שטן שלא ברא אלוהים – פרק 11

ישבתי עם גלי בבית שלה, בסלון כשאני אוחזת בכוס קפה חם מעלה הדים מסולסלים באוויר.
היא נראתה כל כך עייפה ומיואשת וזה היה ברור מאליו שזה היה קשור למוות של סמי.
מאז אותו היום, משפחת אביסרור כבר לא חזרה להיות מי שנהגה להיות כי סניר החל במרד נגדם וחזר לישון בדירה שלו אשר נמצאת שלושה בניינים מהבניין של גלי.
גלי שקעה במחשבות בעוד אני ניסיתי לחשוב על מה יעלה את מצב רוחה הירוד.
"אלעד אמר לי שסניר חושב שאבא שלהם,
הולך להוריש את האימפריה לאלעד. אבל זה לא נכון. הם לפני שלושה ימים רבו מכות, רומי…אם היית רואה היית מקיאה מהעוצמות החזקות והכמות דם שירדה מהם. הזדעזעתי ועוד יותר הזדעזעתי שזה היה ריב בין אחים.
כאב לי לראות איך הכל מתפרק בינהם, באמת זה…זה הכאיב לי." היא ניגבה במהירות דמעה אשר זלגה על לחייה באיטיות.
לי כאב שהיא סובלת מהשתלשלות העניינים אשר לא באה לטובתם ושגלי חלק קטן מהמעגל הזה.
ידעתי שבסופו של דבר זה יכאיב לה איך שהוא ושהיא תזיל דמעות בגלל המשפחה הזאת.
"אל תבכי, אני מבטיחה לך שהכל יסתדר בסופו של דבר," ניסיתי לעודד אותה ולנסות איך שהוא להוציא ממנה חיוך, אפילו אחד קטן.
"שום דבר לא יסתדר, אם היית מסתכלת לסניר בתוך העיניים בזמן שהם רבו, היית רואה את אש הגיהנום.
בחיים לא פחדתי ככה מאף אחד, תקשיבי…כאילו הוא היה נגוע בדיבוק." היא אמרה וצימררה אותי עם התיאור של סניר.
תמיד ידעתי שהוא הכי גרוע במשפחה, אבל לא ידעתי שהוא יכל להגיע למצבים כאלה הרסניים.
הוא פשוט הרס עצמי והרס לסביבה.
ואני הרגשתי באותו הרגע, חרטה.
על כך שנתתי לו לחדור אליי קצת יותר ממה שהיה צריך. שנתתי לשפתיו לכשף אותי ושהרגשתי כה חלשה לנגד מגעו החם והנעים, הגברי והחזק.
הוא חזק, יש בו עוצמות שלא הכרתי אצל אף אחד והמבט, מבטו היה מתחלף בהתאם לרגשותיו ואני נסחפתי אחריהם.
זה משהו שלעולם לא ציפיתי שיקרה לי עם מישהו שהוא פושע נורא נחשב בשוק עולם התחתון.
אפשר היה להגיד שהוא במקום הראשון רק ברשימה השלילית.
שבשבילו זו בטח גאווה להיות תמיד בכותרות ובמהדורות החדשות.
כמו שהיה ביום שחרורו מהכלא, צלמים רדפו אחריו כאילו היה בר רפאלי, וניסו לשלוף כל מידע על ימיו שבילה בכלא.
אך הוא שתק והתעלם, רק הפושעים האמיתיים עושים זאת, מתעלמים בצורה כזאת פשוטה…ושותקים.
"איפה סניר נמצא עכשיו?" שאלתי אותה, היא הרימה לעברי מבט חשדני והבטתי בה מבולבלת.
"או בקזינו שלו או בבית, למה?" החא שאלה.
"כי אני רוצה לדבר איתו."
"מה?!" היא צעקה כמו מטורפת.
"השתגעת?את רוצה שהוא ירביץ גם לך?הספיק לי אלעד." היא הוסיפה בפנים זעופות.
"אנחנו כמעט התנשקנו, זאת אומרת…ביום הולדת שלך, דיברנו למעלה בחדר שלו ו…והוא נישק את כתפיי וליטף אותי." אמרתי לה את מה שלא יצא לי להגיד מאז המסיבה עקב כך מה שקרה.
היא הביטה בי במבט מופתע ואז חיוך קטן צץ בשפתייה הורודות.
"יאו!ידעתי שיש משהו בינכם!אני פשוט גאונה." היא אמרה בגאווה וחייכה גם חיוך גאה.
"תירגעי, זה היה חד פעמי." היא גלגלה עיניים וזה עיצבן אותי במעט.
"את תמיד אומרת את זה, ובסוף זה נהפך לרב פעמי." היא אמרה והפעם אני גלגלתי עיניים.
"טוב, בקיצור…איך אני מבררת בוודאוץ איפה הוא נמצא?" שאלתי אותה והיא הרימה ממיטתה את הנייד שלה.
"מה את עושה?" שאלתי אותה, אך היא שתקה והקלידה משהו בניידה.
"הוא נמצא בדירה שלו, את באמת הולכת אליו?" היא שאלה הפעם ברצינות.
"כן, אנחנו בייחסים טובים אל תדאגי." ניסיתי להרגיע אותה והיא הנהנה.
למרות שלא היה לי באמת מושג איך הוא יגיב לבואי.
לאחר שעה וחצי נוספים שדיברנו על עוד כמה נושאים חשובים וסתמיים, היא נתנה לי את הכתובת ויצאתי מביתה.
הוא גר שלושה בניינים מהבניין שלה והגעתי תוך שלוש, ארבע דקות.
עליתי לקומה השנייה, שאפתי אוויר והכנסתי עמוק אל תוך ראותיי לפני שדפקתי על הדלת.
