תרפא אותי, פרופסור -פרק 54-

מייקל נכנס אל תוך הבר, עברו כמעט שעתיים מאז שהוא צפה בשידור ועדיין היו שם כתבים, אפילו ברטה וקמרון היו שם.

הפסיכולוגית עמדה ליד שון, מספרת על מה שקרה, כנראה שהצעיר אישר לה לספר, היא אפילו נתנה לכתבים לצלם חלק מהשיחות שלה עם שון.
–
"מ-מייקל?" שון שאל בהפתעה כשהפרופסור נדחף בין הכתבים ונעמד למולו, "מה אתה עושה כאן?" הצעיר שאל, מסתכל על האחר ואז על המצלמות שכוונו אל שניהם, הוא לא יכול לחשוף את הזוגיות בניהם, מייקל יכול להיפגע מזה.

"הבן זוג שלי נמצא בטלוויזיה ועושה דברים שיכולים לפגוע בו, נראה לך שאני לא אבוא?" מייקל אמר ושון הביט עליו בעיניים פעורות, לא מאמין שהאחר חשף בכזאת קלות את הזוגיות בניהם.

"אני הבן של ריימונד סמית'" מייקל אמר והכתבים הביטו זה על זה, זה רק הולך ונהיה טוב יותר מבחינתם, "אני הבן דוד של סטיבן ואני יכול להגיד שלא ידעתי על מה שהוא עשה רק אחרי שפגשתי את שון, הייתי הפרופסור של שון ומן הסתם שהוא היה הסטודנט שלי" מייקל חשף את עצמו, גורם לכתבים לצלם אותו במהירות.

"לא באמת הייתי סטודנט!" שון מיהר להגיד, לא מתכוון להפיל את מייקל, "אבא שלי הכריח אותי ללמוד שם אבל לא באמת למדתי, הוא שיחד את המנהל לתת לי להישאר שם" שון הסביר, מסתכל על ברטה שטפחה על כתפו, יודעת שהוא לחוץ מהנושא הזה.

"אבא שלי הכריח אותי גם לעבור ולגור אצלו, אם לא הייתי עושה את זה הוא היה הורס את הבר כמו שהוא הרס עכשיו" שון אמר, מסתכל על מייקל בדאגה, והאחר נאנח והתקדם אליו, מחבק אותו בחוזקה למול כולם, "אני כאן" מייקל לחש ושון חייך קלות וחיבק אותו בחזרה, לא אכפת לו מזה שמצלמים אותם.
—
"תסלחו לנו" חבורת שוטרים נכניסה פנימה, בוחנים את השטח והולכים אל הזוג, "שלום" שוטר בעל קעקועים אמר לזוג שהפסיק להתחבק, "אני אצטרך שתבואו איתי לחקירה" השוטר אמר והם הביטו זה על זה, "אצטרך גם את ברטה, קמרון, פול וג'יין שיבואו איתנו לתת עדות" הוא הוסיף ומייקל הנהן בהבנה, יודע שהם צריכים לשתף איתם פעולה.

"קרה משהו?" כתבת אחת שאלה את השוטר, "אין לנו את האפשרות לספר לכם כרגע, כשיתגלו עוד פרטים נעדכן" הוא אמר בחיוך לפני שסימן לשוטרים להוביל את האנשים שהם צריכים החוצה.
–
הכתבים יצאו גם כן, מצלמים את ג'יין שנעל את הדלת השבורה של הבר, לא מורידים את העדשה מהאנשים שנכנסו פנימה אל הניידות, ג'יין ופול נכנסו לניידת אחת ושון, מייקל וקמרון נכנסו לשנייה בעוד שברטה נסעה עם רכבה אחריהם, היו שם את כל המסמכים החשובים שהיא יכולה לתת בתור עדויות.
כשרכבים נסעו מהאזור הכתבים במהרה התחלו לפעול ולנסוע אחריהם גם כן, חייבים את הסקופ המרעיש הזה.
–
"אפשר לשאול איפה הירו כרגע?" שון שאל, מסתכל על השוטר שישב בקדמת הניידת, נוהג בדרך אל תחנת המשטרה, "הוא ושני האחרים שהזכרת נמצאים בחקירה ביחד עם כמה מעובדים שלהם, נמצאו כמה מסמכים לא תקניים באזור העבודה שלהם כשחיפשנו עם צו חיפוש" השוטר הסביר ושון הביט על מייקל בדאגה, אומנם אבא של שון מרושע, אבל הוא עדיין אבא שלו וזה די קשה לצעיר להאמין שבגללו הוא נמצא בחקירה.
–
"הבנו מהכתבה שפול הוא היה העובד של הירו עד אתמול, נכון?" השוטר שאל את שון והאחר הנהן, אוחז בכף ידו של מייקל ומחייך אל קמרון שהחזיק את ידו האחרת, "אני מאמין שנצליח להוציא ממנו מידע שיועיל לחקירה" השוטר אמר והביט בחיוך קל על הידיים המשולבות של בני הזוג.

"כל הכבוד לכם" השוטר אמר בכנות, מסתכל על הזוג מהמראה, "זה לא קל ללכת נגד המשפחות שלכם" הוא הסביר ושון נאנח והנהן, "זה או שנלך נגדם או שהם ילכו נגדנו" מייקל אמר בכנות, מהדק את האחיזה בכף ידו של שון, "אתם עדיין נמצאים במערכת יחסים של פרופסור-סטודנט?" השוטר בירר ושון הניע את ראשו לשלילה, "אני כבר לא הפרופסור שלו" מייקל השיב והשוטר הנהן בהבנה לפני שחזר להתרכז בכביש, מסתכל מדי פעם אחורנית אל הרכבים של הכתבים, זה הולך להיות חתיכת רעש.
——
הם ישבו בחקירה לא מעט זמן, בערך 5 שעות, השוטרים לקחו פרטים מכולם, פרנק גם הגיע וסיפר את מה שהוא יכול לספר, מיר גם כן זומן אחרי ששמו עלה מפיהם של כמה מהנחקרים, הם נתנו עדויות והוכחות לדבריהם, אומנם הכל קרה מרגע לרגע, אבל הם היו די מוכנים לכל הסיטואציה, ברטה לשמחתה שמרה את כל המסמכים עם שון, מאפשרת לשוטרים לראות את הקלטות של הצעיר אחרי שהוא אישר זאת, יודע שזה יכול לעזור.

הוא כבר לא פחד, איבוד הזיכרון עזר לו להשתנות וגם חזרת הזיכרון לעצמו עזרה לו להשתנות, הוא נהיה אמיץ יותר, הוא בוטח בעצמו ובסובבים אותו, שון נתן לטראומה ללכת כמה צעדים אחורה במוחו.

ההתקפים נעלמו והאפשרות לחיות כמו בן אדם רגיל שבה אליו, אפשר היה להגיד שהשון שאיבד את הזיכרון והשון שסבל כל כך, התחברו ביחד לשון שהוא עכשיו, הוא קיבל מהם כל כך הרבה אנרגיות ופרופורציות שגרמו לו להתחזק.
–
שון הרים את ראשו לדלת כשהיא נפתחה, הוא היה עם חוקר באמצע חקירה כששוטר אחר נכנס פנימה, "מצאנו עוד דברים, פול שמר כמה מסמכים שקשורים לעבודות הלא חוקיות של השלושה" השוטר אמר ושון נאנח, אז אבא שלו באמת הולך ליפול חזק.

