תרפא אותי, פרופסור -פרק 56-

הם יצאו מהחדר והלכו אל המטבחון, רוצים להכין לעצמם קפה ולהתעורר כמו שצריך, למרות שמה שהם עשו מקודם די העיר אותם.
–
"שון שון~" ג'יין אמר בחיוך כשראה את הזוג נכנס אל המטבח, "איך הידיים?" שון שאל וחיבק את האחר, "יותר טוב" הברמן השיב בקול מרגיע, מלטף את גבו של שון עם ידיו החבושות, "פול?" שון שאל כשהתרחק, "הוא עוד ישן" ג'יין מלמל בעצב ושון נאנח בדאגה.

"ישנתם טוב?" הבלונדיני שאל וחיבק את מייקל גם כן, "כן" מייקל אמר בחיוך, מחבק את האחר בחזרה, "ישנתם ישנתם או ש…?" הבלונדיני שאל בקריצה ערמומית ושון הכה את כתפו שלו במבוכה כשהבין למה הוא מתכוון, "ג'יין!" הוא אמר ברוגז והאחר צחקק, מרים ומוריד את גבותיו בהתגרות.

"יש לך היקי שכבר ראיתי מאתמול ועכשיו יש לך עוד אחד~" הבלונדיני זימר, "גם לך יש~" הוא הוסיף והצביע על צווארו של מייקל והזוג כחכחו בגרונם במהירות, שיט, ג'יין קולט הכל.

"או שזה משהו שקרה היום?" הוא שאל בהשתובבות והם השתתקו, מובכים יותר מדי מזה שג'יין גילה על מעשיהם כל כך מהר.

"טוב טוב" מנהל הבר אמר לבסוף, "אני לא אציק לכם יותר" הוא הוסיף וגיחך על הבעות הפנים המבויישות של השניים, "תכינו לכם קפה, אני אלך לראות מה עם פול" הוא אמר לבסוף ונשק ללחי של שניהם לפני שהלך משם, לא מוותר על לסטור לישבנו של מייקל בחוזקה ולגרום לחום העיניים להיבהל ממעשיו.
–
שון צחק בקול כשראה את מייקל המבוהל והוא ליטף את שיערו של האחר, "בוא נכין קפה" הוא אמר והפרופסור הנהן כשיצא מההלם שלו, הולך ביחד עם הצעיר אל הקומקום, מכינים לעצמם שתייה חמה.
—-
מייקל הוציא את הטלפון המצלצל מכיסו, הוא הסתכל על המסך ואז כחכח בחוזקה בגרונו, גורם לשון שערבב את הקפה להסתכל עליו בשאלה, "אני אלך לחדר, זה המנהל" מייקל אמר והאחר פתח את פיו בהבנה והנהן אליו, מסמן לו עם ידו ללכת ומייקל חייך והלך אל החדר, מדבר עם המנהל.
—
שון כירסם את ציפורניו בדאגה, מייקל נמצא לא מעט זמן בחדר, וכשהוא שמע דלת נפתחת הוא הביט לצד, רואה שזה ג'יין והוא נאנח במעין אכזבה קטנה.

"מה קרה?" הבלונדיני שאל כשנכנס בחזרה למטבח, רואה את הפרצוף המודאג של המלוכסן, "מייקל מדבר עם המנהל של האוניברסיטה שלו כבר יותר מדי זמן, אני מקווה שהכל בסדר" שחור העיניים אמר והבלונדיני נאנח ואחז בידו של האחר, "יהיה בסדר" הוא אמר בחיוך, אבל שון עדיין היה מודאג, אחרי הכל מייקל דיבר בחדשות על היחסים שלהם.
זה לא נחשב תקין בחברה ובאוניברסיטה שפרופסור וסטודנט יהיו ביחד בזוגיות אינטימית, זה לא באמת משנה מה היו הנסיבות לכך וזה לא משנה אפילו ששון לא באמת היה סטודנט רגיל, כל עוד הוא נחשב במערכת הסטודנט של מייקל, מה שהלך בניהם לא היה תקין.
"מה עם פול?" הצעיר שאל לבסוף, "הוא עדיין עייף" כחול העיניים מלמל והאחר נאנח שוב, "אולי הוא צריך ללכת לבית חולים?" שחור השיער שאל והאחר הניע את ראשו לשלילה, "אמרתי לו שנלך אבל הוא אמר שזה מיותר" ג'יין השיב ושון ציקצק פעם אחת בייאוש, פול העקשן.

"אולי נזמין לכאן רופא?" הצעיר הציע וג'יין הסתכל עליו וחשב לעצמו, "זה יכול להיות אפשרי" המבוגר יותר אמר ברצינות לפני שהוציא את הטלפון שלו וחיפש מספרי טלפון באינטרנט של רופאים שמגיעים עד לבית.
—
"מייקל!" שון קרא כשהפרופסור יצא מהחדר, מייקל היה נראה די מבואס והצעיר הסתכל עליו עד שהוא הגיע וחיבק אותו בחוזקה, הפרופסור נאנח לעצמו, מרגיש איך ששון מחבק אותו בחזרה ומעניק לו את האנרגיות שנעלמו ממנו.

"הוא אמר שיש בלגן באוניברסיטה כרגע ושעדיף שאני אהיה מושעה מהעבודה לחודשיים לפחות עד שהרוחות יירגעו" חום העיניים מלמל והתרחק משון שנאנח בצער וליטף את פניו, "אולי חודשיים של מנוחה יעזרו לך" הצעיר אמר בחיוך ונשק בעדינות לשפתיו של מייקל לפני שחיבק אותו שוב, מחייך לעצמו כשמייקל הריח את צווארו וככה הצליח להרגיע את עצמו, והוא גיחך קלות כשקיבל מג'יין קריצה ואגודל מרוצה מורם למעלה.

"גם אני ופול ניקח קצת הפסקה מהעבודה, אפשר לעשות כיף ביחד" הבלונדיני אמר וצבט את ישבנו של מייקל שקפץ מעט והתרחק ממנו, נצמד לשון עוד יותר, והמלוכסן צחקק וכיסה את ישבנו של מייקל עם כפות ידיו, מגן עליו מפני ג'יין.
—
"בכל מקרה" הבלונדיני אמר וחזר להסתכל על הטלפון שלו, "צריך למצוא רופא לפול" הוא מלמל ומייקל התרחק משון והסתובב אל ג'יין, "הוא עדיין ישן?" הפרופסור שאל והאחר הנהן והמשיך לחפש רופא שהיה נראה לו הכי טוב.

"אולי מיר יודע?" שון שאל את עצמו וג'יין הסתכל עליו ונאנח, "תיתן לו צ'אנס" הצעיר אמר לבלונדיני, יודע שג'יין עדיין מתקשה להתחבר למיר, "תשאל אותו" כחול העיניים לחש לבסוף, הוא צריך להזיז את האגו שלו בצד בשביל לתת לפול את הטיפול הכי נכון.

שון חייך והוציא את הטלפון מכיסו, מחייג אל מיר.
—
"ש-שון" מיר מלמל לטלפון בהפתעה והמלוכסן חייך קלות, מיר עדיין מודאג.

"מיר, אתה במקרה יודע אם יש בבית החולים של ג'ייקוב רופא טוב שיכול להגיע לבר ולראות את פול?" שון שאל, מגיע ישירות לעיקר כי הוא יודע עד כמה שג'יין לחוץ.

