תרפא אותי, פרופסור -פרק 57- אחרון

הם ניגנו ביחד על הפסנתר, שון ישב על רגליו של מייקל, שניהם עם בוקסר בלבד אחרי מקלחת של בוקר, כוסות הקפה מונחות מעלה על שולחן הפסנתר והם מצאו להם זמן רגוע ושקט להיות ביחד לפני שהם יצטרכו לחזור אל הבר.
–
"מייקל" שון מלמל ונעצר מלנגן כשהאחר הזיז את ידיו מהקלידים וחיבק אותו מאחור, נושק לגבו החשוף, "תמשיך לנגן" חום העיניים לחש ושון נגס בשתפו התחתונה עם חיוך קטן לפני שהמשיך לנגן, מאפשר למייקל להמשיך לנשק את גופו האחורי.
–
שון הפסיק לנגן רק בשביל להתרומם מעט ולקחת את כוס הקפה שלו, גורם למייקל לבהות בישבנו הקרוב לפני שהוא רכן מטה ונגס בו, גורם לשון לפעור את עיניו ולהניח במהירות את הכוס בחזרה במקום לפני שהוא דחף את מייקל ממנו, גורם לפרופסור ליפול אחורנית על הריצפה.

"איה" חום העיניים מלמל, משפשף את ראשו בזמן שהמשיך לשכב על הריצפה ולהסתכל על שון שהסתובב אליו והביט עליו ברוגז, "אתה אידיוט? כמעט שפכתי את הקפה!" שון נזף במבוגר ממנו וחום העיניים הסתיר חיוך, "מ-מי אתה?" מייקל מלמל, "מה?" שון שאל כשלא הבין את האחר, "מי אתה?" מייקל שאל שוב, יודע לשחק כמו שצריך, ושון פער את עיניו בבהלה והלך מהר אל הגבר השוכב.

"מייקל?" שון שאל ואחז בראשו של האחר שהביט עליו בבלבול, "איך אתה מכיר אותי?" הפרופסור שאל והצעיר הרגיש איך שליבו מפסיק לפעום, "מייקל זה אני!" שון אמר בדאגה לפני שחיבק את מייקל, "אל תשכח אותי!" הוא הוסיף במעט דרמטיות וחום השיער לא יכל שלא לצחוק ולחבק את שון בחזרה.

"אני לעולם לא אשכח אותך" הוא אמר והמלוכסן התרחק והביט על האחר בעיניים דומעות, מנגב אותן לפני שהכה את ראשו של מייקל, "חתיכת אידיוט! הבהלת אותי!" שון אמר ברוגז, רואה את החיוך החמים של מייקל והוא נרגע וחיבק אותו שוב, "אני אהרוג אותך אם תשכח אותי" הצעיר לחש והאחר גיחך קלות והתרומם לישיבה, עדיין מחבק את שון, "אני יודע" הוא השיב בחיוך, נושק לצווארו של שחור השיער.
–
"אתה חושב שג'יין ישים לב?" מייקל שאל כששון התרחק והסתכל עליו בשאלה, "למה?" הצעיר שאל, "לכל ההיקי שעל הצוואר שלך" הוא השיב ושון כחכח בגרונו במבוכה, מרים את כתפיו בחוסר ידע לפני שהתרומם לעמידה, שולח את ידו אל מייקל ונותן לאחר לאחוז בו ולהתרומם גם כן.

"עכשיו תיתן לי לשתות את הקפה שלי מבלי להציק לי!" שון הזהיר והלך אל הפסנתר, לוקח את כוס הקפה שלו ומתיישב בחזרה על ספסל הפסנתר, מרים גבה כשראה את מייקל הולך אל הסלון ומוציא משהו מתיקו.
–
"מה אתה עושה?" שון שאל כשמייקל התחיל לצלם אותו עם הטלפון שלו והצעיר כיסה את פניו עם ידו הפנויה, "אין לי תמונות שלך שאני צילמתי" הפרופסור הסביר והלך אל שון, מתיישב לידו וממשיך לצלם אותו, "תוריד את היד!" מייקל ביקש ושון נאנח והוריד את ידיו באיטיות, מאפשר למייקל לצלם אותו, "אל תראה עצבני! תחייך!" הפרופסור הפציר ושון הביט עליו ברוגז, נותן למייקל לתעד גם את זה.
–
"בוא נעשה תמונות ביחד" המבוגר אמר ולקח את כוס הקפה של שון, מניח אותה בחזרה על הפסנתר לפני שנצמד אל הצעיר, עוטף את כתפיו של שון עם זרועו וגורם לשחור העיניים להסמיק ולנגוס בשפתו התחתונה בזמן שהביט על מצלמת הטלפון, מאפשר למייקל לצלם אותם ביחד.