"מעולה" החוקר אמר, מסתכל על שון שהיה נראה די לחוץ מכל זה, "זה לא קל, אבל תדע שאתה עושה את הדבר הנכון" החוקר אמר ושון הסתכל עליו והנהן, מסכים איתו, אבל עדיין מרגיש עצב ממה שאבא שלו גרם לו לעשות.
–
"מיר סיפר על סטיבן גם כן, הוא שמר את ההקלטה של שיחת הטלפון האחרונה בניהם, אפשר לשמוע שם את מה שסטיבן עשה לשון" השוטר אמר ושון הסתכל עליו בהפתעה, מיר עשה מה? השיחה לא נותקה באותו הזמן?

"הוא היה זה שהתקשר אל פול ואמר לו את מה שקורה בדירה" הוא הוסיף ושון פער את עיניו, "מ-מה?" הצעיר שאל בבהלה ושני השוטרים הסתכלו עליו, "מיר סיפר שאתה לא יודע" השוטר הוסיף ושון מצמץ בעיניו בבלבול, מיר היה זה שהתקשר לפול? בזכות מיר הוא הפסיק לחוות את הסבל מסטיבן? למה מיר שמר את זה ממנו? למה פול לא סיפר לו על זה?
–

"הבנתי" החוקר אמר והשוטר הנהן אליו לפני שיצא החוצה, משאיר את שון להמשיך את החקירה, "אז שון, אמרת שביקשת מפול ליצור קשר עם הכתב הראשון שצילם אותך?" החוקר בירר והצעיר יצא מבועת המחשבות שלו והביט עליו, "כן" הוא ענה, "הוא היה חייב לפול טובה, אז פול התקשר אליו ואמר לו להגיע כי יש משהו טוב לצלם" הוא הוסיף והשוטר הנהן והקליד את הנאמר במחשב.

"אבא שלך ניסה לעצור את השידורים ולהעלים ראיות, אתה יודע את זה?" השוטר שאל ושון הניע את ראשו לשלילה, "אבל זה לא מפתיע אותי" הוא השיב והשוטר הנהן בהבנה, "למזלנו קיבלנו הוראות מהר מהמפקד שלנו וככה יכולנו לעצור אותו ואת האחים סמית' לפני שהם יכלו להשמיד ראיות או למנוע את החשיפה התקשורתית" החוקר סיפר ושון נגס בשפתו התחתונה, מקשיב לו בריכוז.

"הוא יכנס לכלא?" שון שאל והחוקר נאנח, "יש לנו מספיק ראיות ומספיק עדים, אני מניח לעצמי שהם יצטרכו לבלות כמה שנים בכלא על מה שעשו ואם נגלה עוד מסמכים, כנראה שהזמן שלהם בבית הסוהר יעלה" החוקר אמר ושון הנהן, "רבקה גם כאן?" הצעיר שאל, מודאג לגבי אמו, "היא כאן, אבל אני לא בטוח שהיא תואשם במשהו, אולי גם היא תצטרך לשבת בכלא אם נמצא עדויות לכך שהיא שיתפה עם הירו פעולה" החוקר השיב לשאלה של שון והצעיר נאנח בכבדות, לא מאמין שככה ההורים שלו גמרו.
—-
הם המשיכו את החקירה, כל אחד נחקר בנפרד, עוד ועוד ראיות הגיעו, עוד מסמכים נמצאו ועוד אנשי עדות באו למסור את סיפורם, כנראה שהם קיבלו אומץ לספר את עדותם אחרי שבחדשות חשפו פרטים על החקירה הממושכת והם הבינו שהשלושה לא באמת יכולים להציל את עצמם בכזאת קלות.
—
"תהיה זמין" השוטר אמר לשון והאחר הנהן לפני שהם יצאו מחוץ לחדר החקירה, הצעיר ראה שכולם יצאו החוצה גם כן מלבד ברטה ופול, כנראה שעדיין חוקרים אותם ומקבלים מהם פרטים שיועילו לחקירה.

"שון!" מייקל קרא ורץ אליו, מיד אחריו גם ג'יין רץ, "אתה בסדר?" מייקל שאל בדאגה, אוחז בפניו של הצעיר, "אני בסדר" שון מלמל לפני שחיבק את מייקל בחוזקה, נאנח בהקלה כשהאחר חיבק אותו בחזרה והוא חייך לג'יין שנשק למצחו, "הסיוט עומד להסתיים" ג'יין אמר בחיוך, מלטף את ראשו של שון עם ידיו החבושות והאחר עצם את עיניו, נהנה מהמגע של שני האנשים שהוא אהב, מרגיש איך שהאחיזה של מייקל מתהדקת.
—
"אידיוט!" שון אמר ברוגז כשהתרחק מהחיבוק, מסתכל על מייקל המחוייך, "אתה יודע שזה יכול להרוס לך את הקריירה!" הצעיר אמר בכעס ומייקל נאנח וליטף את שיערו של האחר, "אל תדאג, זה לא יהרוס כלום, וגם אם כן, הדבר הכי חשוב לי נמצא כאן מולי" הוא הוסיף ושון נאנח וחייך אליו, "אתה באמת אידיוט" הוא מלמל לפני שנשק קצרות לשפתיו של מייקל, מקבל קריאות מרוצות מהאחרים.
—
שון חיבק את ג'יין בחוזקה כשסוף כל סול מייקל שיחרר אותו מהחיבוק הממושך, "הוא עוד בפנים?" הצעיר שאל וג'יין הנהן כשהבין שהוא מתכוון לפול, "יש לו הרבה מה להגיד על הירו" הוא אמר בחיוך והתרחק, מלטף את פניו של שון באושר והצעיר השעין את ראשו על כף ידו הימנית של האחר.

"ילד שלי" ג'יין מלמל, מסתכל על עיניו השחורות והחמימות של הצעיר ממנו, "זה בטח לא קל לך" הוא הוסיף ושון חייך קלות, "יהיה בסדר" הוא השיב לו, מרים את ידיו שלו ומניח אותן על כפות הידיים של הבלונדיני, "יש לי אותך" הוא אמר בחיוך וג'יין התחיל לדמוע במהירות ממילותיו לפני שהוא חיבק שוב את שון, גורם לשחור השיער לצחקק ולחבק אותו בחזרה.
—-
"שון שון~" קמרון קרא כשהצעיר התקדם אליהם עם ג'יין ומייקל, "קמרון" שון מלמל בחיוך, מצחקק כשהאחר זינק עליו בחיבוק מוחץ, "סוף סוף אתה זוכר את הכל" קמרון אמר בהתרגשות ושון הנהן, "לאקי בבית?" הוא שאל והמתולתל התרחק, "כן, הוא בטח מודאג גם כן" הוא מלמל ושון נאנח, מחייך אל פרנק שטפח על כתפו, "אני שמח שאתה בסדר" השרירי אמר בכנות ושון חייך אליו בתודה.
הזוג לא מתכוון לדבר עם שון על עברו עם סטיבן, הם הופתעו ממה שנאמר בטלוויזיה, אבל הם הבינו שעדיף שלא להזכיר את העבר של הצעיר בפניו.
—
שון הזיז את עיניו, מסתכל על ורוד השיער שהביט עליו ואז ברח ממבטו, הוא לא ידע איך להגיב אל שון כרגע.

