תרפא אותי, פרופסור -ספיישל-

bl_bar 30/06/2018 592 צפיות אין תגובות

היי לכם קוראים מדהימים שלי, אז הסיפור השני הגיע לסיומו ואני יכולה להגיד לכם בביטחון שבלעדי כל התמיכה שלכם, אני לא בטוחה אם הייתי ממשיכה בתחביב האהוב עליי מכל- כתיבה, כן? חחחח.

אז כמו בסיפור הקודם הכנתי לכם הפתעה נחמדה וראיון עם הדמויות הראשיות, מוכנים לראות מה האידיוטים חושבים על הסיפור? כן? מעולה! אז נתחיל.

"זה מרגיש לי כאילו ואני עם ברטה" שון אמר כשנכנס אל החדר ואני צחקקי והסתכלתי עליו מתיישב לכיסא למולי, "אני בטוחה שברטה יותר מוצלחת ממני" השבתי והוא חשב לרגע והנהן, "צודקת" הוא אמר ואז צחק, צחקתי גם כן וראיתי איך שהוא משלב את רגליו ומסתכל עליי ברצון לשמוע את מה שיש לי לשאול ולהגיד.

"אז שון, תרצה לספר לנו קצת את חוות הדעת שלך על הסיפור?" שאלתי והוא חייך קלות, "זה לא היה הדבר הכי קל שעשיתי, אבל התיעוד היה די מרתק" הוא אמר בכנות, "באיזו כוונה הוא היה מרתק?" שאלתי והוא נגס בשפתו התחתונה במחשבה רגעית, "לקרוא איך שמייקל התאהב בי בעיקר" הוא אמר בחיוך סמוק ויכולתי לראות את השמחה בפניו, במיוחד כשהגומות קישטו את לחייו הצחות, "אבל גם לקרוא את התהליך שעברתי היה די מעניין" הוא הוסיף והנהנתי בהסכמה.

"ביקרת את הירו מאז?" שאלתי בסקרנות, את זה גם אני לא יודעת, אחרי הכל עברו כבר שלושה חודשים מאז סוף התיעוד האחרון, "ביקרתי אותו" שון אמר, "בהתחלה הוא סירב לביקורים שלי אבל התעקשתי והוא אישר, רציתי לדבר איתו על האירוסין שלי עם מייקל, רציתי להוכיח לו שלא משנה מה הוא עשה או יעשה, אני ומייקל נשאר ביחד" הוא אמר ברצינות, כאילו והוא חדור מטרה להוכיח את זה גם לי ואני הנהנתי בהבנה, אני כבר יודעת שהוא ומייקל בלתי ניתנים להפרדה.
"אחרי שהוא הבין שהתארסתי התחלתי לבקר אותו עוד והוא אישר מיידית את כניסתי, דיברתי איתו לא מעט וגם מייקל פעם אחת הצטרף והסביר להירו את מערכת היחסים שלנו".
"ועכשיו הוא בסדר עם המערכת יחסים שלכם?" שאלתי בסקרנות ושון הרים את כתפיו בחוסר ידע, "אני לא יודע, אבל גם אם לא, זה לא יעצור אותי מלהתחתן עם מייקל" שון אמר ברצינות וחייכתי בשמחה, "ביקרתם את ריימונד?" שאלתי ושון נאנח והניע את ראשו לשלילה, "מייקל עדיין לא סולח לו" הוא מלמל והביט עליי ארוכות, כאילו והוא חושב אם להגיד לי משהו ואני חייכתי אליו קלות, רוצה שהוא ירגיש איתי חופשי.
"אני חושב שאני אלך לבקר אותו לבד מבלי שמייקל ידע" שון אמר כשהבין שזה בסדר להגיד לי, "באמת?" שאלתי אותו והוא הנהן, "אני רוצה שהוא ידע על האירוסין שלנו ועל המערכת יחסים שלנו" הוא הסביר לי ואני מלמלתי, "מממ" מבין.