אחרי שנקשתי שלוש נקישות על הדלת, היא נפתחה וקעקועים רבים נגלו נגד עיניי.
הוא היה נטול חולצה ועל ידיו ובטנו היו מקועקעים, צבעוניים ושחורים.
הם הו בכל מיני צורות שהיה קשה לעכל אותם.
"מה את עושה כאן?" קולו היה נוקשה וקר.
הבטתי בפניו בחשש ואכלתי את עור שפתי התחתונה.
שתקתי כמו דג והוא כבר איבד את סבלנותו.
"אין לי את כל הזמן בשבילך, תעני." קולו נהפך לחסר סבלנות ועצבני עוד יותר.
"אפשר לדבר איתך?" שאלתי בשקט בקול מתוק ועדין בכדי שלא יתעצבן עליי יותר ממה שהוא כבר.
הוא הכניס אותי ללא קול בכך שפתח את הדלת לרווחה וזז הצידה בכדי לתת לי לעבור.
נכנסתי בצעדים קטנים וחוששים,לא התחרטתי כי המטרה הייתה בכך שגלי לא תזיל יותר דמעות בגללם והבעיה הייתה סניר.
"תשבי." קולו היה תקיף, אך זה היה משהו טבעי בקול שלו, בטונציה שלו.
"מה את רוצה, רומי?" הוא שאל והתיישב על כורסא שחורה מעור ליד הספה שעליה ישבתי.
ספה בת שנימקומות ישיבה בצבע אפור חלש.
הבטתי מסביבי, קבוצת ספות בצבע אפור חלש, כורסא שחורה מעור ושולחן שחור מעץ באמצע הסלון.
המטבח היה רגיל, מקרר אפור חדיש שולחן עגול עם שני גיסאות מסביבו ושישי שחור חלק.
ארונות לבנים, שלוש למעלה ושלוש למטה.
עם כמה שהדירה היחתה קטנה, היא הייתה יפה ומושקעת.
"אני-"
"את מה?" הוא הרים את קולו והתחלתי לחשוש ואפילו לרעוד.
"אני רוצה להגיד לך כל מה שאני יודעת." אמרתי לו במהירות והוא כיווץ את גבותיו והידק את לסתותיו החזקות.
"מה את מזיינת את השכל?מה את יודעת כבר?" הוא שאל בחוסר אמון והניח ידיו על עורפו.
הוא היה כה גברי, כל כך מזמין וחושני.
הסקס אפיל נטף ממנו מכל עבר וכל שרציתי זה לתת לו ביס בשפתיים.
"הם לא הולכים להוריש את האימפריה לאלעד.
פניו התעוותו ונהפכו לזועמות.
הוא התיישר והניח את ידיו על ברכיו כשכפות ידיו משולבות בחוזקה.
"רומי, צאי מפה." הוא ביקש בטון שקט ומסוכן.
"לא, תן לי להסביר לך-"
"צאי מפה, עכשיו לפני שאני הופך את השולחן הזה על הראש שלך. צאי!" הוא צרח כמו מטורף ואני נפגעתי בכלחלק בגופי.
לא חשבתי שהוא ידבר אלי בצורה  כזאת ויאיים עליי אחרי מה שהיה בינינו.
"בבקשה-"
"תסתמי!" הוא צרח והטיח את גבי על הקיר הקר והקשה.
גבי כאב מהמכה החזקה ופניו הפחידו אותי עד רעד מטורף.
"תסתמי אותו כבר!" שוב הוא צעק ועיניו נפתחו ונפערו.
עצמתי את עיניי מהפחד וניסיתי לבלוע את הדמעות שצרבו בקצות עיניי.
"אין לך מושג לאן את נכנסת ואני מציע לך לקחת צעד אחד אחורה אם את חכמה, אחרת את תחשבי כמתה." הוא אמר זאת בטון שקט אך מלא בכוונה וסכנה.
גמעתי את רוקי ונשימותיי התקצרו.
פחדתי מהאיומים האלו, פחדתי כי אצלו הכל הבטחות, הבטחות שהוא תמיד ישע לקיים.
"למה אתה כל כך רע אלי?" שאלתי בטון רועד והוא עצם את עיניו ונשך טת שפתיו בחוזקה רבה.
כאב לי רק להסתכל על זה, הוא פקח את עיניו שוב.
עיניים שחורות ואפלות, כהות כמו נלילה המסוכן והצמרמורות חלפו בתורן בכל חלק בגופי.
לא ידעתי מה הן אמרו, אך הן המשיכו והמשיכו להיות התוכי.
"תצאי, לפני שאת תהיי חלק מכל זה, חבל שמישהי כמוך תתלכלך ככה, כמו גלי." בלי לחשוב פעמיים הנפתי את ידי באוויר ולפני שפגשה בלחיו היא נעצרה בעזרת יד הפלדה שלו ואחזה בה באחיזת ברזל.
"זה כואב!" השתנקתי מולו וניסיתי להשתחרר מהאחיזה החזקה הזאת.
"פעם הבאה זה לא יגמר ככה, זאת הפעם השנייה ואלוהים יודע כמה שאני מתאפק לא לשלוח לך אחת ללחי, אז זאת הפעם האחרונה רומי. עכשיו תעופי מהבית שלי ואל תחזרי יותר בחיים שלך." הוא איים עליי, שיחרר את ידי בזלזול ופתח את דלת ביתו בכדי שאצא.
הבטתי בפניו בפעם האחרונה ויצאתי מזועזעת מביתו.
כל המחשבות שחשבתי עליו שעוד יש בו רגש קטן שמסתתר עמוק בתוכו נעלמו, נמחקו כי הוא הוא הוכיח לי שהוא יותר גרוע מהשטן.