תגיד לי שזה לא אמיתי .גרסה חדשה ומשופרת .פרק שני
"מה אמרת ?"שאלתי אותה מופתעת וגרוני נחנק יותר בתחושה של כעס ובכי שעוד שנייה יפרוץ
" שירה …דניאל נהרג בעלייה לירושלים ,הרכב של המשפחה שלו התהפך בעלייה אוטובוס עבר שם והתנגש בהם והוא ואחיו הגדול נהרגו במקום " היא התקרבה אליי
עוד לא ישבתי כשהיא הזמינה אותי מחוסר הסבלנות והמתח התיק שלי נפל לרצפה והתיישבתי על הכיסא פעורת פה "זה לא נכון! אין שום מצב כזה ! דניאל לא מת ! תראי אפילו ! "
כמו מטומטמת שיודעת הכל ניסיתי להתקשר שוב וכרגיל…המענה הקולי ענה "שלום הגעתם לדניאל אני כרגע עסוק השאירו הודעה ואחזור בהקדם תודה " ניתקתי את הפלאפון והנחתי אותו על השולחן טומנת את פניי בין כפות ידי "לא זה לא קורה למה ? אני לא מאמינה דניאל!! " צעקתי ופרצתי בבכי חזק
"שירה אני כל כך מצטערת … אין לי מילים כדי לנחם ולהחזיר אותו " היא התקרבה אליי עוד יותר
"אני רוצה ללכת הביתה " בכיתי וקמתי מהכיסא
"שירה בואי אני אקח אותך .רק נודיע לכיתה שלך .אני חושבת שחשוב שיידעו את זה ושיתחילו להתנהג ברגישות " היא מגישה לי טישו
"אני מתביישת מהכיתה " אמרתי מנגבת את הדמעות אבל הן ממשיכות לרדת
"למה קרה משהו ?"שאלה והתיישבה מולי והניחה את ידה על ברכי
"סתם אור ואמיר ירדו עליי על כל הקטע המיני ושאולי הוא מסנן אותי כי אני לא טובה בשבילו ממש הביכו אותי "
"אני אדבר איתם בסדר ? "אמרה לי
"בסדר … אבל עכשיו כולם בטוחים שאני לא בתולה והכל "
"אז הם יבינו שזה לא קשור לזה "
"כן אבל ברגע שאמרתי להם שזה לא עניינם שהם שאלו אז הם אמרו וניחשו שאני כנראה לא בתולה "
"אז שיחשבו ,אני אדבר איתם שלא יפיצו סתם שמעות " אמרה לי וסימנה לי לבוא
"טוב בסדר .."אמרתיולפתע בהיתי בחלון של חדר היועצת ,הרגשתי את גרוני חנוק כל כך חזק אבל משום מה איני מצליחה לבכות אני עוד לא מאמינה שזה אמיתי .אך ידעתי שברגע שאכנס לכיתה והיועצת תגיד "תלמידים דניאל נהרג," כל העיניים יסתבבו אליי . אור ואמיר המפגרים האלה יסתכלו עליי בפרצוף של עגל ולא יודעת מה יגידו …ואם יפיצו בכל זאת שמעות
"שירה ? ":שמעתי את קולה של לירון מהדהד
" מה ?" שאלתי
"נלך לכיתה ?"
"בסדר… "אמרתי בייאוש
"בואי חמודה " היא הגישה לי את התיק שהיה זרוק על הרצפה ויצאנו מהחדר .היא חיבקה אותי בדרכנו לכיתה . עוד רגע ניכנס לכיתה ואני יודעת שאפרוץ בבכי רב .נכנסו לכיתה התלמידים עוד היו שקועים בבגרויות חלקם יצאו "שלום אני מבקשת לעצור לרגע את הבגרות אני צריכה להודיע הודעה חשובה "אמרה לירון כאשר נכנסנו והוסיפה "קראו לכולם להיכנס" אחד התלמידים יצא החוצה וקרא לכולם להיכנס אמיר ואור נכנסנו והביטו במבט קצת שטני "שלום שירה"אמרו בזלזול
"שבו ומהר"נזפה בהם לינור הסתכלה עליי במבט מודאג "תלמידים יקרים …לפני כיומיים בסוף שבוע דניאל מהכיתה שלכם נסע לצימר עם משפחתו בצפון "גל אבנים עומד להתמוטט בי לא הצלחתי להחזיק ובכיתי לינור ישר באה אליי וחיבקה אותי "דניאל נהרג בדרכו חזרה לירושלים בתאונת דרכים " קולות המומים ובכי נשמעו בכיתה "אויי אלוהים "אמרה לינור
וכמו שחשבתי הם מסתכלים עליי בפנים של עגל אור ואמיר. יצאתי מהכיתה ולינור איתי מחבקת ומנחמת "שירה !!" שמעתי קריאות מאחוריי וראיתי את נועה רצה אליי "שמעתי עכשיו אהובה שלי אני כל כך מצטערת! "היא חיבקה אותי ונתנה לי נשיקה בלחי "בא לי למות!!"בכיתי בצרחות
"אויי מתוקה כמה שזה כואב "אמרה לינור
"אנחנו איתך מאמי שלי "אמרה לי נועה
"בואי ניקח אותך הביתה " אמרה לי לינור
"כן בואו נלך באמת "הסכימה נועה
הלכנו הביתה ביחד קיבלתי הודעה מלירון : שירה בארבע הלוייה בהר הרצל .תנחומיי ביתי פתוח בשבילך"
כשהגענו הבייתה אמא ואבא חיכו בסלון וכבר ידעו את הבשורה המרה חיבקו אותי וניסו להרגיע "אמא..אין לי חיים בלעדיו " בכיתי בזרועותייה של אמא
"אולי נכין לה לשתות ?"שאלה לינור
"כן אני אכין לה תה" אמרה נועה וקמה למטבח
"ילדה שלי אני איתך זה כואב כל כך אבל אנחנו איתך " אמרה אמא
"את רוצה ללכת להלוויה ?"שאל אבא
"כן "אמרתי בבכי
"אני אבוא איתך "אמרה לינור
"כולנו"אמרה נועה
"נוע'לה אולי תשארי לשמור על גבריאל?"שאלה אמא
"חשוב לי להיות עם שירה "
"טוב אני אקפיץ אותו לחבר" אמרה .הדלת שוב נפתחה ואחי הקטן נכנס וראה אותנו יושבים באבל רב
"מה קרה למה אתם עצובים ?"שאל
"מתוקי החבר של שירה דניאל נהרג אתמול בתאונת דרכים "אמרה אמא
הוא רץ אליי וחיבק אותי "שירה אני מצטער לשמוע "ונתן לי נשיקה בלחי
"תודה חמוד שלי"נישקתי אותו בלחי
"אני אעזור לך במה שתרצי" אמר
"תודה "בכיתי ניסו להרגיע אותי כמעט ללא הצלחה.הלכתי להתארגן להלוייה ברגע שהתלבשתי הבחילה גברה ורצתי לשירותים והקאתי.התקשרתי לקופת חולים מכבי לבטל תור של רופא שהייתי צריכה להיפגש.
"שירה צריך לצאת "אמרה אמא
"אני גם רוצה לבוא!!"שמעתי את גבריאל צועק
"גבי לא זה לא בשבילך!"אמרה אמא
"בבקשה!!"צרח
"לא ולא!"אמר אבא בתוקפניות
"די אל תצעקו מספיק!!"צרחתי בבכי
"אני רוצה להיות עם שירה!"אמר
"גביראלי זה לא בשבילך בבקשה תבין אנחנו נהייה יחד בערב"התכופפתי אליו לגובה עיניים והוא חיבק אותי
"בסדר"נתן לי נשיקה בלחי ויצא אל אחד החברים שלו
בשעה 15:30 הלכנו כולם אל הר הרצל.ואני עוד לא מאמינה .
בקרוב…
תגובות (0)