"תחייך" הפרופסור ביקש והסתכל על שון הסמוק, "אני אוהב אותך" הוא לחש ושון חייך כתגובה, נותן למייקל את ההזדמנות לצלם אותם ביחד.

"אידיוט" שון מלמל לפני שהחליט להתקרב יותר למייקל ולהביט בחיוך אל הטלפון.

"תצלם" שון אמר כשמייקל בהה לא מעט זמן בדמות המחוייכת של בעל הגומות על המסך, לבסוף הפרופסור יצא מהבועה שלו וחייך גם כן בזמן שצילם אותם, מחליט שגם תמונות נשיקה חסרות לו והוא הזיז את פניו, מסתכל על שון שגם הזיז את פניו אליו והביט עליו בשאלה, לפחות עד שמייקל חיבר את שפתיהם והוא חייך ועצם את עיניו.
—
"מממ" שון מלמל כשמייקל הניע את שפתיו לפתע ואחז בגופו שלו עם שתי ידיו, נותן לשחור העיניים להבין שהוא כבר לא אוחז בטלפון יותר.

שון הרגיש איך שגופו מתחמם ככל שהנשיקה התעמקה יותר ויותר והוא התרומם מעט, לא מנתק את הנשיקה ומתיישב על יריכיו של מייקל, עוטף את עורפו של האחר ונאנח כשמייקל ליטף את גבו.

"אהמ~" שון גנח לנשיקה כשמייקל הכניס את ידיו מתחת לבוקסר שלו, אוחז בלחיי ישבנו, "מייקל" שון לחש לחיבור שפתיים, "ממ?" מייקל שאל, ממשיך לנשק את האחר ברעב ושון החליט שאולי עדיף לא לדבר והוא נצמד למייקל עוד יותר, רוצה שהאחר יעשה את מה שהוא רוצה לעשות.
—–
"אתה בסדר?" ג'יין ירד מגופו של פול, עדיין מתנשמים מהאקט המיני, "אני יותר מבסדר" פול אמר ומשך את ג'יין אליו, מניח את ראשו של הבלונדיני על חזהו החשוף, מלטף את ראשו ונושק לקרקפת שלו.

"לא הייתי אגרסיבי מדי?" כחול העיניים שאל ברצינות, מפחד שאולי הוא דהר על פול ביותר מדי כוחניות, "היית נפלא" פול אמר בכנות, מקבל אנחת הקלה מהבלונדיני שהרים את ראשו וחיכה לנשיקה ממנו, והשרירי לא נתן לקטן לחכות יותר מדי, מחבר את שפתיהם לנשיקה ארוכה ואוהבת.
—–
הם יצאו מהמקלחת השנייה שלהם להיום, "אפילו קפה אני לא יכול לשתות כמו שצריך" שון מלמל ברוגז כשהתלבש, מאשים רק את מייקל במה שהם עשו והאחר גיחך, לא מתכוון להכחיש או להגן על עצמו והוא התלבש גם כן, לא שוכח להמשיך ולהסתכל על שון.
"אני אכין לנו קפה חדש" מייקל אמר ונשק ללחיו של שון כשהם סיימו להתלבש ויצאו מהחדר, והמלוכסן הנהן והלך להתיישב בסלון, מסתכל בטלפון שלו ופוער את עיניו כשקרא את ההודעות של ברטה, מיר, ג'יין ופול.
שון חטף את השלט מהשולחן שעל הטלוויזיה והדליק אותה, מסתכל על החדשות בעיניים פעורות.
–
"מייקל המשפט הוקדם להיום!" שון צעק מהסלון והפרופסור הביט עליו ושמע את העיתונאי מדבר מהטלוויזיה, מייקל הלך מהר אל הסלון והתיישב עליו, מסתכל על מה הטלוויזיה ושומע את גזר הדין.
–
שון הביט עליו עם עיניים דומעות ומייקל נאנח וחיבק אותו בחוזקה, מאפשר לשון לבכות לו, "6 שנים" הצעיר מלמל ואחז בחוזקה במייקל, לא יודע איך להגיב, לשמוח או לא על כך שהשלושה קיבלו 6 שנים בכלא.
—-
*אחרי חודשיים*

שון הסתכל בחיוך על מייקל שנכנס לבר, הפרופסור היה נראה מותש, "אנרגיות" מייקל אמר מרחוק ופרש את ידיו כל הדרך עד לאזור הברמנים, מחבק את הצעיר אליו ונאנח ארוכות בהקלה בזמן שעצם את עיניו וריחרח את המלוכסן שגיחך וחיבק אותו, מטעין אותו באנרגיות.

