תרפא אותי, פרופסור -פרק 20- (18+)

bl_bar 30/05/2018 1072 צפיות אין תגובות

שון התעורר בטבעיות, מסתכל על הטלפון שלו ורואה שעדיין מוקדם, הוא הצליח לשמוע בחוץ רעשים, מניח לעצמו שמייקל כבר התעורר ואז הוא נזכר במה שקרה אתמול, מה הוא יכול לעשות עכשיו? הוא כל כך מביך ומבלבל.


"זה קטן עלייך שון" הוא אמר לעצמו והתרומם, מכרסם את ציפורניו לפני שלקח בגדים נקיים ומגבת מהארון, עומד למול הדלת הנעולה לכמה שניות לפני שבאיטיות סובב את המפתח, מקלל בשקט שהצליל היה חזק משציפה לו.

הוא חיכה כמה שניות, לא רוצה שמייקל יבין שהרעש היה מפתיחת המנעול שלו, לפני שהוא פתח באיטיות את הדלת, נוגס מעט בלשונו בריכוז.

הוא יצא וסגר את הדלת באיטיות, נועל אותה בשקט לפני שהסתובב לכיוון היציאה והלך לאט למקלחת, הוא ראה שמייקל מכין משהו במטבח בזמן שהוא פתח את הדלת ונכנס פנימה לפני שנעל את המקלחת.


מייקל הוריד את הסכין מידו והחזיק צחוק מתגלגל כשהוא מההתחלה שם לב לשון שניסה להתחמק ממנו, "אתה חמוד" הוא לחש בחיוך והמשיך לחתוך ירקות ולהכין להם כריך לצהריים.


שון נמרח על הדלת, מניח את אוזנו עליה ורוצה לשמוע אם מייקל קרוב או רחוק מהאיזור שלו, הוא החזיק בחוזקה את הבגדים המלוכלכים והתלבט עם עצמו מתי כדאי לו לצאת.


"שון יש קפה!" הוא שמע את מייקל צועק מהמטבח והוא פער את עיניו והתרחק מהדלת, היה טיפשי מצידו לחשוב שמייקל לא ישמע אותו מתקלח.

האסייתי נגס את שפתו לפני שפתח את הדלת, נותן למייקל שנשען על השיש לראות אותו, שון עמד זקוף והביט עליו ברוגז לפני שהלך באיטיות מחשידה לחדר הכביסה, שם הוא בילגן את שיערו ואז סידר אותו לפני שיצא ממנו, רוצה להמשיך לשחק את עצמו לא נרגש.

הוא פתח את הדלת של חדרו והוציא משם את תיקו, גם שם הוא לקח מנוחה קטנה משון הקשוח ודיבר לעצמו, אומר שהוא יכול לעשות את זה.

שון יצא מהחדר וסגר את הדלת, מכניס את המפתח לתיקו לפני שהלך למטבח, גורם למייקל להרים גבה כשהוא לקח את כוס הקפה והכניס את הכריך לתיקו מבלי להראות התרגשות מועטה אליו.

שון נשען גם הוא על השיש, הכיור מאחוריו והוא הביט אל האופק, מייקל הביט עליו בשעשוע, רואה איך שהשפתיים האדמדמות של האחר נלחצות על כוס הזכוכית ונושקות לה כששון לגם את השתייה החמימה, מלקק את שפתיו בטבעיות אחרי שבלע את הקפה.

הפרופסור גיחך לעצמו בשקט והזיז את עיניו משון, מייקל תפס את תשומת ליבו של האחר עם גיחוכו, אבל שון המשיך להביט אל האופק, לחוץ מדי בשביל להסתכל על האחר.


מייקל שתה במהירות את הקפה שלו, יודע מה הוא עושה, הוא חייך קלות כשסיים את משקה הבוקר שלו לפני שהוא זז למול שון המופתע שקפא במקומו בזמן שלגם מהקפה.