היה שקט לכמה רגעים, כנראה שמיר חשב על מישהו הגיוני, "אני אברר ואחזור אלייך, אוקיי?" הוא שמע את ורוד השיער מלמל בשאלה, "אוקיי" הוא השיב לפני שניתק את הטלפון.
—
"הוא אמר שהוא יברר והוא יחזור אליי" שון אמר לג'יין שהנהן בהבנה, מחליט להמתין לתשובה של מיר ולהפסיק לחפש רופאים.
–
"ג'יין!" קולו של פול נשמע לפתע והבלונדיני הזדקף באחת לפני שהלך מהר אל החדר, משאיר את מייקל ושון להסתכל לכיוון החדר הזוגי של ג'יין ופול.
—
"התעוררת?" ג'יין אמר והתיישב על המיטה לצד פול, מלטף את ראשו ומחייך כשפול אחז בידו ונשק לה, "ישנתי הרבה?" השרירי שאל וג'יין הנהן, "טיפונת" הוא לחש ונאנח כשהביט בפנס הסגלגל לפני שרכן מטה ונשק בעדינות לעינו של השרירי.

"אתה נראה רע" ג'יין מלמל בעצב וחיבק את האחר שגיחך קלות וחיבק אותו בחזרה, "אני מקווה שעדיין אני מושך אותך" פול השתובב וג'יין ציקצק קלות והתרחק רק בשביל לנשוק לפצע שעל שפתיו של פול, "דביל, אני תמיד אמשך אלייך" כחול העיניים אמר בחיוך ונישק את שפתיו של פול, מחייך כשהאחר הניע את שפתיו והוא לבסוף הניע את שפתיו גם כן, מאפשר לנשיקה להתארך ולהתעמק.
—-

"ג'יין יש רופא מתאי-אממ" שון נעצר כשראה את הזוג מתנשקים עמוקות והוא חייך והלך לאחור, סוגר את הדלת, "עדיף שנמתין לו אנחנו" הצעיר אמר בצחקוק כשהלך בחזרה אל מייקל ששתה את הקפה החדש והחמים שלו.

"תישב" מייקל אמר וטפח על השיש והאחר הביט עליו בשאלה, לא מבין אותו, לפחות עד שמייקל הניח את הקפה שלו בחזרה על השיש ואחז בגופו של שון, מרים אותו ומושיב אותו על השיש, "מ-מה אתה עושה אידיוט?" שון שאל והביט על מייקל המרוצה שהסתובב ונכנס לבין רגליו, גבו אל שון.

הצעיר חייך לעצמו וסגר את מייקל עם בחיבוק רגליו שלו, גורם לאחר לגחך בזמן שהוא לקח בחזרה את הקפה שלו, אוחז עם ידו החופשייה בירך השמאלית של שון.

המלוכסן לקח את הקפה שלו גם כן, מלטף עם ידו הפנוייה את שיערו של מייקל שנאנח לעצמו בכיף ועצם את עיניו, נהנה מהמגע העדין של הצעיר.

"אתה יכול לגור כאן או בבית שלי אם אתה רוצה עד שתחזור לעבוד" שון אמר ומייקל פקח את עיניו, "הבית שלך?" הוא שאל ושון חייך, "הדירה שלי" שון הסביר ומייקל כיווץ את גבותיו והסתובב בתוך מעגל הרגליים, מביט על הצעיר, "אתה עוד תגור שם?" הפרופסור שאל ושון הנהן, "אני מניח לעצמי שמדי פעם אשן שם" המלוכסן אמר ולגם מהקפה שלו, "אין לך בעיה לחזור לשם אחרי שחזר לך הזיכרון?", "לא" שון השיב לשאלתו של מייקל, אין לו בעיה לחזור לשם.

"מה עם ג'יין? הוא ירצה שתישן שם?" מייקל שאל ושון צחקק והניח את כוס הקפה לצידו, נשען אחורנית על השיש עם כפות ידיו, "אני כבר ילד גדול ולפחות בחודשיים האלו אני אגור גם שם, אני צריך לתת להם קצת פרטיות, אחרי הכל אני חייתי איתם לא מעט שנים ועכשיו כשאני כבר לא באוניברסיטה, זה אומר שאין להם באמת זמן להיות לבד" הוא השיב ומייקל הניח את כוס הקפה שלו גם כן על השיש.