"איך זה להיות מאורס?" שאלתי אותו כשרציתי לעביר נושא בשביל שהוא ירגיש טוב יותר והוא הסתכל על הטבעת וגיחך, "זה בסדר" הוא מלמל, מנסה להיראות כאילו והוא לא מתרגש, אבל כשהבטתי עליו עמוקות בחיוך לא מאמין, הוא נאנח לבסוף כשידע שאני לחלוטין לא מאמינה למה שהוא אומר.

"טוב! זה מדהים, מרוצה?" הוא שאל וצחקקתי, "לחלוטין" אמרתי לו והוא כחכח בגרונו, מנסה להראות רציני, אבל הוא במהרה הניח את ידיו על פניו, מכסה את פרצופו במבוכה ולא יכולתי שלא לצחוק, הוא היה מקסים.

"רוצה שאני אקרא לו לכאן?" שאלתי והוא הוריד את ידיו מפניו והניע את ראשו לשלילה, מנסה להתחמק ממייקל כשהוא מובך.

"מייקל!" קראתי ושון פער את עיניו והסתכל עליי בחוסר אמונה מוחלט, מוריד את הרגל שלו מהרגל השנייה ויושב זקוף, מזיז את פניו לצד השני כשמייקל נכנס, לא רוצה להראות לו את פרצופו המבוייש.

"כן?" מייקל שאל אותי, "תישב לידו" אמרתי והייתי יכולה לראות איך ששון לחוץ מכך וזה די שעשע אותי, מה לעשות, סדיסטית שכמותי.

חום השיער חייך קלות אליי לפני שהביא כיסא והתיישב ליד שון, מביט על שון בשאלה ואז עליי, "קרה משהו?" הוא שאל והנעתי את ראשי לשלילה, "סתם רציתי להגיד ששון אמר שזה מדהים להיות מאורס לך" אמרתי בהשתובבות, "בר!" שון אמר ברוגז והסתכל עליי ואני צחקקי קלות והוצאתי לו לשון בתמורה, "א-אמרתי שזה מדהים להיות מאורס, לא אמרתי שזה מדהים להיות מאורס לו!" הוא אמר, עדיין לא מסתכל על מייקל.

"אה, באמת?" מייקל אמר בחיוך, "אז שנבטל את האירוסין שלנו?" מייקל לחש ושון הביט עליו במהירות, "מה פתאום!" שון כמעט וצעק, לא רוצה שזה יקרה, וכשהוא ראה את החיוך המרוצה והמשועשע של האחר, הוא הבין שמייקל הפיל אותו בפח והוא נשף בבוז, "אידיוט" שון אמר ומייקל הנהן, "נכון" הוא לחש לפני שניקר את שפתיו של שון, לא באמת מתרגש מזה שאני יושבת מולם, ואת האמת, שאני נהניתי מהמופע הקטן.

"אהחמ" כחכחתי בגרוני כשהנשיקה התעמקה והיה אפשר לראות את הרצון שלהם לסקס, הרגשתי רע להפריד בניהם, אבל אני צריכה לתת לכם ראיון נורמלי, לא ככה? (אל תהרגו אותי!)

"מייקל תפסיק עם השטויות שלך" שון אמר כשדחף את הפרופסור מהר ממנו, כהרגלו מאשים את מייקל במה שהם עשו וכמובן שמייקל רק חייך, מאפשר לשון להאשים אותו כמה שהוא רוצה.

"בכל מקרה" מלמלתי כשניסיתי להסתיר את הצחוק שלי והם הסתכלו עליי, "מייקל, מה אתה חושב על הסיפור? אני יודעת שאתה עברת תהליך לא קטן" שאלתי ואמרתי וחום העיניים נאנח ואחז בידו של שון, "זה נכון שעברתי חתיכת תהליך והוא היה בזכות הגבר הזה" הוא קודם השיב על מה שאמרתי בסוף, מרים מעט את הידיים המחוברות שלו ושל שון, נותן לי להבין עוד יותר שהוא התכוון לשון, והצעיר הסמיק מעט והידק את אחיזת הידיים.

"ולגבי מה שאני חושב על הסיפור" הוא אמר והסתכלתי עליו בסקרנות, "אני שמח שלקחתי בו חלק" הוא אמר בחיוך וחייכתי בהקלה, אני יודעת שזה לא קל לתת לאנשים לקרוא את חייך הפרטיים והאישיים ביותר, "נכון שזה היה קשה ולא תמיד היה נוח, אבל אני חושב שזה עשה לי ולשון רק טוב בסופו של דבר" הוא אמר בכנות והנהנתי בהבנה, זה שמח אותי נורא.
"ועכשיו לדבר הכי חשוב" אמרתי והם הביטו עלי בסקרנות, "מה אתם רוצים להגיד לקוראים?" שאלתי והיה אפשר לראות איך שהם זורחים באושר.

"קיבלתי הרבה קללות" מייקל אמר בחיוך ושון צחקק, "גם אני קיבלתי לא מעט על הראש" המלוכסן אמר וגיחכתי, "אני חייבת לציין שהיו פעמים שמצאתי את עצמי צוחקת בקול מהתגובות של הקוראים" גיליתי להם סוד והם הסתכלו עלי ברוגז קטן.

"אבל הקוראים היו מדהימים ואני מקבל כל קללה וקללה" מייקל אמר בחיוך ושון הנהן בהסכמה, "הם באמת חמודים" שון אמר בחיוך ואני ומייקל הנהנו בהסכמה, (אתם לחלוטין חמודים קוראים מקסימים!), "הם היו חלק נורא גדול מתחילת הקשר שלי ושל מייקל והם ליוו אותנו לאורך כל הדרך, שזה דבר מקסים" שון אמר בחיוך, "הם תמכו בי לא מעט" מייקל אמר וראיתי שהוא אומר את זה באמונה שלמה, "הם עדיין יהיו חלק מאיתנו" שון הוסיף והארוס שלו הנהן, "לחלוטין" הפרופסור לחש בחיוך והסתכל על שון שחייך אליו גם כן, ואני נאנחתי מעט בעצב, אני אתגעגע אל הזוג הזה.

"אנחנו אוהבים אותם מאוד" שון אמר לבסוף וחזר להסתכל עליי, "תודה שנתת לנו את האפשרות להכיר את כל הקוראים המדהימים האלו" הוא הוסיף, "מגיע להם את הכי טוב שבעולם" מייקל אמר בכנות ואני מצאתי את עצמי מהנהנת שוב בהסכמה.

"בר?" שון שאל אותי לפתע והרמתי את גבותיי בשאלה, מראה לו שאני מקשיבה לו כמו שצריך, "בר, את מוזמנת להגיע לבר אם את רוצה" הוא אמר ואז צחק כשמצא את השם שלי משעשע ואני גלגלתי עיניים והבטתי עליו בייאוש, "סטגדיש" מייקל זרם עם שון ואני רק נאנחתי עם מבט רצחני בעיניים והם נעמדו באחת ויצאו החוצה, הייתי יכולה לשמוע את הצחוק של האידיוטים האלו עוד מרחוק.
——
ג'יין ופול נכנסו עם חיוכים משועשעים לפני שהם התיישבו למולי, "אתה מוזמנת להגיע לבר, בר" פול אמר והבלונדיני צחק והכה את כתפו ואני ישבתי בשקט והסתכלתי עליהם בחיוך מיואש, למה מגיע לי כל השיט זה?

"זה אפילו לא מצחיק" מלמלתי ומצאתי את עצמי מצחקקת גם כן כשג'יין צחק חזק יותר והצביע עליי, כנראה שהוא יותר סדיסט ממני והוא אוהב לראות את הסבל בעיניים שלי! באמת! אני סובלת! (סתם~)

"ג'יין!" התבכיינתי וכחול העיניים נשם עמוק והרגיע את עצמו, יודע שכדאי להפסיק ואני התאפקתי שלא לצחוק ברשעות, ג'יין נפל בפח שלי.

"אפשר להתחיל בשאלות?" שאלתי ופול וג'יין כחכחו בגרונם והנהנו, מוכנים לשאלות שלי.

"איך הייתה לכם חווית התיעוד?" התחלתי לשאול, "הייתה עם הרבה בכי" ג'יין מלמל וחייך קלות, מבין שזאת לא התשובה שאני רוצה לשמוע, "את האמת שהיא הייתה די בסדר, אני רגיל לאנשים שמסתכלים עליי בבר גם ככה" הוא מלמל ואז פול הביט עליו בקנאה קטנה ואני חושבת שזאת באמת הייתה הפעם הראשונה ששמתי לב לכך שהוא מקנא לו, זה היה לחלוטין חמוד.
"אפשר להגיד שהיא הייתה בסדר, לפעמים קצת פולשנית מדי, אבל ידענו על זה מראש" פול אמר ואני הנהנתי בהבנה, "אני שמח שבחרת לתעד את תינוקי" ג'יין אמר ברצינות, "יכולתי לראות הרבה צדדים שלו שלא הכרתי בו" הוא אמר בחיוך ואני השבתי לו בחיוך גם כן, "זה מצחיק שהתחלת לתעד שון ואז הגורל רצה וגרם לך לתעד שוב מערכת יחסים" ג'יין אמר וצחקקתי כשחשבתי על זה לעומק ומצאתי את זה נכון, "אפשר להגיד שאני אחלה שדכנית" אמרתי בחיוך גאה וג'יין הביט עלי בהרמת גבה משועשעת, אני לא בטוחה אם הוא מסכים איתי על זה, אבל אני אמשיך לדמיין שכן~ 😊

"זכית לתעד לא מעט דברים משמעותיים אז זה בטח הועיל לך" מנהל הבר אמר והנהנתי במרץ, "לחלוטין" השבתי, "כל כך הרבה אקשן בזמן כל כך קצר" הוספתי והזוג גיחך, "אפשר להגיד שאנחנו מיוחדים" פול אמר ושוב הנהנתי, מסכימה איתו על כך.

"אתם רוצים להגיד משהו לקוראים?" שאלתי והם הנהנו במהירות, "ברור!" כחול העיניים אמר באושר, "אתם מדהימים! כל אחד ואחת ממכם" הוא הוסיף, "תודה לכם על הכל, הייתם שם כשהיינו צריכים אתכם ותמכתם בנו ובהחלטות של האנשים שחשובים לנו" פול אמר בכנות, "אנחנו לחלוטין נזכור אתכם ואתם תלוו את כולנו לאורך כל הדרך" ג'יין אמר ואז נפנף בידיו על עיניו, מנסה לייבש את הדמעות הפתאומיות שנוצרו בעיניו.

"פשוט תודה" הוא אמר ודמעה ירדה מעינו ופול נאנח וחיבק אותו אליו, טופח על גבו בעדינות, "אנחנו באמת מעריכים ואוהבים אתכם" ג'יין הוסיף וניגב את עיניו, "שוב פעם, תודה לכם" פול אמר לפני שהביט עלי בשקט, שואל עם עיניו אם אפשר לצאת להרגיע את ג'יין והנהנתי, אומנם אני סדיסטית, אבל לא עד כדי כך.

"שלום~" קמרון נכנס עם לאקי, אחריו פרנק נכנס גם כן, "היי" אמרתי וחייכתי כשהמתולתל חיבק אותי, "אני מרגיש מפורסם" הוא אמר בהתרגשות כשהתרחק והלך אל הכיסא, מתיישב לצידו של פרנק.

"קמרון, איך הרגשת בתהליך?" שאלתי והוא הוציא 'מממ' חושב מגרונו, "הוא לא תמיד היה קל, לא רק החוויה איתו, אלא גם הקריאה שלו" הוא אמר ואני הבנתי ישירות את מה שהוא אומר, זה בטח העלה להם לא מעט זיכרונות שהם היו רוצים לשכוח, "אבל למרות שהיה קשה הוא היה די סביל" קמרון אמר בחיוך, מלטף את לאקי שישב לידו על הריצפה.

