שטן שלא ברא האלוהים- פרק 6

עיניים שחורות ננעצו בי בקודרות, ישיבתו הייתה של מישהו שמחזיק את רוב העולם בשתיי ידיו.
רגליו היו מפוסקות וידיו נפרסו לצדדים על תומכי הכיסא והוא לא הפסיק לבחון את כולי.
הרגשתי לא בנוח תחת מבטיו הנוקבים של סניר, תחת הביטחון הזה שיש לו.
הוא הזכיר לי מעט את לידור, במבטים ובביטחון שלא כל כך ידעתי מאיפה הוא קיבל אותו ככה ביום אחד בהיר.
קמתי מין הכיסא והורדתי את החלוק שלבשתי, עיניו ירדו לאורך כל גופי החשוף וככה גם עינהם של רוב הגברים כאן.
נכנסתי לג'קוזי, בתוכו היו כמה מחבריו של אלעד וכנראה גם של שניר ושתי בנות.
הם גם בחנו אותי והבנות נעצו בי מבטי זלזול.
התעלמתי כי ידעתי שהכל נובע מהמבטים של הגברים שהיו עליי ולא עליהן.
"איך קוראים לך?" הכחול עיניים שאל אותי והתיישב על ידי בג'קוזי.
הבטתי על פניו, אף קטן ועצמות לחייו היו מרובעות וחזקות. שיער חום כהה הנוטה לשחור ועיניו היו גדולות וברורות.
"רומי." השבתי לו באדישות והרגשתי את החרטה מורגשת בי.
עכשיו הבנתי לגמרי למה גלי לא רצתה להיות כאן לבד. כי הבנות כאן זולות ומתנשאות.
הסכמתי גם כי היא תמיד הייתה לצידי ברגעים הקשים שלי בחיים, אז לבוא למסיבה שאלעד אירגן עם חבריו והבנות הבלתי נסבלות האלו זה עוד טובה קטנה ממה שאני חייבת לה.
למרות שזה יותר בשבילה מאשר טובה.
"אני אושרי, נעים מאוד." הוא אמר וחייכתי לעברו חיוך קטן ומשודל. רק כדי חא לייבש אותו וליצור אווירה לא נעימה.
הוא המשיך לבחון אותי עם המבט השקוף שלו עד שסניר החליט להיכנס אל תוך הג'קוזי והתיישב על ידי גם כן.
הרגשתי כבולה, בין שני גברים דוחים ומסוכנים.
כולם כאן דוחים, השתדלתי כמה שיותר להסתיר את הסלידה שלי מהם.
"הוא מציק לך?" לפתע סניר שאל אותי.
הסטתי את מבטי אליו, עיניו השחורות הביטו בי ברצינות ובקשיחות הטבעית שלו.
"לא, אני מסתדרת." השבתי לו בקור.
קשה לי להסתיר את השנאה שלי כלפיו.
"למה את שונאת אותי?" הוא שאל ועיניו התכווצו בסקרנות.
"לא שונאת אותך." שיקרתי.
"את שקרנית לא טובה, מה זה בגלל אותו היום שביקשת להנמיך את המוזיקה ואותו הים בבית שלך?" הוא שאל, אך שתקתי. לא הייתה לי כוונה לפתח איתו עכשיו שיחה על שינאתי אליו.
"אם תפסיקי עם הדיבור המלוכלך שלך אז אני אהיה יותר נחמד אליך." הוא אמר בשעשוע שבכלל לא שיעשע אותי ואפילו הכעיס אותי.
"אני לא צריכה את הנחמדות שלך." ירקתי את המילים בזלזול וקמתי ממקומי ובאתי לצאת מהג'קוזי. אך ידו שנדמה היה שעשויה מפלדה עצרה אותי והושיבה אותי בחזרה.
"אני מדבר איתך, את תשבי כאן עד שאסיים." הוא פקד עליי, וגרם לי לצחקק.
"אני מבדר אותך?פשוט הייתי רציני איתך, אף אחד לא הולך לי באמצע השיחה. ללמד אותך מה זה כבוד?כי נראה שאין לך." הוא לעג לי והיה רציני בדבריו.
"לא מעוניינת לדבר איתך, תודה ולא תודה. ובוא לא נדבר על כבוד, כי אני יכולה ללמד אותך מה זה כבוד." אמרתי לו בכעס וקמתי שוב והפעם הלכתי למרות התנגדותו.
לקחתי את החלוק ולבדתי אותו, יצאתי לחצר של הוילה שהשכירו והתיישבתי על אחד מהכיסאות שיזוף שהיו מפוזרות בשורות מסביב לבריכה והדלקתי סיגריה.
סניר הופיע ממולי, כרע ברך והביט ממש עמוק בעיניי.
למה הוא לא מניח לי?
"את יודעת…את ממש ילדה חוצפנית, ואת עושה לי חשק ללמד אותך קצת כבוד ונימוסים. כי אין לך אפילו לא קמצוץ מזה." הבעתו הייתה זועמת ואני רק התענגתי על השפעתי עליו.
