
"אני מאי" היא ענתה לו בחיוך. "ואני בת 17, אני לא ילדה קטנה" היא הוסיפה.
"אוקיי, אז מאי והגברת- מה תרצו להזמין?" אביחי שאל והפעם שלף פנקס ועט מכיסו.
"אני אקח סלט תפוחי אדמה" מאי אמרה לו והוא רשם.
"אני אקח שקשוקה" אמרתי לו כאילו לא קרה כלום.
"ומה לשתות?" הוא שאל.
"קנקן מים" עניתי בשם שתינו.
"מיד מגיע" הוא ענה והתרחק.

~חזרה לנקודת המבט של מאי~

"על מה דיברת איתו מקודם?" שאלתי.
"סתם, הוא למד איתי בבית ספר" היא ענתה.
לא הייתי בטוחה אם זה שקר או לא, כי היא קצת גמגמה, אבל האמנתי לה, אילו סיבות יש לה לשקר?

———————————————————————————————————————-

תגובות יתקבלו בברכה(-:
תודה רבה לכל הקוראים♥


תגובות (4)

המשך

17/09/2013 08:55

ו ו א ו !! התחלתי היום לקרוא את הסיפור שלך ואני חייבת להגיד לך שאת כותבת מדהים !! באמת שיש לך כישרון .. תמשיכיייי

17/09/2013 12:21

יאיייי את לא יודעת כמה גרמת לי לחייך שאמרת את זה! תודה רבה לך♥

17/09/2013 15:13

מרגשששששש תמשיכי

19/09/2013 12:39
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך