שונאת אותך?! עונה שנייה -פרק 1.

"אני לא מאמינה שהוא לא בא" מלמלתי והורדתי את הכובע השחור מראשי.
"היי מייל, עזבי שטויות.. הוא בטח לא הספיק. את יודעת שהוא מת עלייך, גמרת תיכון תשמחי" קפצה מאחוריי דייאנה שכניראה שמעה אותי.
היום האחרון שלי בתיכון , טקס סיום. כולם באו לחגוג איתי. חוץ ממנו.
איך הוא כל הזמן עושה את זה מחדש…
אני שונאת אותו. הוא הרס לי היום האחרון בתיכון. אני שונאת אותו!

~נקודת מבטו של ליאו~
"נוו תיסע כבר!!! מה אתה אידיוט?" צפרתי לנהג שהיה מלפניי.
"ליאו תירגע, מה הלחץ?" הרגיעה אותי רוזינה מאחורה.
"בגללך , בגללך אני אאחר לה! בגללך ובגלל האידיוט הצרפתי שניסה להכיר לי את הבת שלו, מה הוא לא מבין ב*יש לי פאנקינג חברה*?!" צעקתי בכעס.
רוזלינה היא הסוכנת שלי. מההתחלה היא רצתה שאני ומיילי ניפרד…
אני לא מאמין. אני פשוט לא מאמין שאני שוב לא מגיע בזמן.
"ליאו תירגע, אני אס…"
"אל תגידי לי להירגע ואל תגידי לי שאת תסדרי הכל כי את לא יכולה לסדר את היחסים שלי עם מיילי! אחריי הטקס של מיילי אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך יותר בחיים את מפוטרת" גערתי בה.
"אתה לא יכול לפטר אותי" היא כעסה.
"הוו באמת? כי זה בדיוק מה שעשיתי" אמרתי לה.
היא הביטה בי במבט כועס אחרון ויצאה מהמכונית השחורה בטריקת דלת, מפלסת את דרכה בין המכוניות התקועות בפקק.
אני בחיים לא אגיע בזמן!

רצתי כמו מטורף לבית ספר, בחיי שלפעמים אני מתגעגע לחיים בתיכון.
פילסתי את דרכי בין כל התלמידים עם הכובעים השחורים של טקס הסיום, מתעלם לגמרי ממבטיהם.
זיהיתי אותה, את השיער הבלונדיני שלה שעד לא מזמן היה מלווה בצבע ורוד בקצוותיו.
היא דיברה עם כמה מהתלמידות. וצחקה ממשפט שאחת מהן אמרה.
התקדמתי, מבטיהן של הבנות שראו אותי התעקלו לחיוך והן האדימו מעט.
חיבקתי את מיילי מאחורה. מנשק אותה בלחי. איך העזתי שוב לאכזב אותה…
"שלום, ילדה יפה" לחשתי לה באוזן.
היא הביטה בי וחייכה חיוך קטן, ראיתי את האכזבה על פנייה.
"אומייגד , אתה מדגמן ל "carters" נכון, ראיתי אותך בפירסומת" אחת מהן אמרה בהתלהבות.
היא לא נראתה לי מוכרת, אני לא חושב שהיא הייתה בתיכון לפני שנתיים.
"כן" חייכתי.
"אתם מכירים?" שאלה השנייה שגם לא הייתה מוכרת במיוחד.
"הוא חבר שלי" אמרה מיילי בשקט. הידקתי את אחיזתי בה. למה היא לוחשת? שתצעק את זה.
"אומייגד" אמרו שתיהן בהתלהבות.
חייכתי אליהן חיוך קטן.
"ליאו, תכיר. ג'והנה וליה, הן הגיעו השנה כי הן עברו לפה מסן דייגו" אמרה מיילי אפילו בלי חיוך.
"נעים מאוד, אכפת לכן אם אני אקח את חברה שלי לשיחה קצרה?" שאלתי אותן.
"לא, מה פתאום" אמרו ביחד. תאומות או תאומות?!
לקחתי את מיילי לצד.
"סליחה סליחה סליחה סליחה" אמרתי בהתחננות.
היא נאנחה.
"למה אתה תמיד עושה את זה?" היא שאלה.
"את יודעת שזה לא באשמתי" אמר.
"אז באשמת מי?" שאלתי.
"הפעם זה היה באשמת איזה זקן צרפתי" אמרתי צוחק.
"תן לי לנחש..גם הוא רצה שתכיר את הבת שלו" אמרה בנימת שעשוע.
"טואוב" אמרתי צוחק.
"תפסיק לצחוק אידיוט" אמרה והתחילה לצחוק ביחד איתי.
חיבקתי אותה.
"תתנחמי בזה שיש לך חבר דוגמן" אמרתי לה.
היא גלגלה עיניים והתנתקה ממני.
"תפסיק לחשוב שאתה משהו" אמרה בחיוך קטן ונגעה קלות בחזי.
"אבל אני משהו, משהו מיוחד שכולן רוצות" אמרתי וחייכתי אליה חיוך מתגרה.
"לא אתה לא"
"כן אני כן"
"אתה מתווכח!"
"גם את"
"אידיוט"
"אידיוט שמת לנשק אותך" תפסתי בפנייה ונישקתי אותה.
היא צחקה.
"אידיוט גמור" אמרה כשהתנתקנו בעוד עוד מצחקקת.
"את אוהבת את זה אה?" שאלתי בחיוך והצמדתי אותה אליי.
"מה?" שאלה לא מבינה עדיין בחיוך.
"לקרוא לי בשמות" אמרתי.
"כאילו שאתה לא" אמרה.
"'ילדה יפה' זה שם מאוד מתאים לילדה יפה" אמרתי לה, אני תמיד קורא לה 'ילדה יפה' והיא תמיד מתעצבנת מזה וטוענת שהיא לא יפה..
"תשתוק אידיוט" אמרה ונתנה לי מכה קטנה בכתף.
"את באמת חייבת לגוון, אני בסוף עוד יעלב מהכינוי הזה" אמרתי.
"דייי" היא אמרה.
"אני רציני" אמרתי מחייך.
"אידיוט אידיוט אדיוט" אמרה כדי לעצבן אותי.
צחקתי, העמדתי אותה מולי.
"אז מה ילדה יפה, ממחר את סוף סוף מתחילה לחיות" אמרתי.
"סוף סוף" היא הסכימה ונישקתי אותה.