יד אחת של מייקל עדיין על השיש בזמן שהשנייה אחזה בכוס הקפה הריקה שלו, שון הביט עליו עם עיניים פעורות בזמן שכוס הקפה שלו עצמו מונחת על פיו, הוא לא הזיז אותה מפיו גם כשמייקל נשען קדימה אליו והוא רק מצמץ במהירות.

חום השיער הביט בעיניו של שון, ממשיך להישען קדימה בזמן ששון ניסה להרחיק את גופו הקדמי אחורנית, מייקל חייך לפני שניתק את המבטים והניח את הכוס בכיור שמאחורי שון והתרחק, משתעשע באחר ההמום.


שון הוריד את הכוס מפיו והסתכל למאחוריו, רואה שמייקל הניח את הכוס בכיור לפני שהוא הביט על מייקל שהלך לחדרו.


"צריך ללכת" מייקל אמר בחיוך, חוזר עם תיקו ושון הניח את הכוס החצי מלאה שלו בכיור לפני שהלך במהירות מחוץ לדירה, מפודח מדי בשביל להיות עם מייקל יותר מדי זמן, משאיר את מייקל לחייך לעצמו ולכבות את האורות לפני שיצא החוצה גם הוא, רואה ששון כבר התמקם על האופנוע, גם היום הוא לא יסע איתו.


מייקל נאנח כששון נסע לפניו כשהוא עצמו נכנס לרכב, "קשה להשגה" הוא מלמל לעצמו לפני שחגר ונסע גם הוא לאותו המקום.


הפרופסור צחק בתוך המכונית כשראה ששון הולך ישירות לאוניברסיטה ולא עוצר לעשן, הוא ידע שהאחר מנסה להתחמק ממנו עוד מהבוקר.

מייקל לבסוף יצא מהרכב ולקח את תיקו, הולך גם הוא לשער האוניברסיטה ואומר בוקר טוב לשומר לפני שנכנס פנימה, מחייך לסטודנטים ולפרופסורים שאמרו לו שלום עד שהגיע לכיתה ונכנס פנימה, אומר שלום לתלמידים שכבר היו שם.

מייקל הבחין ששון מניח את ראשו על השולחן ומסתכל הצידה לכיוון הקיר, לפני שהוא המשיך לסדר את דבריו על השולחן, לא יכול להעיר לשון על כך כל עוד השיעור עוד לא התחיל.


"שון" מיר מלמל ומייקל הרים את עיניו והסתכל על ורוד השיער, רואה איך ששון רק מזיז את ראשו לצד השני בזמן ששכב על השולחן והביט על מיר.

"איך אתה מרגיש היום?" מיר שאל בחיוך ומייקל הבחין איך שידיו של ירוק העיניים משחקות בלחץ מאחורי גבו, 'באמת אין בניהם כלום?' הפרופסור חשב לעצמו בחוסר אמונה, חושב שיש בין השניים האחרים איזשהו קשר, אפילו קשר רומנטי, אבל אז שון שלח את כף ידו והניע את אצבעו באיטיות, קורא למיר להתקדם, ומייקל החליט להתרכז בהם יותר מבמחשבות שלו.


מייקל בהה על הסיטואציה וניסה להבין מה שון לוחש לאחר, כשהוא ראה שמיר לבסוף מתרומם הוא הסתכל עליו והיה יכול להבחין במבטו המאוכזב, אחר כך מייקל הסתכל על שון שחייך בשעשוע וחזר לשכב עם ראשו בצד השני, מיר התרחק ממנו וחזר להתיישב, נוגס את שפתיו בייאוש.


"התחלנו" מייקל אמר בחיוך כשהגיע הזמן ללמד והוא החזיק חיוך כשראה בצד עינו איך ששון מתרומם לישיבה, מתחיל ללמד את הנושא שבכלל לא היה ברור לשון.

—-
"הבנתם?" מייקל אמר כשהשיעור הסתיים והסטודנטים הנהנו אליו, "יופי, ניפגש בשיעור הבא" הוא הוסיף והם התרוממו, גם שון נעמד ולקח את תיקו, יוצא ביחד איתם מהכיתה ועולה לגג.

—–
האסייתי התיישב על הספה, פותח את הכריך שמייקל הכין ואוכל אותו בשקט, מובך בכל פעם שחשב על מה שהם עשו אתמול.

הוא התנשק לא מעט עם בחורים אחרים, אבל הוא לא באמת הרגיש מובך אחרי זה, "אני מתאהב או מה?" הוא שאל את עצמו בזלזול ואז גיחך על עצמו, "אני משתגע, זה מה שזה".

הוא חזר לאכול וחושב על כמה שזה מוזר שמייקל לא בא אחריו.

עיניו זזו מהר לדלת הנפתחת והוא ראה את מייקל לידה, שון הרים גבה בבלבול כשמייקל נעל את הדלת, 'יש מפתח לגג? רגע, למה הוא נועל?' הוא חשב לעצמו בחשש.

שון בלע את רוקו כשראה שמייקל משאיר את המפתח במנעול והתקדם אליו בחיוך, מתיישב על הספה גם כן, "אני שמח שאתה כבר אוכל" חום העיניים אמר והוציא מתיקו את הכריך, נותן לשון אפשרות להביט עליו ועל הדלת בבלבול.

"ה-הדלת" שון מלמל בחוסר הבנה ומייקל הסתכל עליו ולאחר מכן על הדלת, "ביקשתי מהמנהל מפתח לגג כי אמרתי לו שיש כמה מופרעים שעולים לכאן" חום העיניים קרץ לאחר ונשען על הספה, מסתכל על השמיים בזמן ששון המשיך להביט עליו בבלבול.

"למה נעלת?" האסייתי שאל, "כי אני רוצה להיות לבד" מייקל השיב בחיוך, "אבל אני כאן" שון מלמל, "לבד איתך" מייקל הביט על שון בשעשוע והאחר הזיז ממנו את עיניו, מתחמק ממבטו, "באמת השתגעת" שון ירק, מביט לצד השני וזה היה נראה למייקל די מצחיק, "כנראה" מייקל השיב, אוכל מהכריך שלו.

שון נגס באיטיות בכריך הכבר אכול שלו, "תקשיב מייקל" הוא אמר והסתובב אל אחר ברצינות, מאפשר לפרופסור להביט עליו, "אנחנו לא בזוגיות" שון הציב והאחר הנהן, משתיק את האסייתי לכמה רגעים, "ו-ומה שהיה אתמול היה טעות" הוא המשיך ומייקל הנהן שוב, משועשע, "דפוק!" האסייתי אמר בכעס, מעט מואכזב שמייקל הסכים עם דבריו.


"שון" מייקל אמר והאחר הרים גבה, מסתכל על איך שהפרופסור מתיישר, "שון" מייקל אמר שוב, "מה?" שון אמר בעצבנות, "מה אמרת למיר באוזן?" מייקל שאל והאחר הרים גבה לשאלתו, "למה אתה רוצה לדעת?" האסייתי שאל, "ככה" הפרופסור ענה באדישות, "אמרתי לו שימצוץ לי אם הוא רוצה שאני ארגיש טוב היום" שון אמר בציחקוק משועשע ומייקל גיחך בייאוש.

"אתה חמוד" מייקל מלמל בחיוך והאחר נשף בכבדות, "אני ממש לא חמוד!" האסייתי אמר בעצבנות וסובב את ראשו לאופק, לועס את הכריך בעצבנות ונעצר כשהרגיש את האצבע של מייקל נחה על הגומה שלו, "מ-מה אתה עושה?" שון שאל, לא מזיז את פרצופו, "תמיד רציתי לגעת בגומות שלך" מייקל ענה בכנות ושון עצם את עיניו ונאנח לפני שהזיז את כף ידו של מייקל.

"תפסיק!" שון אמר ברוגז, מסתכל על האחר בכעס, "מייקל, אתה הפרופסור שלי, תזכור את זה" שון תירץ ומייקל נאנח, מהנהן וחוזר לאכול את הכריך שלו, מרגיז את שון משום מה בגלל התעלמותו.


"אתה מנשק את כל הפרופסורים שלך?" מייקל לחש בשאלה והאחר יכל לשמוע את זה, "ואתה מנשק את כל הסטודנטים שלך?" שון לחש גם הוא בשאלה, מתגרה באחר, "לא" מייקל ענה לשאלה, שולח את ידו ומזיז מעט את שיערו של שון למאחורי אוזניו, מרעיד את האחר ממעשיו, "רק למי שאני נמשך מבניהם" הפרופסור אמר לפני שנשק במהירות ללחיו של שון, מקפיץ את האחר לעמידה.


"שיעור!" שון צעק, "יש שיעור!" הוא הוסיף והאחר ציחקק ונעמד, "לא חשבתי שיגיע היום שתגיד את זה בכזאת התרגשות" מייקל השתובב ועקף את שון לפני שפתח את הדלת ונתן לסטודנט שלו לרדת לפניו, מצחקק לעצמו בשקט כשראה איך שהאסייתי רץ מטה במדרגות כשהוא עצמו עדיין לא עזב את הגג.


השיעור עבר כרגיל, טוב, חוץ מזה ששון זרק קללות אילמות למייקל שהתאפק לא לצחוק עליו.

"אתה בא הביתה?" מייקל שאל אחרי שרץ אל שון שהתרחק כמה שהוא יכול ממנו, מצליח להשיג אותו וללכת לצידו אל שער היציאה, לא שוכח להגיד להתראות לשומר.

"לבית שלך, לא הביתה" שון תיקן אותו, יודע ש'הביתה' יכול לתת הרגשה שונה ממה שהמצב באמת, "הביתה" מייקל תיקן בחזרה, מקבל מבט כעוס מהאחר, אבל הוא עצמו חייך.

.
"אני הולך לבר, זה הבית שלי" שון מלמל ומייקל הנהן, "אז גם אני בא" הוא אמר בטבעיות ושון נעצר, משלב את ידיו ומסתכל על האחר, "אתה לא!" הוא הציב ומייקל הרים גבה בהשתעשעות, "אני רוצה לשתות" הוא אמר בחיוך, "אז תלך למקום אחר!" הצעיר צעק על מייקל, תופס את תשומת ליבם של כמה סטודנטים שהיו באיזור.

"לא רוצה" מייקל אמר בילדותיות לפני שהלך לרכב שלו, מסתכל בשעשוע על האחר לפני שהוא נסע משם, נותן לשון לעמוד ולהביט על הרכב בזעזוע, "בן זונה" הצעיר מלמל בחוסר אמונה לפני שהלך לאופנוע שלו.

—–
"תעצור!" שון צעק למייקל כשהם נכנסו לבר הרועש, תופס את תשומת ליבו של ג'יין שהסתכל לכיוונם.

"מה אתה עושה כאן?" ג'יין שאל את מייקל כששון הלך למאחורי הבר ושם על עצמו סינר, "באתי לשתות" הפרופסור אמר בחיוך והתיישב, הבלונדיני הסתכל עליו ואז על שון שנאנח וחיבק אותו לשלום.

"למה זה מרגיש לי מוזר מה שהולך כאן?" מנהל הבר שאל את שני הגברים, "מה זאת אומרת?" מייקל שאל, "קרה משהו בניכם?" הקטן שאל בחשדנות ושון באמת לא הבין איך לעזאזל ג'יין מצליח לקלוט את זה.

"לא!" שון אמר במהירות כשראה שמייקל מתכוון לענות על השאלה, "לא. קרה. כלום!" הצעיר אמר מילה במילה בנעילת שיניים, מסתכל באיום על מייקל, "אז כן קרה משהו" ג'יין אמר בחיוך ושון נשף בכבדות והלך לכיוון השני של הבר, לא רוצה להיות קרוב לשניהם.

"שכבתם?" ג'יין שאל בהתעניינות, נשען על הדלפק למול מייקל בזמן שהגיש לו את השתייה, "לא" מייקל מלמל בחוסר נעימות, מופתע מהכנות של האחר, "חבל" הבלונדיני מלמל ברצינות, "תהיה טוב אליו" הוא הוסיף והזהיר לפני שהתרחק והלך לכיוונו של שון, מזנק על גבו ומחבק אותו בחוזקה מאחור בזמן שנשק לראשו, גורם למייקל לצחקק על הזוגיות של ג'יין ושון.


"אתה כאן" מייקל שמע והסתכל לצידו, רואה את ברנדון מתיישב לצידו, "גם אתה" מייקל לחש ושתה את השתייה שלו, רואה את הפלירטוט בעיניו של ברנדון עם הברמן שהגיש לו את השתייה, אבל הברמן רק חייך אליו והלך אחורנית.

"ברנדון תפסיק להציק לעובדים שלי!" ג'יין קרא מהצד השני, והשרירי רק חייך אליו בתמימות ונופף קלות לשון שעמד לצידו של ג'יין, האסייתי הזיז ממנו את העיניים, מרגיש חוסר נעימות בגלל ההתקף שלו בבר.

"יום אחד אני אשכיב אותו ואשמע אותו גונח ביפנית" הקירח אמר בחיוך, מסתכל על מייקל שהביט עליו בגועל, "תשלוט בפה שלך!" מייקל איים והאחר רק ציחקק, "למה? אתה דלוק עליו?" ברנדון התגרה באחר, לוגם את השתייה ומביט עמוק אל תוך עיניו של מייקל, "אולי" הפרופסור אמר בחדות, מזהיר את השרירי עם עיניו וברנדון חייך בהשתובבות, "רוצה לראות איך אני משכיב אותו היום?" השרירי אמר ברצינות ומייקל לא נתן לו חשיבות ורק חזר לשתייה שלו, רואה איך שברנדון מתרומם והולך עם כוס השתייה שלו לג'יין ושון שעמדו בצד השני של הבר, מתיישב למולם.

מייקל הביט על ברנדון וראה שהוא צוחק עם האחרים, יותר נכון שני האחרים צוחקים עליו, ואז הקירח הוציא שקית קטנה מכיסו ושפך אותה לכוסו, חום העיניים ראה ששון וג'יין מביטים על ברנדון בהלם לפני שהשרירי הושיט את הכוס אליהם, יותר נכון אל שון.

"המשוגע הזה" הפרופסור אמר ונעמד, הולך מהר לברנדון ואוחז בידו, "מה נראה לך שאתה עושה?" מייקל שאל בכעס, "אמרתי לכם" ברנדון מלמל ושון הביט על מייקל במבוכה, "תשתה את זה אתה אז" ג'יין אמר בחיוך משועשע ושון אחז בידו של הבלונדיני בלחץ.

"אתה לא צריך!" שון אמר למייקל בחדות, "תביא לי את זה ברנדון!" הצעיר הוסיף בכעס והתכוון לקחת את הכוס מברנדון, אבל מייקל סטר לכף ידו של שון לפני שלקח את הכוס ושתה את המשקה החריף במכה, "השתגעת! אתה יודע מה יש שם בפנים?" שון צעק בדאגה והאחר הביט עליו גם כן בכעס, "אז למה רצית לקחת את זה?" מייקל שאל, "בשביל לשפוך את השיט הזה!" שון צעק שוב.

"בהצלחה לכם" ג'יין קרץ לשון ואחר כך למייקל, מצחקק באושר, "דפוק" ברנדון מלמל למייקל.


"אל תתקרב אלי בשעות הקרובות!" שון הזהיר את מייקל לפני שהלך רחוק ממנו לצד השני, "מה שתיתי?" מייקל שאל בחשש את ברנדון, "תגלה עוד מעט" הקירח כחכח בגרונו כשהסתכל על מפשעתו של מייקל בזלזול והתרומם, מחליט שכבר לא כיף לו לשבת והוא צריך לצוד פרטנר לערב.


"מה שתיתי?" מייקל שאל את עצמו, מסתכל על שון שהביט עליו בזלזול ועל ג'יין המגחך שהרים והוריד את גבותיו כמה פעמים, מתגרה בו.