"ואתה פרנק?" שאלתי והשרירי חשב לרגע גם כן, "אומנם לא הייתי מתועד הרבה כמו קמרון, אבל אפשר להגיד שהתיעוד לימד אותנו דבר או שניים אחד על השני ועל החברים שלנו" פרנק אמר והמתולתל הנהן במרץ, מסכים עם דבריו של בן זוגו.

"מה אתם חושבים על שון, אתם הרי מכירים את מייקל לא מעט זמן, אתם חושבים שהם עשו את הבחירות הנכונות?" שאלתי בסקרנות למרות שהייתה לי תחושה שאני יודעת מה תהיה התשובה שלהם, "שון מדהים! ומייקל עשה בשכל שהוא הציע לו להתחתן איתו" קמרון אמר ברצינות, טיפה אחת של קנאה לא הייתה נוכחת במילותיו, כנראה שבאמת לא היה בינו לבין מייקל איזשהי טיפת אהבה רומנטית.

"שון מתאים למייקל, שניהם אוהבים לעשות שטויות ושניהם כבר הוכיחו את עצמם בכך שהם באמת אוהבים אחד את השני" פרנק אמר בכנות וקמרון חייך אליו בגאווה, אוהב את דבריו של בן זוגו, "שון באמת הצליח להוציא ממייקל דברים שלא הכרתי" קמרון אמר כשחזר להביט עליי, "אני מכיר אותו לא מעט שנים ובשנה האחרונה מייקל היה בסערת רגשות מטורפת שבחיים לא חשבתי שהבן אדם הרובוטי שאני הכרתי יהיה כזה" המתולתל אמר בצחקוק וצחקקתי גם כן, מייקל באמת עבר לא מעט.

"הם עשו את הבחירות הנכונות" פרנק אמר ברצינות, "הם לא עשו רע לאף אחד וזה חבל שהם נאלצו לעבור את כל מה שהם עברו, אז אני חושב שהזוגיות שלהם היא הדבר שהכי טוב להם" בן זוגו של קמרון אמר והייתי יכולה לראות את הניצוצות בעיניים של קמרון המאושר שהביט על האחר.

"את רוצה לתעד עכשיו משהו שהוא 18+ במקרה?" קמרון שאל אותי בערמומיות ובלעתי את הרוק, נלחמתי עם עצמי, זה היה קשה, מאוד קשה! ממש ממש ממש קשה! אבל הצלחתי בסופו של דבר להניע את ראשי בשלילה, "לא!" אמרתי, נלחמת עם ה'כן' שכמעט נפלט מגרוני, "ארצה להשאיר את התיעוד האחרון כמשהו תמים" אמרתי, לא מאמינה על עצמי. (שוב, אל תהרגו אותי!!!!!)

"חבל" קמרון לחש והביט עלי בחוסר סבלנות, כנראה ורוצה שאשחרר את שניהם כמה שיותר מהר בשביל שהם יעשו את הדבר הלא תמים שאני ממש לא רוצה לתעד (שקרנית שכמותך!)

"מה אתם רוצים להגיד לקוראים?" שאלתי, אני לא אתעלל בהם יותר מדי, אני רוצה שהם ילכו להינות, "שהם הדבר הכי מושלם שיש!" המתולתל אמר במחיאות כפיים נרגשות, "מה שהוא אמר" פרנק אמר בגיחוך, שמח שקמרון מאושר, "הם מדהימים ממש!" קמרון המשיך ופרנק הנהן בהסכמה, "הם ההוכחה שיש אנשים טובים בעולם הזה" פרנק אמר וקמרון השתנק כשמצא את זה כל כך נכון והוא הנהן במרץ והכה את הירך של בן זוגו בהתרגשות.

"אתם תזכרו אותם?" שאלתי, "ברור!" קמרון כמעט וצעק עליי כששאלתי את השאלה שהייתה נראית לו כמשהו שלא צריך באמת לשאול בשביל לדעת שכן, הוא יזכור אתכם

"אני בטוח שנזכור את הקוראים, אנחנו כבר עכשיו מדברים עליהם" פרנק אמר, מגלה לנו מעט על הריכולים הטובים שלהם.

"אנחנו נתגעגע מאוד, אבל שתדעו שאנחנו תמיד כאן גם אם אתם לא באמת קוראים עלינו" קמרון אמר לפני שפרץ בבכי פתאומי ודרמטי שאפילו אני לא ציפיתי לכך, "אוי ואבוי" מלמלתי לעצמי בלחש והרכנתי את את ראשי בייאוש, "אנחנו מודים לכם על הכל" פרנק אמר בחיוך לפני שהתרומם ואחז בלאקי שבכה גם כן ביללות על המתולתל, "נראה לי שנלך" הוא אמר ואני הנהנתי ונאנחתי לעצמי, מאפשרת להם לצאת.
——
"אומייגאד!" שמעתי את הצעקה של ג'יין בזמן שהמתנתי לברטה או למיר שיכנסו פנימה ומיד אחריה נשמעו עוד צעקות, מה שגרם לי להתרומם ולצאת מהחדר.

"הולי שיט" מלמלתי לעצמי כשראיתי את פול קורע ברך למול הבלונדיני בזמן שהוא פתח את קופסת טבעות הזהב הדקות למול ג'יין, "התינשא לי?" הוא שאל בקול רועד ואני רק בהיתי בהם בחוסר אמונה, אין עליהם ועל הטיימינג המדהים שלהם.

"מ-מה?" מלמלתי שוב כשראיתי איך שג'יין מוציא גם כן קופסת טבעות לפני שירד על ברכיו וחיבק בחוזקה את פול שהיה נראה נרגש יותר מתמיד כשדמעות הציפו את עיניו.

"רציתי להציע לך אני!" ג'יין אמר ובכה לפול שבכה גם כן, "התשובה שלי היא כן" פול אמר בחיוך וג'יין גיחך, "גם שלי" הוא אמר והסתכלתי עליהם בהתרגשות בזמן שהבטתי על שאר הזוגות הדומעים והמחובקים והבנתי שעשיתי את הבחירה הנכונה בלתעד אותם.
—-
אחר כך התחילה מסיבה קטנה שהם אלתרו ולא באמת הצלחתי לקחת את ברטה או את מיר לשיחה, אבל הצלחתי להוציא מהם כמה דברים.

מיר אמר שאתם מדהימים ושגם אם לא כולם ממש אוהבים אותו הוא בסדר עם זה כי הוא מבין מאיפה זה מגיע, הוא עדיין לא הצליח לסלוח לעצמו והוא כנראה שלנצח יישאר עם חרטה ועצב על מה שעשה לשון, אבל הוא שמח ששון ממשיך להיות חבר שלו גם אחרי זה והוא מקווה שיהיה לו ולמייקל רק טוב.

ברטה אמרה שהתיעוד היה נפלא (יאיי! מחמאה מפסיכולוגית!!!) ושהיא שמחה ששון הצליח להתגבר על העבר שלו בזכות מייקל ובזכות החברים שלו, היא אמרה שהקוראים עזרו לשון לא מעט ושהיא מאוד מרוצה מכך (כל הכבוד לכם קוראים יקרים!), היא איחלה לכולם בריאות והצלחה ושלנצח תהיו מאושרים.

אחר כך אני כבר לא זוכרת מה קרה, יותר מדי אקשן ואנרגיות היו באוויר שלא באמת הייתי מרוכזת בלזכור מה שקרה, אבל היי, פול וג'יין התארסו! ואני זכיתי לתעד את זה! ואתם זכיתם לקרוא את זה! הללויה!
—-
אז קוראים מקסימים ויפים שאתם, תודה לכם על הקריאה, על התגובות, על הלייקים, על האהבה ועל הביקורות, על התיקונים ועל הרעיונות, אתם מושלמים ממש! ואני מקווה שתלוו אותי גם בתיעוד הבא.

עד אז, אל תשכחו להינות מהעולם המציאותי וכמובן שגם מהעולם הווירטואלי, תיצרו לכם סיפורים נחמדים וזיכרונות נפלאים, ומי יודע, אולי יום אחד מישהו יתעד גם אתכם 3>


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
25 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך