תודה…

אני כותב, תמיד אני כותב, פעם זה בעט, פעם במחשב והרבה הרבה בראש. בניתי לי מעין ספריה של מכתבים וסיפורים שיכולים לאכלס ספריה בגודל בינוני.
היום אני על המקלדת, הראש כבר עמוס בחומר וגורם לי לכאב ראש, רוצה לרוקן קצת.
אז כן, אנחנו נפרדים, בכאב , סביר להניח שכולם מחכים עכשיו למכתב פרידה סוחט דמעות אבל לא , אני רוצה להודות לך.
אני רוצה להודות לך על התקופה אולי היפה בחיי,
אני רוצה להודות לך על שני ילדיי,
אני רוצה להודות לך על שהיית שם תמיד,
מודה לך על הביחד, על שאפשרת גם להיות לבד.
מודה לך על האהבה האינסופית , מודה לך על ההבנה ,
מודה אני לך על הזכות להיות אישך ובעלך ,
מודה לך על הזכות להיות במחיצתך כל-כך הרבה שנים,
מודה לך על השיחות, על המריבות. על הסקס, מודה לך על עצם היותך בעולם הזה.
מודה לך על הטיולים , על הבילויים .
מודה לך על הביית, על החתולים והכלבים ,
מודה לך על ההדרכה וההכוונה ,
מודה לך על החברים , על המוסיקה על השיחות.
אני כותב וכותב וממאן לשחרר , נאחז בכל שביב של תקווה
שאולי עד היום המיוחל דברים יסתדרו ויודע שזה לא יקרה.
מודה לך על הכל אהובתי, משאיר את הדלת של הבית שבניתך לך בתוך ליבי פתוחה .אוהב אותך פרודה יפה שלי.
צאי לך למסע שלך
נתראה בגלגול הבא…
אני