"אז אני אגור איתך" מייקל אמר בחיוך ושון הנהן והתכופף, מחייך קלות כשמייקל עצם את עיניו כשהבין שהצעיר רוצה לנשק אותו לפני ששון עצם את עיניו שלו גם כן וחיבר את שפתיהם.
–
שון אחז בפניו של מייקל, טעם הקפה התחזק בפיו ככל שהנשיקה התעמקה והוא גנח אליה בשקט כשמייקל הכניס את ידיו מתחת לחולצתו שלו, מלטף את גופו של שחור העיניים עם אצבעותיו הארוכות ונוגס בשפתו התחתונה של שון קלות.
–
"אמממ!" שון מלמל בהפתעה כשמייקל הכניס את כפות ידיו מתחת למכנס והבוקסר שלו, אוחז בישבנו בחוזקה, "אני אזיין אותך חתיכת מטומטם!" שון כמעט וצעק ברוגז, יודע שג'יין יכול לצאת ולראות אותם והוא הזיז את מייקל ממנו, "או באמת?" מייקל שאל בערמומיות ורק אז שון הבין את כפל המשמעויות של האיום הלא מאיים שלו, הוא כחכח בגרונו ובעט קלות בבטנו של מייקל שצחקק והתקרב אליו, מחבק אותו אליו.

"אוהב אותך" מייקל אמר והרים את חולצתו של שון מעט מעלה, נושק לביטנו, והצעיר היה צריך להסתיר את עצם היותו מרוצה מההתנהגות של האחר ולסטור לראשו של חום השיער ולאחר מכן להוריד את חולצתו שלו בחזרה למטה.

"אידיוט! תפסיק עם זה!" שון אמר בכעס מאולץ, צובט את לחייו של מייקל כשהפרופסור הביט עליו בעצב, "אני אוהב אותך" מייקל אמר שוב ושון הזיז את עיניו ממנו ולקח את הקפה שלו בחזרה, לוגם ממנו ומתעלם מייקל.

"אני" מייקל אמר והרים את החולצה של שון שוב, נושק לבטנו, "אוהב" הוא לחש ונגס מעט בבטנו של שון שחייך לעצמו, "אותך" מייקל אמר לבסוף, מרים את עיניו ומסתכל על פניו הסמוקות והמחוייכות של האחר והוא חייך לעצמו וחזר לנשק את ביטנו של שון, "גם אני אוהב אותך" הצעיר אמר לבסוף והחזיר את כוס הקפה שלו בחזרה לשיש, מרחיק את ראשו של מייקל מביטנו בשביל להתכופף שוב ולנשק אותו.
–
"אחהמ!" ג'יין כחכח בגרונו בחוזקה, גורם לזוג המתנשק לנתק את המגע ולהביט עליו בחיוך תמים, "אידיוטים" הוא מלמל והניע את ראשו לשלילה בייאוש, "הרופא כאן" הוא אמר ושון הביט על מייקל בעיניים פעורות, איך הם לא שמו לב למה שקורה מסביבם?

"תשלוט בעצמך!" שון אמר ברוגז למייקל, מאשים רק את הפרופסור בחוסר הריכוז שלו לפני שהוא ירד מהשיש.

"הוא אצל פול?" שון שאל והבלונדיני הנהן, "באתי לקרוא לכם, אבל אם אתם רוצים להמשיך ולהתמזמז אז אני לא אפריע" כחול העיניים אמר בהשתובבות ושון דחף את מייקל שעמד מאחוריו לפני שהלך אל ג'יין שצחק בשעשוע, הבלונדיני עטף את עורפו של שון עם זרועו והוציא למייקל לשון לפני שהוא הלך עם הצעיר לחדר.