"תעזוב אותי, תן לי לעשן בנחת." אמרתי בקלילות ושאפתי מהסיגריה.
הוא הביט בי לעוד כמה שניות וקם מהריצפה והתיישב כיסא על ידי, הוא הצמיד אותו לכיסא שלי וחטף את הסיגריה שלי מידי ושאף ממנה.
"זה נקרא נימוס?אתה פשוט חוצפן!" רתחתי עליו. הוא עושה מה שמתחשק לו והכי מעצבן שהוא מרגיש שמותר לו.
קירבתי את ידי ליד שלו בכדי לנסות לקחת חזרה את הסיגריה אך הוא תפס את ידי, תחב את הסיגריה אל פיו ועם ידו השנייה תפס בגופי והרים אותי והושיב אותי על רגליו.
ניסיתי לרדת ממנו, אך הוא היה חזק ממני. הוא החזיק אותי עם יד אחת ועם ידו השנייה הוא אחז בסיגריה והחל לחייך בניצחון.
"את עקשנית, את יודעת…" הוא אמר ושאף את השאיפה האחרונה מהסיגריה וזרק אותה על הריצפה.
"תוריד אותי." ביקשתי ממנו, אך שתי ידיו הונחו בגבי התחתון וקירבו אותי יותר צמוד אליו.
רעדתי, מסיבה לא מובנת, רעדתי תחת מגעו שהיה חם.
עיניו הביטו בי מקרוב ואת נשימותיו הרגשתי על פניי.
הן היו חמות ובריח מנטה, לרגע השתתקתי. לא הצלחתי להגיב, רק הבטתי בעיניו הכהות ולא זזתי.
"את אוהבת את העיניים שלי?" הוא שאל בצרידות, משהו בשליטה שלו…בקול שלו צימרר אותי.
"את רועדת." הוא קבע, מה שהיה נכון.
"בבקשה, תעזוב אותי." ביקשתי בשקט, לא הבנתי מה התחולל בתוכי.
"אבל את לא רוצה, למה את לא מוכנה להודות בזה שאני מושך אותך?" הוא שאל שוב בצרידות וקולו חדר עמוק לתוכי.
"אתה לא, אני לא נמשכת לגברים כמוך." אמרתי לו הפעם יותר בביטחון.
הוא גיחך בזלזול, כאילו ביטל את דבריי והעלה את ידיו לאגני.
הוא תפס בצידי אגני וידיו הגדולות היו חמות וגרמו שוב לצמרמורת הלא רצויה.
על מי אני עובדת?הוא ללא ספק מודך אותי עם הביטחון שלו, עם העיניים הכהות האלו אך…אני שונאת אותו. הוא עבריין גדול, הוא רוצח.
"אני ואת יודעים את האמת, ואת תראי שיום אחד את תודי בזה." הוא אמר כהבטחה ושיחרר אותי מידיו. נתן לי סוף סוף ללכת.
קמתי ממנו, לקחתי את חפיסת הסיגריות שלי ונכנסתי בחסרה לוילה.
גלי ישבה שם, עם אלעד ועוד שניי חברים שלו והתיישבתי כיסא על ידה.
"את תשלמי על זה!" לחשתי בצעקה באוזנה.
"על מה?" היא שאלה מבולבלת וחייכה חיוך.
"את תדעי את זה כשניהיה בבית." אמרתי לה ושילבתי את רגליי.
"היי רומי, את נהנית?" אלעד שאל ושניי חבריו הפנו את מבטם אליי.
"כן, תודה רבה." חייכתי חיוך קטן ואני חייבת להודות שהוא יותר נחמד מסניר.
אבל עדיין, קשה לי לקבל אנשים כמוהם.
הם האנשים שכולם בורחים מהם, מפחדים ומשקשקים מנוכחותם.
"אני שמח, תודה שבאת." הוא הודה עם חיוך חושף שיניים.
"תודה על ההזמנה." אמרתי מחוייכת והוא הנהן בראשו.

הלילה הגיע, כולם כבר היו שפוכים ושיכורים.
כולם הלכו לישון ואני הצטרכתי לישון עם אחת הבנות בחדר.
לא רציתי, הלכתי לסלון. החלטתי לישון על הספה, מעדיפה מאשר לישון עם בחורה זולה בחדר.
סניר ישב על הספה וצפה במשחק כדורגל לבדו.
כל הבית היה נקי, וחשוך.
התיישבתי כמה שיותר רחוק ממנו בספה, הוא לבש רק מכנס ארוך שחור של ארמני וגופו העליון היה חשוף למולי.
כל קעקועיו היו חשופים, גם צלקות קטנות וגם אחת עבה וארוכה בבטן התחתונה.
הוא סיקרן אותי, הכל בו סיקרן וכל כך שנאתי את עצמי על זה.
רציתי פשוט לשכוצ מקיומו, ולשכוח את מה שעשה לי בחצר.