—-

מייקל הביט על מפשעתו, מרגיש איך שחום לא ברור מתרכז בה והוא ראה שעומד לו, "מה?" הוא שאל את עצמו, יותר נכון את זיקפתו, פאק הוא חרמן.

"זה התחיל, אה? טוב עברו יותר מ20 דקות" הבלונדיני נעמד למולו כששם לב להבעת פנים של מייקל, "מה היה בשתייה?" מייקל שאל בקול רועד, מניח את ידיו על מפשעתו, לא נעים לו מהנוכחים שיכולים לראות.

"ויאגרה" ג'יין לחש כשהתקרב לאחר המופתע, "ברנדון התערב איתנו שאתה תבוא לשתות את הכוס הזאת מבלי שום בעיה, לא האמנו לו, אבל באמת שתית" הבלונדיני אמר בהשתובבות אבל נאנח לבסוף כשריחם על האחר, "קח" מנהל הבר אמר, נותן לאחר מפתח, "זה לחדר של שון, תהיה שם עד שזה יעלם" ג'יין קרץ לו והאחר לקח ממנו את המפתח מבלי להגיד משהו לפני שהתרומם והלך במהירות לחדר.

"יש לו גדול~" מנהל הבר לחש בהתגרות לאוזנו של שון שהביט עליו באיום, "אתה לא רוצה לעזור לו?~" ג'יין המשיך, מכה מעט את כתפו של האחר עם כתפו שלו, "ממש לא!" שון התרגז, מרגיש מובך מדי, "סתם שתדע שהוא שתה את זה בגלל שהוא חשב שאתה תשתה" מנהל הבר מלמל, גורם לאחר להרגיש חוסר נעימות בכוונה, "ז-א-זאת אשמתו" שון החליט, מנסה להתרכז בלקוחות.

מייקל התהלך בחדר מצד לצד, בודק את החדר, את השירותים ואת המקלחת, מנסה למצוא עיסוק שימנע ממנו לחשוב על מה שגופו מרגיש.

הפרופסור לחלוטין היה מזועזע מעצם העובדה שהוא סומם בויאגרה, מרגיש איך שכל גופו בוער והוא היה זקוק יותר מתמיד לסקס.

"פאק" הוא קילל ופשט את חולצתו כשגופו רתח בחום ולבסוף הוא הסתכל על הגבעה שלחצה על מכנסיו, עוצם את עיניו באכזבה לפני שהלך למיטה ונשכב עליה אחרי שחלץ את נעליו, מוותר לעצמו ומחליט לאונן.

מייקל פתח את כפתור מכנסיו באיטיות ופרם את הריצ'רץ' מטה לפני שהוציא את הטלפון מכיסו והניח אותו על השידה לצד המיטה, לאחר מכן הוא הרים את מותניו מעט ומשך את המכנס והבוקסר שלו מטה, חושף את איברו הקשה לאוויר החדר.

הוא שלח את ידו הימנית לזקפה שלו, אוחז בה ומניע את ידו במהירות עליה, רוצה להסיר אותה ממנו כמה שיותר מהר, גבותיו התכווצו והוא הביט על מעשיו, לא מאמין שהוא מאונן כמו נער מתבגר בחדר של פאקינג שון אחרי שהוא סומם.

מייקל נאנח, ממשיך לענג את גופו עם ידו, מניע אותה שוב ושוב על האיבר הנואש שלו.

הוא דמיין את שון ועצם את עיניו כשמצא את זה כרעיון טוב, הוא דמיין את חיוכו של האחר, את גומותיו של שון, את הצחוק שלו, את פרצופו המבוייש, את שפתיו ואת עיניו.

הוא נאנח בכבדות כשהרגיש שהוא קרוב, הוא המשיך לחשוב על שון, על מה שקרה בניהם אתמול ועל התנהגותו החמודה של האחר.

מייקל נגס בשפתו התחתונה, מרגיש שזהו, זה עומד לקרות, "שון" הוא גנח לפני שגמר בחוזקה על ביטנו המשורטטת בקוביות מעוצבות.