"היינו צריכים להזמין את הרופא יותר מאוחר" מייקל מלמל לעצמו לפני שנאנח והלך גם הוא אל החדר, מסתכל עם האחרים על הרופא שבדק את השרירי ששכב על המיטה.
—–

הרופא סיים לבדוק את פול, טופח על כתפו כשהוא התרומם לישיבה, "אתה חזק" הוא אמר בחיוך והסתכל לאחר מכן על ג'יין שהתקדם אליהם, "הוא בסדר?" ג'יין שאל והרופא נאנח, "הוא לא במיטבו, אבל אני לא רואה משהו מיוחד" הוא אמר והבלונדיני נאנח בהקלה, "אני אתן לו משככי כאבים ואני ממליץ על קומפרסים בצלעות" הוא הוסיף והוציא כדורים מתיקו, הרופא כבר בירר עם פול בתחילת הטיפול שאין לשרירי שום רגישות לתרופות ולכדורים ואחרי שהוא קיבל תשובה מתאימה, הוא הבין שהכדורים התאימו לטיפולו של פול.

"תודה" כחול העיניים אמר ולקח את חפיסת הכדורים, "פעם ביום למשך 3 ימים, לא צריך יותר מזה" הוא הסביר וג'יין ופול הנהנו בהבנה, "כדאי גם שהוא ינוח ולא יעשה פעילות פיזית מעייפת למשך שבוע" המבוגר אמר והזוג הקשיב לו ברצינות, "וזהו" הוא אמר בחיוך וג'יין חייך בהקלה, "תודה רבה" הוא אמר ולחץ את ידו של הרופא, נותן לו את התשלום לטיפול הביתי.
–
"תהיה בריא ואל תריב מכות יותר" הרופא אמר בחיוך ופול גיחך והנהן בהבנה, "גם אתה" המבוגר אמר לג'יין והצביע על ידיו החבושות והאחר חייך והנהן, "אני אלווה אותך" ג'יין אמר לבסוף לרופא שיצא מהחדר, מסתכל על הדרך על הזוג הטרי בחיוך.
–
"פול…" שון מלמל בעצב והלך אליו, מתיישב לצידו על המיטה, "אני מצטער" הצעיר אמר וחיבק את השרירי המחוייך, "אין לך על מה" הוא השיב והסתכל על מייקל שחייך אליו גם כן בדאגה, "רק בגלל מה שהוא עשה לכם אני שמח שהוא יכנס לכלא" שון אמר בכנות, הדבר ששבר אותו מלא לעשות כלום להירו, היה מה שהוא עשה לבר, לג'יין ולפול.

פול טפח על גבו של הצעיר, מודה לו על מעשיו, "עוד מעט נדע מה יקרה להירו" פול אמר ושון התרחק מהחיבוק והנהן, "אני מקווה שהוא יתחרט מתישהו על מה שעשה" המלוכסן אמר והסתכל אחר כך על מייקל, "מה אתה חושב?" הוא שאל והפרופסור שילב את ידיו ונשען על הקיר, "אני מקווה רק שהם לא יפריעו לנו יותר" הוא השיב בכנות והצעיר חייך אליו קלות ואז הוא הסתכל ג'יין שנכנס בחזרה לחדר.
–
"אתם בטח רעבים" הבלונדיני אמר ושון הנהן, "קצת" הוא אמר והבלונדיני חייך, "רוצים שנזמין משהו?" הוא שאל והראה להם את הידיים החבושות שלו, נותן להם להבין שאין באפשרותו להכין אוכל.

"אל תדאג, אני אכין" מייקל אמר בחיוך וטפח על כתפו של ג'יין לפני שיצא מהחדר והלך אל המטבח, לא מתמהמה ומתחיל לבשל, לא רוצה להשאיר את שון רעב ליותר מדי זמן.
–
"אווו~" ג'יין אמר בהתלהבות לשון והתיישב לידו על המיטה, "מצאת לך חתיכת בן זוג" הוא הוסיף ודחף מעט את שון הצידה עם מרפקו, "אוו" פול זרם ודחף את האחר עם מרפקו לצד השני, וככה הזוג המבוגר המשיך לעשות- מזיזים את שון המובך מצד אל צד עד שהוא נעמד באחת והביט עליהם ברוגז, "תתבגרו!" הוא אמר לפני שיצא החוצה, מכסה את לחייו הסמוקות לפני שהלך אל המטבחון, מקבל חיוך ממייקל כשהוא נעמד לצידו והתחיל לעזור לו.
—
"אני צריך לנסוע היום ולהביא לי דברים מהדירה" מייקל אמר ושון הסתכל עליו, "אני אבוא איתך" הוא אמר וחום העיניים הסתכל עליו בחיוך, "באמת?" הפרופסור שאל וצעיר הנהן, גורם לליבו של מייקל לפעום מהר בהתרגשות, "אפשר גם לישון אצלי אם נהיה עייפים ומחר נחזור" מייקל הציע ושון הנהן מבלי באמת לחשוב יותר מדי, אין לו בעיה עם זה, והפרופסור היה יותר ממרוצה, שמח ששון לוקח את הזוגיות שלהם בטבעיות.
—-
"תעשה אהה!" מייקל אמר בזמן שנשף על הכף עם האורז המטוגן ושון גיחך ופתח את פיו, מאפשר למייקל להכניס את האוכל לפיו שלו- כמובן שלא לפני שהפרופסור טעם בעצמו ובדק שהאוכל לא חם מדי לשון.

"טעים" שון אמר בחיוך, לועס את האוכל החמים שבפיו ומקבל מבט מרוצה ממייקל לפני שהמשיך לחתוך את הסלט.
—–
"מממ!! טעים!" ג'יין אמר בהתלהבות, אוכל מהאוכל ומאכיל מדי פעם את פול המיואש, ג'יין לקח את הפציעה של השרירי ביותר מדי דרמטיות ובן זוגו העדיף פשוט לזרום איתו ולתת לו לעשות את מה שהוא רוצה.
–
"אני נוסע בערב לדירה של מייקל, אני אשן שם ונחזור מחר" שון אמר וג'יין הרים את עיניו אל האחר, "למה?" כחול העיניים שאל, "הוא צריך להביא משם בגדים וכל מיני דברים" הצעיר הסביר, "אוקיי" הבלונדיני ענה והמשיך לאכול לפני שהביט עליהם בערמומיות, "אל תעשו רעש לשכנים" הוא אמר בהרמת גבה ושון השתעל, לוקח ממייקל המשועשע את כוס המים שהגיש לו במהירות ושותה את המים.

"ג'יין!" שון אמר ברוגז והאחר רק הרים את כתפיו בהשתובבות, גורם לשון להיאנח ולחזור לאכול את האוכל, מיואש מכך שהוא מרגיש מובך מהנושא הזה.
–
"אנחנו רק נישן" מייקל אמר בחיוך ושון במהירות הביט עליו בהפתעה, ג'יין ופול התאפקו שלא לצחוק, מצליחים לראות את ההלם בעיניו של שון שנשף בבוז לפני שהחזיר את עיניו לאוכל, ורק אז מייקל הרשה לעצמו לחייך, שמח שהצעיר רוצה יותר מרק לישון.
——

"תשלחו לי הודעה כשאתם מגיעים" ג'יין אמר וחיבק את שון שהנהן בהבנה, עומדים ליד האוטו של מייקל, "לקחת את הכל?" הבלונדיני התרחק ובירר שהצעיר לא שכח לקחת איתו שום דבר, "כן" שון השיב וטפח על תיקו, "יופי" מנהל הבר אמר בחיוך, "יאללה, לך לאוטו, אני לא רוצה שתיסעו בחושך" הוא אמר והצעיר צחקק ונשק ללחיו של הבלונדיני ולאחר מכן ללחי של פול, מחייך כשראה את מייקל מחבק אותם לפני שהוא ומייקל נכנסו אל הרכב.
–
"תיסעו בזהירות!" ג'יין קרא ושון הוציא את ראשו מהחלון ונופף לו, "תיכנסו פנימה" הוא אמר להם, "קודם תיסעו" כחול העיניים השיב ושון צחקק והנהן, "לילה טוב, ניפגש מחר" הוא אמר בחיוך, "לילה טוב תינוקי" ג'יין השיב ונופף לו, מסתכל ביחד עם פול על איך שהזוג נסע משם.
—-
שון נאנח והשעין את ראשו אחורנית, "תוריד את המושב שיהיה לך יותר נוח" מייקל אמר והצעיר הביט עליו ברוגז, "אני לא יכול לישון עכשיו כי אז לא יהיה לי כוח להירדם אצלך כמו שאתה רוצה!" הוא אמר בעקיצה ומייקל החזיק את עצמו מלצחוק והוא רק שתק ועשה את עצמו מתרכז בכביש, שומע את ה"פף" הקטן ששון פלט לפני שהצעיר הביט החוצה על החלון בשילוב ידיים נרגז.
——
מייקל החנה את הרכב כשהם הגיעו לדירה שלו והוא גיחך קלות כשראה ששון נרדם, הוא שלח לג'יין הודעה שהם הגיעו לפני שהוא יצא מהרכב והלך אל הצד השני, פותח את הדלת ופורם את שון מהחגורה לפני שהרים אותו בעדינות ביחד עם התיקים שלהם וסגר את דלת הרכב, הולך אל הדירה.
–
"מממ" שון מלמל ופקח את עיניו כשמייקל הסתבך עם להוציא את המפתח מתיקו, "התעוררת?" הפרופסור שאל והאחר הנהן, "אתה יכול להוריד אותי" הוא השיב וחום העיניים חייך והחזיר את שון לעמוד על הקרקע, מוציא את מפתח הדירה מתיקו ופותח את הדלת, מאפשר לשון להיכנס קודם.
–
שון התמתח וחלץ את נעליו וגרביו בכניסת הבית לפני שהלך אל החדר של מייקל ללא שום מילים, גורם לאחר לחייך ולחלוץ את נעליו וגרביו גם כן לפני שהלך גם הוא אל חדרו, רואה ששון כבר נשכב על המיטה עם הגב אליו.
–
מייקל הניח את התיקים על השידה ליד המיטה לפני שפשט את בגדיו, נשאר רק עם בוקסר ונשכב על המיטה גם כן.

"אתה ישן?" מייקל לחש והאחר לא החזיר תשובה, "מממ?" מייקל המשיך, מחבק את שון ונושק לעורפו, "אמרת שאתה רוצה לישון, אז תישן" שון מלמל ונתן לאחר מרפק לבטנו החשופה, מה שגרם לשון לכווץ את גבותיו בבלבול ולהסתובב, רואה את גופו החשוף של מייקל.

"לא כל כך חם" שון מלמל והסתכל על הפרופסור המחוייך, "אבל יהיה חם עוד מעט" המבוגר השיב ושון הרים את גבותיו בבוז כשהבין למה מייקל מתכוון, "בחלומות שלך!" שחור העיניים אמר והתכוון להסתובב בחזרה, אבל מייקל אחז בו, מונע ממנו לזוז לפני שניקר מהר את שפתיו.

מייקל התרחק מעט, אבל שפתיו עדיין היו קרובות לשפתיים של האחר, "אני לא רוצה רק לישון" הוא לחש ושון הביט עליו, "אידיוט" הצעיר מלמל לפני שחיבר את שפתיהם, מאפשר למייקל להוכיח לו עד כמה שהוא לא מעוניין רק לישון.