תהי יפה ותשתקי פרק 35 אתה לא אוהב

הירח מביט בי,ואני בו.
יש שקט.
דממה.
מה אני אומר לו?
נפלתי שוב.
הכוכבים מאירים אך עדיין מעט מתעלמים ממני,הירח עדיין לא סיבב את גבו אלי אך אני מרגישה שהוא מאוכזב.
ועניי?
עניי מביטות בו ונותנות לדמעות לזלוג על לחיי,"כול כך מוכר לא חושבת?"
אני מחייכת לעצמי,חושבת כמה זמן לא היה לי זמן לעצמי ולחשוב,לחשוב על עצמי.אך אני תמיד מבינה,
אני עדיין מרוסקת כול כך.
אמא לפעמיים מזכירה את האירוע שקרה לפני שהיא עוד מסיימת הדמעות עולות אוטומטית,זה עדיין כול כך כואב.
יש כאלו שזורקים את שמו באוויר ושוב ליבי מתקווץ זה עדיין טרי כול כך אפילו שזה אחרי שנתיים.
ההבטחות,הכאב עדיין פה.מחכות שיום אחד הם יתממשו אך עד כמה אוכל לחכות להבטחה שלו"אם משהו ישתנה מבטיח ישר לומר לך"
עבר חצי שנה מאז ושום דבר לא קרה.
לא ציפיתי ידעתי זה יקרה.אני לא בוכה.אני יודעת שהוא כבר לא חלק.לא חלק מהחיים שאני מנסה לבנות.
אך אני מרגישה שכול פעם שאני מרימה את הקפלה הראשונה כדי לבנות מגדל יש מישהו שמפיל אותה,מרסק אותה.
אז למה לקום?
למה להתיישב על הכסא?! אם הפינה ליד הדלת עם הסכין ביד נראה יותר נכון?
למה לחכות לה' ישעורר בי רגש חוץ מרגשות אשם וחרטות וכאב.
למה כול פעם שמישהו מרים את הקול עלי ליבי נבהל ולוקח חמישה צעדים לאחורה ומרים צבא שלם?
"אף אחד לא יפגע בך"
אני לוחשת לעצמי אך כד כמה אני לא אתן לדברים לגעת בי?עד כמה אני אשקר לאנשים שאני בנאדם שמח?שעניי זוהרות מדמעות שעלולות לרדת ולא מאושר.
שליבי לא שקט אפילו לרגע ורק חושב מי יפגע או מי יבוא ויגע בי ללא רצון,מי יצעק עלי,מי יקלל,מי יחשוב שהוא יודע יותר טוב ממני מי אני?
אני מנסים לקרוא אותי אך אני לא מצליחה לקרוא את עצמי.
לרגע מאושרת ולרגע אחר רק רוצה לשכב בשקט של עצמי ולשקוע במיטה ולחכות לו.למלאך שלי שיבוא ויציל אותי.
אך הוא כבר עף לו לבחורה אחרת ואת הילדה של קייץ שעבר השאיר פה עם הבטחות שנשארו באוויר
ועם תלתלים גזורים על הריצפה ולב שמדמם לנחמה

**********************

השמש שוב קמה,מסתירה את חברי וגורמת לי אי נוחות.
בלילה הכול נראה לי יותר פשוט,פחות מסוכן יותר אני.
הים שקט,קרנות השמש מהירות אותו,זה נראה כאילו יש יהלומים על פני המיים אם בוהים במשך הרבה זמן.
גון אוכל ממולי ארוחת בוקר לא אמר הרבה מאז אתמול בבוקר בו שכבנו,בהחלט נפגעתי.
אחרי שאמרתי לעצמי והודתי בזה שאני אוהבת אותו אני מרגיש שזהו.הוא קיבל את מה שהוא רצה ,
לשכבר איתי.כמה משפיל.
הבטתי בעניו הכחולות כמו הים שהמצא מסביבנו מנסה לקרוא אותו קצת יותר ולדעת מה מסתתר מאחורי איש המאפייה,מאחורי המפלצת.
מפלצת שהתאהבתי בה.
שפתיו מעט רטובות מהמיץ שרגע שתה גורמות לבטן התחתונה שלי קיצקוצים,הוא לא נישק אותי מאז ולא אחז בי.לא נגע ולא לחש ולא אמר.
הזזתי מהר את עני כשפגשתי את שלו,אני םגועה כול כך.
הוא גורם לי לחזור להרגיש כמו בובה,כמו חפץ חסר ערך.שטר של כסף.
"רוז"
אמר ברשמיות גורם לי להזיז את ראשי לכיוונו אך להביט מאחורי כתפו.
שמעתי את נשמתו נאנחת.הוא בטח רק עכשיו שם לב להתנהגות שלו.
קמתי מהמושבשלי לא מפחדת ממנו,מתכוונת לחזור לחדר למיטה המקוללת ולחכות לירח שוב,ככה אוכל להגיד לו צדקת אני סתם אפס.

רגלי היחפות שמעט תפסו צבע הולכות הלכיה מהירה,מתעלמות ממנו.
הדבר שמעיק עלי כול כך זה גם אנה,החוצפה שלה.הרגשתי נבגדת שגון לא סיפר לי,אך שוב אנחנו חוזרים לזה.אני אפס בשבילו חפץ לסיפוק מיני.
עליתי על המוטה מתכסה שומעת את צעדיו אחרי ומרגישה את משקלו על המיטה לידי.
"מה קרה?"
שאל אחרי כמה שניות של שקט,עצמתי את עני .בולעת את הפגיעה הכואבת.
למה הוא לא מדבר איתי?

נשימה.

למה הוא לא מחבק אותי?

נשימה וכאב

למה הוא לא אוהב אותי?

הלב מתקבץ.נשבר.

"אתה לא אוהב אותי"
לחשתי בכאב ,מקווה שהוא לא שמע.ככה לא ישקר לי שוב.כי אם הוא היה אוהב כבר היינו בסבב החמישי שלנו.
הוא ניצל אותי?
הרי מותר לו הוא המסטר.

האדון!

המפלצת

ידו נחה על מותני,מסובבת אותי אליו ומשעינה את ראשי על החזה שלו,נשמתי את הריח שלו מרגישב איך ליבי פועם בחוזקה כמו ליבו.
איך הוא לא מרגיש כלום אם הלב שלו בוער מתחתי בכול פעם שאני קרובה אליו?
איך הוא לא מרגיש כלום שכול הזמן עיניו עלי לא עוזבות אותי לשנייה.
איך הוא לא מרגיש כלום שהוא כול כך אכפתי אליי.
האם הוא משקר?האם הוא הפכפך כול כך.
מי אתה גון?
אני שכבתי עם מישהו שאני לא מכירה התאהבתי בן בעיוורון מושלם.
הרי כבר אמרתי חיי הם לא ספר.לא יהיה סוף טוב
לעולם.

הרמתי את פני אליו,מתמוגגת מעיניו,ידוע בחיים איש לא יואהב אותי.לא מגיע לי.
בלעתי את המחנק,אהבה בחיים לא אקבל לא עם ההתנהגות שלי.
תראו אותי,ישכול כך הרבה בנות יפות לעומתי.אני אשאר לבד אפילו שגון פה.

"נשקי אותי"
לחש כשבהיתי בעניו מסונוורת,העלתי את ראשי אליו מפגישה את שפתיינו מחכה רק למגע שלו עליי,בטני מכאיבה לי שוב,שוב אני בוערת כול כך.
חם לי.
ידי נחה על חזו שוב ליבו פועם מאיים לצאת.
אתה לא מרגיש אותו דבר גון?