"איך היה היום ראשון?" שון שאל, עדיין מחבק את מייקל, "מעייף" האחר השיב, "הסטודנטים שאלו לא מעט שאלות עלינו ועל היחסים שהיו לנו באוניברסיטה, חלק לא היו מרוצים ולחלק לא באמת היה אכפת" חום העיניים אמר ושון נאנח וטפח על גבו, "לאט לאט הם כבר ישכחו את הכל ואז הכל יהיה בסדר" ג'יין אמר וצבט את לחיו של מייקל שפקח את עיניו והביט עליו בחיוך, "איך הולך לפול?" מייקל שאל, לא מנתק את החיבוק מהצעיר גם כששון רצה להתרחק.

"הולך לו בסדר, הוא גייס לא מעט שומרים לחברת האבטחה שלו" הבלונדיני אמר בחיוך, "הוא רוצה להיות השומר של הבר" הוא הוסיף בצחקוק ומייקל גיחך לפני ששחרר את שון רק בשביל לנקר את שפתיו מספר פעמים, "עכשיו אני אהיה פחות מודאג אם פול ישמור עליכם" הוא לחש, ממשיך לנשק את שפתיו של שון שוב ושוב עד שהצעיר התעצבן ותפס את פניו, אוחז בו בחוזקה ומנשק אותו כמו שצריך.
–
"זוג אידיוטים" ג'יין אמר ונאנח, מחליט לאפשר להם להתנשק ולהיות הצגה ללקוחות שהביטו עליהם בחיוך.
—–
"אתה בא לישון אצלי היום, נכון?" מייקל לחש כשהם ניתקו את הנשיקה הארוכה, "כן" שון לחש וחיבק את מייקל שוב, "אתה צריך הרבה אנרגיות גם למחר" הוא הסביר והפרופסור חייך, "אתה תיתן לי הרבה אנרגיות הלילה?" הוא שאל בהשתובבות ושון הנהן וסטר בחוזקה לישבנו של מייקל, מצחקק כשהמבוגר השתנק, עדיין לא מתרגל למכות הפתאומיות האלו ששון למד מג'יין.
–
"אבל אני קודם צריך ללכת להסתפר עם מיר" שון אמר והתרחק מהחיבוק, "למה? השיער שלך בסדר!" מייקל אמר והאחר חייך, "אני רוצה לגזור את הקצוות היבשים קצת ומיר רוצה לחזק את הצבע בשיער", "אני בא איתך!" מייקל מיהר להגיד והאחר הנהן, "אחר כך נקפוץ לקמרון ופרנק, אוקיי?" מייקל שאל, "בטח" שון השיב.

"נראה לי כבר שנצא עכשיו" שון אמר כשהסתכל על השעה בטלפון שלו והוא הוריד את הסינר ממנו, "תדבר איתי כשאתה מגיע!" ג'יין אמר בציווי ושון הנהן וחיבק אותו, נושק בחוזקה ללחיו, "אתה תיסע עם הרכב שלך?" כחול העיניים שאל את הצעיר, "אין צורך, אני אחזיר אותו מחר אחרי שאני אסיים לעבוד" מייקל אמר וג'יין הנהן בהבנה, "תיסעו בזהירות" הוא ביקש והזוג הנהן אליו בהבנה לפני שהם הלכו ויצאו מהבר.
–
"המספרה הזאת טובה?" מייקל בירר כשהתחיל לנהוג אל הכתובת ששון אמר לו, "אני חושב שכן, מיר התחיל להסתפר שם לא ממזמן אחרי שקיבל המלצה ממישהו שהוא מכיר ומאז הוא הולך רק לשם" שון אמר, בוטח בהמלצה של חברו, "אני לא מבין מה רע בשיער שלך, הוא יפה" מייקל מלמל ושון חייך והניח את ידו על הירך של הפרופסור, "אני לא אקצר אותו יותר מדי, עדיין תהיה לך אפשרות לאחוז בו" הוא אמר בערמומיות, שולח את ידו מעלה עוד ועוד, גורם למייקל לפעור את עיניו כשהיד שלו נחה על מפשעתו של המבוגר ממנו, "שון!" הפרופסור אמר והאחר צחקק והחזיר את ידו בחזרה לירך של מייקל.

"משוגע" מייקל מלמל, "אידיוט" שון החזיר לו, "טיפש" מייקל אמר ושון ציקצק וסטר לירך של מייקל, "דביל" הוא אמר, "מטומטם" מייקל לא ויתר ושון נאנח בכבדות, "זקן" שון ירק בהתגרות, "ילדותי" מייקל השיב ושון נגס בשפתו התחתונה ברוגז, צובט את הרגל של מייקל, "איי איי!" מייקל אמר בכאב והביט לשנייה על שון הנרגז, "טוב טוב, אני אידיוט, דביל וזקן" הוא אמר ושון חייך בשמחה, מאפשר למייקל להניע את ראשו לשלילה בייאוש מוחלט ולחייך לבסוף, לוקח את ידו של שון ונוגס בה מעט לפני שהחזיר את היד שלו עצמו להגה.

הצעיר חייך לעצמו ושלח את ידו לשיערו של מייקל, מלטף אותו בעדינות וחוזר להביט על הכביש בחיוך קטן, אוהב את האידיוט הזה יותר מדי.
—–
"מיר!" שון קרא בחיוך כשמייקל החנה את הרכב למול המספרה, מיר כנראה חיכה להם כבר בחוץ.

הצעיר יצא ראשון עם תיקו מהרכב והלך אל ורוד השיער, מחבק אותו, "היי" מיר אמר למייקל שנעמד לצד שון אחרי שהחיבוק הסתיים, "היי" חום העיניים אמר בחיוך וטפח על כתפו של ורוד השיער.

"רוצים שאני אקנה קפה?" מייקל שאל כשהסתכל על בית הקפה שליד המספרה, "זה בסדר" מיר אמר, "במספרה הם מביאים לכל הלקוחות שלהם קפה בחינם מבית הקפה הזה, הבעלים של המספרה ושל בית הקפה הם חברים טובים" ורוד השיער הוסיף ומייקל הביט עליו בהפתעה, "באמת?" הוא שאל והאחר הנהן, "מגניב" שון מלמל בחיוך והסתכל פנימה על המספרה.

"שניכנס?" מיר שאל ושון הנהן ואחז בידו של מייקל, נכנסים ביחד אל המספרה.
–
"מיר!" גבר בלונדיני קרא בחיוך לפני שחיבק את ורוד השיער בחוזקה, "מה קרה לך לשיער! זה זוועה!" הוא אמר בדרמטיות כשהביט על שיערו הדהוי של מיר שגיחך לעצמו, "תישב אני אטפל בך כמו שצריך" הספר אמר והשיב במהירות את האחר על כיסא לפני שניגש אל שני הזרים.

"היי אני ג'ון" הוא אמר להם בחיוך, מחבק אותם ודי מפתיע אותם עם האהבה שלו.
–
"אוי אתה יפה" הבלונדיני אמר בחיוך, אוחז בפניו המחוייכות של שון, "איך קוראים לך?" הוא שאל ומייקל הביט עליו בחשדנות, "ש-שון" שחור השיער מלמל, "נעים להכיר אותך שון" ג'ון אמר בחיוך והסתכל על מייקל, מצליח לראות את הקינאה של חום השיער והוא גיחך והוריד את ידיו מהמלוכסן, "אל תדאג, אני תפוס" ג'ון אמר והראה לחום העיניים את טבעת הנישואים שלו והאחר חייך בהקלה, "מייקל" הוא אמר את שמו וג'ון הנהן בשמחה, טופח על כתפו.

"דן!" ג'ון קרא לפתע וגבר שרירי נעמד מהכיסא שמאחורי שולחן הקופה, הולך אליו, "כן בייב" השרירי אמר ומייקל ושון הביטו זה על זה בחיוך, אז שניהם נשואים זה לזה.

"תביא לחמודים האלו קפה ממגי ומקס" הוא ביקש ודן הנהן ונשק לשפתיו של בעלו, "ברוכים הבאים" השרירי אמר לזוג בחיוך, "תודה" הם ענו לו בחיוך גם כן לפני שהוא יצא והלך אל בית הקפה.
—-
מייקל ושון ישבו עם כוס הקפה שלהם, מסתכלים על איך שהספר בוכה בדרמטיות תוך כדי שהוא צובע למיר את השיער, "איך הרסת את השיער ככה?" ג'ון שאל והכה את כתפו של ירוק העיניים שצחקק לעצמו, מסתכל על שון ומייקל שצחקקו גם הם.
–
"תגידו" דן אמר לפתע והתיישב לידם, "אני מקווה שזה בסדר לשאול, אבל אתם הייתם בטלוויזיה, נכון?" הוא שאל ושון מייקל חייכו קלות, מפחדים שהוא ייתן להם על הראש כמו לא מעט אנשים שהיו שיפוטיים על ההחלטה שלהם.

"אז זה אתם" דן אמר בחיוך כשהבין את פשר החיוכים שלהם, "כל הכבוד לכם" הוא אמר בכנות ומייקל ושון הביטו עליו בהפתעה, "זה בטח לא קל להתמודד עם כל הרעש" הוא הוסיף ושון גיחך, "קצת" הוא מלמל, "זה יעבור בסופו של דבר" דן אמר להם בחיוך לפני שהביט על בעלו הדומע והוא נאנח והתרומם, מנגב את עיניו של ג'ון שהיה מרוכז בלצבוע את שיערו של מיר כמו שצריך.
–
שון חייך והסתכל על מייקל שהביט עליו גם כן, אוחזים ידיים ומרגישים בנוח במקום הזה.
——
"זהו!" ג'ון קרא בהתרגשות וליטף את שיערו של שון, מסיים לספר אותו כמו שצריך אחרי שסיים עם הטיפול בשיערו של מיר, "בוא תרגיש" הבלונדיני אמר למייקל שישב לצד ורוד השיער, מסמן לו להגיע מהר והאחר נעמד והלך אל שון, מלטף את שיערו הרך של בן זוגו שחייך אליו מהמראה, "נעים נכון?" ג'ון שאל והאחר הנהן בחיוך, "מאוד" הוא אמר והבלונדיני חייך ברצון, רואה איך ששון נהנה ממגעו של מייקל ולהפך, מבין שהם באמת מאוהבים.
—
"אני עובד בבר, אתם יכולים לבוא" שון אמר והביא עם התשלום את כרטיס הביקור של הבר של ג'יין, "או, זה לא רחוק מהבית" ג'ון אמר בחיוך לדן שהנהן אליו בהסכמה, "אנחנו נבוא ונביא גם חברים!" הבלונדיני אמר ברצינות, "מעולה" שון השיב, מחייך קלות כשג'ון חיבק אותו שוב, "תבוא לכאן עוד" ג'ון אמר והאחר הנהן, "גם אתה!" ג'ון הוסיף בחיוך והצביע על מייקל שהנהן בהבנה, "ואתה!" ג'ון אמר בכעס למיר, "חסר לך שאתה חוזר לכאן עם שיער זוועתי!" הוא הזהיר וורוד השיער הנהן וחיבק אותו.
—
"הם חמודים" שון אמר בחיוך למייקל כשהם נכנסו לרכב אחרי שנפרדו ממיר שסירב לטרמפ בטענה שבאים גם ככה לאסוף אותו אל בית החולים של ג'ייקוב, "מאוד" מייקל אמר בכנות, מסתכל על שיערו של שון ושולח יד אחת אליו, מלטף את ראשו.

"אני חושב שאפשר מחר לבקר את קמרון ופרנק, מה שדעתך שניסע ישר הביתה?" מייקל מלמל בשאלה ערמומית והחזיר את ידו להגה.
שון הסתכל עליו בחיוך, יודע למה האחר מתכוון והוא שלח את ידו אל משפעתו של מייקל בפעם השנייה, גורם למייקל שוב לפעור את עיניו, "זקן חרמן" שון לחש וגיחך כשהרגיש שעומד לחום השיער.

הצעיר הניח לבסוף את ידו על הירך של מייקל, "אתה תוכל להתאפק כל הדרך?" הצעיר שאל בהשתובבות, מלטף את הירך של האחר עם אצבעותיו בעדינות פראית ומייקל כחכח בגרונו והגביר את קצב הנסיעה עד לשיא המותר, גורם לשון לצחקק באושר.
——
מייקל צחק כשהוא הסתכל על הטלפון וקרא את הודעות השנאה הכעוסות של קמרון על כך שהוא לא בא עם 'שון שון' אליו.

הצעיר ייבש את שיערו ונשכב על המיטה, נח על חזהו של מייקל ומסתכל על ההודעות מקמרון, צוחק גם כן, "מחר נהיה חייבים ללכת אליהם" שחור השיער אמר והאחר הנהן בגיחוך, מחזיר את הטלפון שלו לשידה, "אני אצטרך גם ללכת לברטה" שון הוסיף ומייקל ליטף את שיערו השחור.

"השיער שלך עוד רטוב" מייקל מלמל ושון התרומם ממנו, "באמת?" הוא שאל ונגע בשיערו, הוא באמת היה עוד קצת רטוב, "חכה" חום השיער אמר והתרומם מהמיטה, מוציא מגבת קטנה מהארון וחוזר למיטה, מתיישב עליה למול שון ומניח את המגבת על שיערו השחור של הצעיר, מעסה את השיער מתחת למגבת ומייבש לשון המחוייך את השיער הלח.

שון עצם את עיניו, המגע היה נעים לו ומייקל חייך ונגס בשפתו התחתונה שלו לפני שרכן קדימה ונשק קצרות לשון שצחקק בעצימת עיניים, ממשיך לייבש לו את השיער.
–
"זהו" מייקל לחש ונגע בשיערו היבש של שון לפני שזרק את המגבת על הריצפה והפיל את האחר בחזרה לשכיבה, מייקל שכב על שון וחיבק אותו בזמן ששון צחקק וליטף את גבו המכוסה של מייקל.
"אני אוהב אותך" מייקל לחש והרים את ראשו, מסתכל על שון שחייך אליו באור, חושף את גומותיו, "גם אני אוהב אותך" שון השיב ונאנח בהקלה כשמייקל נשק לו שוב, הפעם בכוונה לנשק אותו ארוכות, והצעיר לא התכוון להתנגד לו, מנשק אותו גם כן.
–
"שון?" מייקל שאל לנשיקה, "ממממ?" האחר שאל גם כן, נוגס בשפתו התחתונה של האחר לפני שמצץ אותה אליו, "אתה חשבת אי פעם על להתחתן?" הוא שאל ושון קפא ושיחרר את שפתו של מייקל, מביט על האחר בשאלה.

"ל-לא באמת יצא לי לחשוב על זה" שון מלמל, היה אפשר לשמוע את השקר הקטן בטונו, "הבנתי" מייקל אמר והתכוון לחזור ולנשק את האחר, "א-אבל" שון אמר, עוצר את האחר מלנשק אותו, "זה לא משהו שאני פוסל" הוא לחש והביט אל תוך עיניו המרוצות של מייקל, "אבל לא נתחתן עכשיו!" הוא מיהר להגיד והאחר צחקק, "מי אמר שאני רוצה להתחתן איתך?" חום העיניים שאל בצחוק ושון הביט עליו בהלם, נפגע משאלתו של מייקל כשהוא לא הבין שהוא צוחק איתו, והוא הזיז את הפרופסור ממנו לפני שהתרומם מהמיטה, מרגיש את דמעותיו בעיניו והוא יצא מהחדר.

"שיט" מייקל אמר ונעמד מהמיטה, רץ אל מחוץ לחדר ותופס את שון שניגב את עיניו, "אני לא רוצה שתיגע בי" שון אמר בעצב, לא מסתובב אליו ומייקל נאנח ומבלי הזהרה הוא הרים את שון על ידיו, לוקח את האחר שנאבק בו אל הפסנתר שהיה הכי קרוב אליהם, ומושיב את הצעיר מעלה על הפסנתר עצמו לפני שהוא נכנס בין רגליו של שון, מחבק אותו בחוזקה.
–
"אני צחקתי" מייקל אמר, מרגיש את המכות שעל גבו משון הנעלב, "אתה מרושע" שון אמר והמשיך לבכות ולהכות את האחר, "אני לא מאמין לך יותר לכלום!" שון הוסיף בכעס ודחף את מייקל ממנו, "שון…" מייקל מלמל וחיבק שוב את שון בחוזקה, מנשק את ביטנו, "אני אוהב אותך ואני רוצה להתחתן איתך" מייקל אמר בכנות ושון הרים את כתפיו, לא רוצה להקשיב לו והוא נאנח והלך לאחור, אוחז בפניו של שון ומביט בעיניו עמוקות, "תישאר כאן!" הוא ציווה לפני שנישק את שפתיו של שון בחוזקה והלך משם, משאיר את האחר לנגב את עיניו ולמשוך באפו בזמן שהביט על האוויר בשאלה.
—–
"לא רציתי שזה יהיה ככה" מייקל אמר כשחזר, מתקדם אל שון שעוד ישב על הפסנתר, "רציתי שזה יהיה קצת יותר מאוחר וגם שזה יהיה יותר רומנטי" הפרופסור הסביר ושון הביט עליו, מנסה להבין את מה שהוא אומר, "אבל אתה לא משאיר לי ברירה אחרת" הוא הוסיף בחיוך לפני שהוציא מכיסו קופסה קטנה, גורם לשון להביט עליו בהפתעה.

"מ-מייקל?" שון שאל, רואה את הדמעות של האחר לפני שמייקל אחז בגופו של שון והוריד אותו לעמידה על הקרקע, "שון" הפרופסור אמר לפני שירד על ברכיו, גורם לשון לבלוע את רוקו כשליבו פעם בחוזקה.

"עברנו הרבה דברים ביחד" מייקל אמר בחיוך, מביט על עיניו המבולבלות של שון, ויודע שהוא עושה את הדבר הנכון, "צחקנו, בכינו, כאבנו, רבנו וגם שכחנו" הוא אמר בחיוך, לא מצליח לשלוט בדמעותיו שנפלו לאט לאט מעיניו, "הקשר שלנו היה מסובך מההתחלה, אבל למרות הכל הצלחנו לאהוב ולהישאר ביחד" הפרופסור המשיך, רואה את עיניו הדומעות של האחר, "אני יודע שיהיה לי קשה בלעדייך ואני לא רוצה לתת לך ללכת, אז אני צריך לשאול אותך משהו" הוא אמר לבסוף ונשם עמוקות.
"התינשא לי?" חום העיניים שאל כשפתח את הקופסא הקטנה, שתי טבעות כסף דקות היו מונחות שם, מנצנצות אל שון בכנות.

שון כיסה את פיו והתחיל לבכות בחוזקה לפני שזינק על מייקל והפיל את שניהם על הריצפה, מחבק את האחר צמוד אליו ובוכה ביחד איתו, "חתיכת אידיוט!" שון צעק, ממשיך לחבק את האחר, "אז אני מבין שזה כן?" מייקל שאל ושון התרחק והביט עליו, "כן" הוא אמר ומייקל נשם בהקלה וחיבק את שון שוב, "אנחנו לא חייבים להתחתן עכשיו, יש לנו את כל הזמן שאנחנו רוצים" הוא אמר ברצינות ושון הנהן לפני שהתרחק ונשק ארוכות לשפתיו של מייקל, "אידיוט" הוא לחש לנשיקה ומייקל גיחך, "אני יודע" הוא השיב, "אני אידיוט שאוהב אותך מאוד מאוד" הוא הוסיף לפני שהתרחק וניגב את עיניו ואפו של שון, נותן לאחר לנגב את עיניו ואפו גם כן.
—
שון היה הראשון להיות מקושט בטבעת ולאחר מכן הוא קישט את מייקל גם כן, מסתכלים על הטבעות ואז אחד על השני, "אני אוהב אותך" מייקל אמר ברצינות כנה, "אני אוהב אותך" שון אמר גם כן ברצינות.

שניהם ידעו שמהיום הכל יהיה טוב יותר, שמהיום הם יהיו מאוחדים יותר, שמהיום אף אחד לא יצליח לשבור אותם.
היום הם החליטו סופית שהם יישארו אחד עם השני מבלי לחשוש מאף אחד, מהיום הם יבינו שכל מה שהם עברו היה בסופו של דבר מכשול שהעניק להם את הכוח והרצון להישאר ביחד, הם גם יבינו שבלעדי כל מה שהם עברו, הם כנראה לא היו מכירים אחד את השני וזה משהו ששניהם לא רצו שיקרה.
הם אומנם סבלו ועברו לא מעט קשיים, אבל עכשיו, כשהם ביחד, הם מאמינים שהכל יהיה בסדר, וגם אם לא, יש להם אחד את השני ויש להם את החברים שלהם שיהיו איתם לטוב ולרע.