"לעזאזל" הוא מלמל בייאוש, ממשיך להתנשם מהר כשהזקפה עוד הייתה קיימת עליו והוא לקח את הטלפון שלו מהשידה, בודק כמה זמן הויאגרה יכולה להשפיע.

"4 שעות" הוא מלמל לעצמו בזעזוע והחזיר את הטלפון לשידה, מגחך בייאוש על עצמו ומסתכל על הזקפה שלו, "לעזאזל" הוא קילל שוב, מחליט שעדיף לתת לה לרדת לבד וללכת להתקלח.

הוא נעמד מהמיטה ופשט את בגדיו, פותח את הארון הלא מוכר ומחייך לעצמו כשראה מגבות, הוא הוציא מגבת אחת לפני שהלך למקלחת, נכנס לתוך זרם המים ומנקה את עצמו מהזרע שלו.

דלת המקלחת נפתחה לפתע ומייקל הביט בבהלה על הדלת, רואה איך ששון שעון עם צידו על משקוף הדלת, והוא הבחין בפרצופו המובך של האסייתי כשעיניו של שון נפגשו בזקפתו הרטובה והחשופה שלו.

ג'יין הצליח לשכנע את שון ללכת ו'לתת למייקל יד' עם הבעיה שנוצרה לו, הבלונדיני הצליח לתת לו להרגיש אשם בכך שהפרופסור שתה במקומו כביכול את המשקה עם הויאגרה.

"א-איך נכנסת?" מייקל שאל ושון כחכח בגרונו, מזיז את עיניו ממייקל, "יש לי גם מפתח אחרי הכל" הצעיר מלמל בלחש.

"ת-תסגור את המים" שון הוסיף כשהביט על האחר והפרופסור עשה את המבוקש, לא יודע מה האסייתי מתכוון לעשות, אבל אחרי הכל זה החדר של שון והוא צריך לפחות להקשיב לו עם בקשתו.

"תתקדם" האסייתי לחש בביישנות, מצביע על הקיר וחום השיער כיסה את זקפתו עם כפות ידיו לפני שלקח את המגבת וכיסה את חלקו התחתון, הולך אל הקיר ונעמד עם גבו עליו.

"ז-זה כי אני חייב לך, אל תחשוב שום דבר אחר!" שון אמר ברוגז ונשך את שפתו התחתונה לפני שהלך למייקל וירד על ברכיו.

"ש-שון?" מייקל שאל, יודע מה האחר מתכנן לעשות, "תסתום!" שון אמר בלחץ לפני שנגע באיטיות במגבת ופרם אותה עד שנפלה על הריצפה, מסתכל על איברו של מייקל שהזדקר למולו.

"לא שון!" מייקל אמר ברצינות והסתיר את איברו עם כפות ידיו לפני שדחף את שון ממנו, לא נותן לצעיר לגעת בו.

"אני ממש לא מתכוון לעשות איתך שום דבר כזה" חום השיער ענה בכנות והתכופף למגבת, מכסה את גופו.

"אתה לא נמשך אליי?" שון שאל בקול שקט, מופתע מעצמו שהוא התאכזב מתגובתו של האחר ומייקל נאנח, "זה לא בגלל זה, אנחנו לא בזוגיות" הפרופסור פלט, "ואני הפרופסור שלך" הוא הוסיף, אומר לשון את מה שהוא עצמו אמר למייקל בגג והאחר גיחך בכעס והתרומם מהריצפה, "אני הולך לבית שלך, תישאר כאן עד שזה ירד לך!" שון ירק בכעס לפני שיצא מהמקלחת וטרק את דלת היציאה.

"נו?" ג'יין שאל כשראה את שון יוצא משם, "אני הולך" האסייתי אמר ברוגז ולקח את תיקו מהבר לפני שיצא במהירות מהמקום הרועש.

הבלונדיני ציחקק, "הוא נעלב" הוא חייך לעצמו כשהבין שכנראה מייקל לא זרם עם שון, "אז הוא כן רוצה את מייקל אחרי הכל" הבלונדיני מלמל לעצמו, חושב ששון חמוד.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
30 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך