כל כך שונים – פרק 2:

נקודת מבט שירה:
הצטמררתי.
" אני לא ראיתי כלום באמת, אני נשבעת ש…. " הסתובבתי אחורה כשיידי מכסות את פניי.
– " מה ראית? " שמעתי את קולה של אמא.
הורדתי בזהירות את הידיים, אוי יש אלוהים.
" אהה… מה? לא ראיתי שום דבר… " אמרתי והתקדמתי לכיוון הבית.
– " אה שירה? " אמא קראה לי.
" מה אמא? " עניתי בטון מיואש והסתובבתי אליה.
היא השתתקה לרגע ואז המשיכה.
– " את ממהרת לאנשהו? " שאלה.
" האמת שכן… אני יוצאת עם ערן ואם אין לך משהו חשוב לומר אז… " ניסיתי לסנן אותה.
– " לא חשוב, נדבר מאוחר יותר " היא ליטפה את גבי ונכנסה הביתה.
עליתי לחדר שלי, שהוא במבנה אחר… מבודד מהבית עצמו.
התקלחתי ופתחתי את המלתחה שלי.
הסתכלתי על כמה שמלות.
" זאת לבשתי חודש שעבר " זרקתי על המיטה.
" זאת כבר לא באופנה " גם אותה זרקתי על המיטה.
" וזאת….. קניתי שלשום אוי, כל כך שנה שעברה… " וגם היא מצאה את עצמה על המיטה.
הסתובבתי בין המדפים והארונות ואז, ' אהההההה ' ראיתי את השמלה המושלמת! השמלה השחורה שקניתי לפני שעה… איך לא חשבתי עליה?
מדדתי אותה ובאמת וואו, היא ממש יפה.
עשיתי קוקו גבוה , התאפרתי והתבשמתי ולפתע שמעתי צלצול של הודעה מהאייפון.
' אני פה למטה… את מוכנה? ' ערן שלח.
– ' כןכן, אני יורדת ' שלחתי בחזרה.
לקחתי את האייפון וירדתי למטה.
" היייייי " אמרתי כשנכנסתי לרכב שלו.
התנשקנו.
– " תגידי … למה ניתקת לי היום בצהריים? שמעתי אותך צורחת… קרה משהו? " הוא שאל.
" אה זה…. לא לא קרה כלום, פשוט ראיתי עכביש הולך לי על היד ואתה מכיר אותי כשאני נלחצת, אז יצא שניתקתי לך " אמרתי.
– " אני סולח לך, רק שבפעם הבאה כשתראי את העכביש, תקראי לי אני יתן לו מדליה…. איזה תותח!! " הוא צחק.
" חה חה חה מצחיק מאוד " אמרתי וצחקתי גם.
– " אז את מוכנה להגיד לי אם זה אמיתי שאת יפה ככה או שאני חולם? " הוא אמר.
" אתה בטח חולם… " עניתי והתנשקנו.

הגענו למסיבה אוחזים יד ביד ונוף קיבלה אותנו.
" אוהווווו ברוך הבא לזוג המלכותי!! " היא קראה וחיבקה את שתינו.
" אממ ערנצ'ו אני מצטערת להפריד בינכם אבל אני חייבת את החברה שלי אז…. " היא אמרה וחייכה חיוך מבקש.
" שמרי עליה אה… " הוא אמר, נישק אותי והמשיך ללכת.
– " כן חמודה .. מה קורה? " שאלתי אותה.
" טוב שמעי חברה דבר ראשון את פצצה!! " היא אמרה.
– " את זה אני כבר אני יודעת… ישלך משהו חדש להגיד לי? " אמרתי.
" אז זהו שכן, צדקת!!! מהרגע שנכנסתי לפה דן לא מפסחק להסתכל עליי… אני רק מחכה שהוא כבר יבוא ו…."
" אהה… נופר אפשר אותך רגע? " דן קטע אותה ועמד מאחוריה.
נוף שינתה מיד את ההבעה בפניה. היא הופתעה והסתכלה עליי.
הנהנתי לה.
" אממ כן בטח ברור…. היא כולה שלך " עניתי לדן.
" תהיי חזקה " לחשתי לנוף באוזן והלכתי.
הסתכלתי עליהם מרחוק, שניהם ביישנים, מחייכים אחד לשני.
כל הכבוד שירה, אמרתי לעצמי.
הרגשתי מישהו מחבק אותי מאחורה.
" לאן את בורחת לי? " הוא אמר.
– " לא בורחת לשום מקום, אני איתך עכשיו " אמרתי והסתובבתי לערן.
" אז למה את לא מנשקת אותי? " הוא שאל וצחק. צחקתי גם.
בשנייה התקרבתי אל שפתיו ונישקתי אותו.
ובאותה שנייה גם התרחקתי ממנו.
" מה קרה? " הוא שאל.
הסתכלתי לו בעיניים.
הוא התקרב שוב.
הפעם ידעתי שאני צודקת.
– " אני לא מאמינה… הבטחת " אמרתי והעפתי אותו ממני.
" מה הבטחתי? " הוא שאל כולו צוחק.
לא יכולתי להסתכל עליו אז יצאתי משם.
התקשרתי לג'רי וביקשתי ממנו שיבוא לקחת אותי.
הוא הגיע תוך כמה דקות.
" העלמה שירה, קרה משהו? " הוא שאל כשנכנסתי ללימוזינה.
– " לא קרה כלום " אמרתי, נסערת.
" את בטוחה? " הוא שאל שוב.
– " כן סע כבר אני רוצה להגיע הביתה!!!!! " צרחתי עליו , התעצבנתי.
הוא שתק והגענו.
פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה.
הבית היה ריק, ראיתי מלא קרטונים וקופסאות ארוזות. מה קורה פה?
המשכתי ללכת בכיוון המסדרון עד שראיתי את אבא.
" אוי מתוקה באת בדיוק בזמן, סיימת לארוז בחדר שלך? " הוא שאל והמשיך לחלק לעוזרים פקודות.
הבטתי סביב.
– " לארוז? " שאלתי.
– " לארוז בשביל מה? " הוספתי.
הוא הסתובב אליי ואמר " מה זאת אומרת בשביל מה, אנחנו עוברים דירה "
מהההההההההההההההההההההההה?!