אך מאותו הרגע, זה לא יוצא לי מהראש.
"את באת לישון איתי כאן?על הספה?" הוא לפתע שאל בקול משועשע כשהוא מביט על המסך.
"אה…אתה ישן כאן?אז אלך לחדר." אמרתי לו וקמתי מין הספה.
הוא תפס בידי עם החוזקה שלו והושיב אותי בחזרה.
"תשני כאן, אני כבר אסתדר." הוא אמר, הבטתי במבטו הכהה והופתעתי.
"ת..תודה." גמגמתי, הייתי מעט מבולבלת. משהו עבר עליו, ככה חשבתי.
הוא נראה אחד כזה שלא איכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו. עכשיו הוא מראה כלפיי אכפתיות.
"שלא תחשבי שלכל אחת אני עושה את זה," הוא החל להגיד והתקרב אליי עם גופו.
גופו נצמד לשלי וידו הונחה על לחיי בצורה משתקת, קפאתי ממגעו החם. הוא כולו חם, למרות המזג האוויר החורפי והקר.
"איתך זה אחרת." הוא אמר והביט בי במבט קשוח ונעל את לסתותיו.
"למה זה נדמה שאתה עושה את זה כדי להשכיב אותי?" מה נסגר איתי?עם השאלות שלי היום?הוא חייך חיוך יפה והשתוללתי בתוכי שאהבתי את החיוך הזה.
"תקשיבי נשמה, אף גבר לא היה עומד בפיתוח הזה…אבל שלא תחשבי שזה בא רק צהסיבה הזו. זה בא מהרבה סיבות, אני מבטיח לך שאת תדעי את כולן." הוא אמר בביטחון וקם מהספה והלך לכיוון החדרים.
השאיר אותי פעורת פה, על הספה ומבולבלת מתמיד. במיוחד בגלל ההתנהגות שלי למולו.
אני לא נמשכת לטיפוסים כאלה, אז מה קרה לי?איך הוא הצליח לגרום לכך שאני אמשך אליו בצורה לא הגיונית?
החלטתי ללכת לישון, לקום חדשה ויותר שפויה וצלולה.
הרי גברים כמוהו, הם יותר גרועים מטיפוסים כמו לידור. מחר אני מסיימת את כל הטירוף הזה אחת ולתמיד.

כשפקחתי את עיניי, היה שבע בבוקר.
קמתח מין הספה בעצלות אחרי כמה נסיונות של לחזור לישון. הבנתי שזה בלתי אפשרי והלכתי למקלחת.
התקלחתי וצחצחתי את שיניי.
לבשתי שמלה שחורה יום יומית והלכתי להכין לי קפה ומשהו לאכול.
כשחזרתי למטבחון, סניר ישב שם מסביב לשולחן ושתה קפה שחור.
"בוקר טוב, רומי."
"בוקר טוב." השבתי בטון קצת יבש ואפילו לא הבטתי בעיניו.
"קמת על רגל שמאל?" הוא שאל והתפללתי באותו הרגע לה' שיעזוב אותי בשקט.
"דווקא לא." אמרתי נינוחה כשמבפנים אני בלחץ אטומי.
אחרי הכל, הוא אלים ובלתי צפוי.
"מה עובר עלייך?"
"כלום." אמרתי טיפה עצבנית.
הוא קם מהכיסא תפס את ידי והטיח את גבי על השיש בחוזקה.
נאנקתי מכאב, הרגשתי את גבי בוער מכאבים.
"תעזוב אותי." ביקשתי ממנו בשקט ומפוחדת.
"אני שונא אנשים כמוך, אל תשחקי איתי משחקים רומי…אל תעשי את הטעות הזאת. אני קמתי במצב רוח טוב, וחבל אם אני יתהפך. לאף אחד לא יהיה כאן טוב." הוא איים בטון נמוך ומסוכן בזמן שאת ידי כבר לא הרגשתי מהאחיזה החזקה שלו.
כל הרגעים הרעים והקשים שעברתי עם לידור עלו לי והרגשתי כאילו הוא עומד כאן מולי.
רעדתי כמו חולת פרקינסון ולא הייתה לי שום יכולת להגיב.
"חבל שבאת לכאן, את לא מועילה כאן בשום דבר." הוא אמר ללא שום רגש. הוא פשוט ריק מרגש, חסר לב.
הדמעה הארורה זלגה על לחיי והוא הביט בה יורדת עד שנספגה על שפתי העליונה.
הוא ניתק אותי מידיו ולקח שני צעדים אחורה.
הוא הביט בי במבט קר, עיניו לא הביעו שום רגש.
וחשבתי לעצמי כמה בן אדם יכול להיות אטום ובלי יכולת להבין למה הוא גורם.
כל מה שרציתי זה להיעלם, לא להיות על ידו.
על יד מפלצת.
"אחלה בוקר שיהיה לך." הוא אמר ללא התכוונות ויצא לחצר.
השאיר אותי כאובה ופגועה נפשית.