המלוכסן כחכח בגרונו והלך אליו, נעמד למולו ומיר הסתכל עליו, "ה-היי" ירוק העיניים מלמל ושון הביט עליו בשקט לכמה רגעים לפני שנאנח וחיבק אותו, מפתיע את מיר שקפא במקומו, "אמרתי לך שאני לעולם לא הולך לשנוא אותך יותא" שון מלמל, מזכיר למיר את מה שהוא אמר לו בפארק השעשועים.
"תודה שהצלת אותי וגרמת להתעללות להיפסק" הוא הוסיף ומיר הבין שהוא כנראה שמע מאחד השוטרים על מה שקרה עם סטיבן, "א-אתה לא צריך להודות לי" מיר אמר ובידיים מהססות הוא חיבק את שון בחזרה, מחייך בהקלה כשהאחר לא התרחק ממנו, "אני עדיין כועס עליך" שון אמר ברוגז והתרחק עם חיוך ומיר חייך קלות והנהן, יודע את זה, "אבל אנחנו נסתדר" שון אמר ובילגן את שיערו הורוד של מיר.
—-
"שון יקירי" ברטה אמרה כשיצאה מהחקירה, נראית מותשת, "התגעגעתי" הוא אמר לה בחיוך והלך לחבק אותה, לא באמת יצא לו להגיד לה שלום כמו שצריך והיא חיבקה אותו בחזרה, "אני שמחה שחזרת" היא אמרה בכנות וטפחה על גבו באושר, "גם אני שמח, תודה על הכל, את היית חלק גדול מזה" הוא אמר לה בחיוך כשהתרחק, מקבל ממנה חיוך מאושר, "כולם סיימו?" היא שאלה, מסתכלת על האנשים שהיו בחוץ, "רק פול נישאר" ג'יין אמר בלחץ וכירסם את ציפורניו, הוא מודאג לפול, השרירי גם ככה פצוע והוא בטח עייף מכל מה שקרה.

"אני מקווה שלא מקשים עליו" הבלונדיני אמר ושון הבין שהוא צריך אותו והוא הלך וחיבק את צידו של האחר, "יהיה בסדר" שון לחש, מחייך אל ג'יין שחיבק את צידו גם כן, ממתינים לשובו של פול.
—–

הם ישבו על הכיסאות מחוץ לחדר חקירות, שון ישב ליד מייקל וג'יין, אוחז את ידיהם, "אתה יודע מה עם ריימונד?" שון שאל את חום העיניים והאחר הניע את ראשו לשלילה, "אבל אמא שלי פה לפי מה שאני יודע" מייקל אמר והאחר הביט עליו, יודע שזה נושא רגיש למייקל והוא הידק את אחיזת הידיים, מחייך אל הפרופסור שחייך אליו בחזרה.

מייקל למצחו של הצעיר בחום, "אני שמח שאתה כאן איתי" מייקל אמר בכנות, "גם אני שמח שאתה כאן איתי" שון השיב גם כן בכנות, שניהם עוברים את אותו הדבר ביחד וזה כנראה מה שעוזר להם להתמודד עם המצב.
—-

"פול!" ג'יין נעמד כשהבן זוג יצא לבחוץ, "בייבי" פול אמר בלחש וג'יין עם דמעות בעיניים הלך אליו במהירות, מחבק אותו חלושות כי הוא יודע שעדיין כואב לו, "אתה בסדר?" הבלונדיני שאל, מתרחק ואוחז בפניו של בן זוגו, "אני רואה אותך, אז אני בסדר" פול קרץ בהשתובבות וג'יין גיחך לפני שנשק לו, "אני שמח שאתה בסדר" הבלונדיני אמר לפני שנישק את פול שוב, חוזר לחבק אותו לאחר מכן.

פול חייך אל האחרים שחייכו אליו בחזרה, דואגים לו, והוא נאנח והסתכל על ג'יין שהתרחק ממנו שוב, "נלך הביתה" הוא אמר והאחר הנהן, "נלך הביתה" הוא השיב.
–
"מה יקרה עם הבר?" שון שאל ברצינות וג'יין נאנח, "כנראה שהירו יצטרך לשלם לא מעט כסף, אבל אני לא אוותר, הבר יחזור לפעול" ג'יין אמר בחיוך ושון נאנח בהקלה וחייך אליו בחזרה, שמח שהבלונדיני לא מתכוון לוותר גם אחרי המקרה הנוראי שהירו עשה.

"לבינתיים הירו שלח אנשים לנקות את הבר, אני מניח לעצמי שהוא הצליח איכשהו להשיג את המפתח לשם" ג'יין מלמל וגיחך בייאוש, הירו באמת חשב שכל העולם שלו.

"לפחות עכשיו הוא לא יפריע לנו יותר" הוא אמר ושון הנהן, לא יכול להסתיר מפניו את הדאגה להירו ורבקה, וג'יין נאנח וחיבק אותו, "אני יודע שקשה" הוא לחש, מלטף את שיערו השחור של שון.

"הבנתי שיהיה להם עוד מעט משפט" ברטה אמרה ושון הסתכל עליה והנהן, "אני לא מתכוון ללכת" הוא השיב והתרחק מהחיבוק של ג'יין, "אני מניח לעצמי שעדיף שהוא לא יראה אותי שם" הוא אמר בכנות, "נראה את תוצאות המשפט כבר בטלוויזיה" מייקל אמר, גורם לאחרים להבין שגם הוא לא יהיה נוכח במשפט ושון הביט עליו, "תישאר היום בבר" הוא ביקש ומייקל הנהן וליטף את שיערו, "אני אשאר איתך" הוא מלמל והצעיר חייך באושר, שמח שמייקל יהיה לצידו בזמן הזה.
–
"בואו, נקפיץ אתכם" השוטר המקועקע אמר כשיצא מאחד מחדרי החקירות, לצידו היה עוד שוטר, "אני עם רכב, אז אני יכול לקחת אנשים" פרנק אמר, "גם אני עם רכב" ברטה הוסיפה, נותנים לשוטרים להבין שאין צורך לקחת אף אחד מהם.

"אם כך, שתהיה לכם נסיעה טובה, ואם יש עוד פרטים ששכחתם להגיד ונזכרתם בהם, אז היינו שמחים לדעת" בעל הקעקועים אמר והם הנהנו אליו בהבנה, "הם לא הולכים לצאת היום?" שון שאל והשוטר הבין למי הוא מתכוון, "סופיה ורבקה יכול להיות שישתחררו היום, אבל אין לדעת, לגבי השלושה, הם נשארים כאן עד לגזר הדין" הוא השיב ושון ומייקל הנהנו בהבנה.
——
"לפחות המבצע חיסול לא יצא לפועל" מייקל לחש לקמרון שצחקק לעצמו, נזכר בתוכנית שהייתה להם, "הם יקבלו את העונש שלהם עכשיו" המתולתל אמר וצבט את לחיו של מייקל, "שאני לא אקנא" שון מלמל בחיוך, גורם להם לחייך ומייקל חיבק את צידו של שון אליו, "כל כולי שלך" הוא לחש ושון גיחך קלות, מחבק את האחר בחזרה.
—-
"אנחנו נצטרך להיפגש לשיחה" שון אמר למיר כשהם עמדו ליד הרכב של פרנק וקמרון, מיר יסע איתם.

"לחלוטין" ירוק העיניים השיב בהסכמה, מחבק קצרות את שון שוב, "תודה שון" הוא מלמל בכנות והאחר חייך והסתכל עליו, "נפתח דף חדש" שון לחש והאחר הנהן, מאושר שהמלוכסן רוצה להישאר בחברתו, "תמסור לג'ייקוב נשיקות ממני" שון אמר בחום, "שאני לא אקנא" מייקל מלמל בהשתובבות ושון גיחך וציקצק בפעם אחת, "כל כולי שלך" הוא אמר וקרץ לו, מקבל צחקוקים מהאחרים.

"זוג אידיוטים" ג'יין אמר בייאוש ושון ומייקל הביטו עליו בהרמת גבה משתעשעת, "קצת" המלוכסן אמר בהשתובבות, "יאללה, תזיזו את התחת שלכם לרכב של ברטה, אני עייף" ג'יין אמר לבסוף והזוג הטרי הנהן לפני שהם נפרדו מפרנק, קמרון ומיר שעלו לרכב ונסעו משם, "נזוז" שון אמר בחיוך ועלה למושב הקדמי ליד ברטה, משאיר את מייקל מאחור עם ג'יין ופול.
—-
"אני גאה בך" ברטה אמרה בחיוך לשון כשהיא נסעה אל הבר, והצעיר חייך אליה, "אני מקווה שעשיתי את הדבר הנכון" שון אמר בכנות, "עשית את הדבר הנכון!" מייקל אמר במהירות, לא רוצה שהאחר יתחרט על מעשיו, "הצלת את כולנו" הוא הוסיף ושון גיחך קלות לפני שהזיז את עיניו והסתכל על החלון, מוצא לנכון להביט החוצה ולחשוב לבד עם עצמו.

היושבים ברכב ידעו את זה ששון מעדיף כרגע את השקט, גם למייקל כל הסיפור היה די קשה, אבל הוא לא היה בקשר עם ההורים שלו כבר לא מעט שנים, ככה שהכאב שלו קצת חלש יותר מהכאב של שון.
—
"תודה ברטה" שון אמר בחיוך ונשק ללחיה של סגולת השיער כשהיא נעצרה למול הבר, "תדבר איתי, נקבע לנו פגישה" היא אמרה והוא הנהן, גם אם הוא לא צריך את השיחות האלו יותר, הוא ימשיך לדבר עם ברטה, היא עזרה לו בכל כך הרבה דברים והיא אפילו מתנהגת כאילו והיא אמא שלו ושון נורא העריך את זה.

"כל מה שאתם צריכים, אני כאן" היא אמרה בחיוך ליושבים ברכב, "תודה ברטה" ג'יין השיב בחיוך ושני האחרים הנהנו אליה בתודה והבנה לפני שהם יצאו החוצה, "לילה טוב" שון לחש לה, "לילה טוב יקירי" היא אמרה ונאנחה בהקלה לפני שהוא יצא החוצה, "עכשיו הכל יהיה טוב יותר" היא לחשה לעצמה והביטה על הרביעייה שעמדו ונופפו לה לפני שהיא גיחכה ונסעה משם.
–
"או, הדלת מסודרת" ג'יין אמר בחיוך, "הם עובדים מהר" פול אמר ברצינות, יודע עד כמה שהעובדים של הירו מסורים.

הבלונדיני פתח את הדלת וחייך באושר כשהבר היה נראה בדיוק כמו שהוא היה לפני שהרסו אותו, אפילו היו בקבוקי שתייה חדשים על המדפים והוא חייך בהקלה, שמח שהוא לא צריך להתעסק בכל הבלגן של הסידורים.
—-
"אני עייף" שון מלמל, "נלך לישון" מייקל אמר והצעיר הנהן, מתקדמים ביחד עם ג'יין ופול אל אזור המגורים.
–
"לילה טוב" שון אמר וחיבק את בני הזוג המבוגרים ממנו, "לילה טוב לכם" ג'יין אמר להם בחיוך, "לילה טוב, תישנו הרבה" פול אמר והזוג הטרי הנהן בהבנה.

"תיכנסו" ג'יין אמר להם וסימן עם ידו על דלת החדר, רוצה לראות אותם נכנסים לפני שהוא ופול ילכו לישון גם כן, ושון חייך ופתח את הדלת, מנופף להם לפני שנכנס פנימה, מייקל נכנס אחריו אל תוך החדר, ואז הדלת נסגרה.
–
"עכשיו תורנו לנוח" ג'יין אמר בחיוך, אוחז בידו של פול והולך איתו אל החדר שלהם, הם יצטרכו לנוח לכמה ימים עד שהם יחזרו לעבוד, אבל אחר כך הם יהיו חופשיים לחלוטין וזה הכי חשוב.