׳טיסת קיץ׳- פרק 3

"סוף סוף הגענו למלון!" אמרתי לקשת כאשר המדריכה הודיעה שהנסיעה הסתיימה.
כל הילדים מיהרו לעבר דלת האוטובוס, דוחפים את כל מי שמפריע לדרכם, על מנת לראות את המלון שבו נלון השבוע.
אני וקשת ירדנו אחרונות, לקחנו את המזוודות שלנו, כשנגלה לעיננו המבנה.
"הו" אמרתי. "זה ממש לא מה שציפיתי"
"כן" קשת ענתה "זה הרבה יותר גרוע!"
היא אמרה בקול מאוכזב.
המלון היה קטנטן עם שלושה קומות בלבד, הקירות היו מקולפים וציפו אותם כתמי עובש.
"ואני מניחה שזו הבריכה" קשת אמרה, והצביעה על שטח זעיר של מים ובו רחצו שלושה אנשים זקנים.
"היה יכול להיות יותר גרוע! עכשיו בואי ניכנס, כולם כבר בלובי", אמרתי לקשת, ושתינו נכנסו עם המזוודות שלנו, ליגל בדיוק התחילה לדבר "בהנחה שכולכם פה, כל אחד צריך לכתוב על הדף שאעביר ביניכם, אם יש לכם עדיפות לבן זוג שילון איתכם באותו החדר במשך כל הטיול. לאחר מכן חכו כאן ואתן לכל זוג מפתח לחדר. בשעה 8:00 בדיוק רדו לכאן לארוחת הבוקר, ומשם נמשיך לבילוי הראשון שלנו".
קשת מיהרה לקחת את הדף ורשמה אותנו כזוג. "איזה כיף!" היא אמרה בהתרגשות. "אני כבר רוצה לקבל את החדר שלנו! את חושבת שנקבל מרפסת עם נוף לים?"
"קשת..לפי המראה של המלון, ושל הלובי הדי מוזנח הזה" אמרתי תוך כדי שאני סוקרת את הלובי.
"בואי רק נקווה שלא נמצא עכברים בחדר. כמו זה שכאן" הצבעתי על הספה שעליה קשת ישבה. קשת קמה בצרחה "איפה?" ואני ואופיר, שראה את המחזה, צחקנו מהצד.
לאחר כמה דקות קיבלנו את המפתחות, וקשת ואני עלינו במעלית לקומה השלישית, חדר 54. "את מוכנה?" קשת אמרה לפני שהכניסה את המפתח למנעול. "נו, תפתחי כבר!" דחקתי בה.
הדלת נפתחה, לעבר חדר צר וקטן. "איך נישן כאן שבוע?" קשת התלוננה.
"אפשר להסתדר" אמרתי לה, והכנסתי המזוודות שלי לתוך פתח הדלת הזעיר. "וחוץ מזה, העיקר שיש לנו את את השניה! מעניין איזה שותף אופיר קיבל" באותו הרגע נשמעה דפיקה בדלת. אופיר.
"היי! אני בחדר ממש מולכן!" הוא אמר. "איזה יופי!" קשת אמרה "אז איך השותף שקיבלת?"
"האמת היא, שאני לא ממש יודע" אופיר אמר "הוא לא מדבר הרבה, ובכלל לא אמר לי את שמו. הדבר היחיד שהוא אמר לי זה ש 'העובדה שאנחנו שותפים לא אומרת שאנחנו צריכים להיות חברים'. אה, ועוד משהו על זה ש 'הוא צריך פרטיות' "
להט, חשבתי. כמה אופייני לו.
"טוב, בואו נרד לארוחת בוקר. ותקרא גם לשותף שלך!" אמרתי.
״אני לא חושב, אני פוחד להעיר אותו" אופיר אמר וצחק, ולאחר מכן כולנו ירדנו למטה לארוחת הבוקר ומשם עלינו אל האטובוס.
"אני לא מרגישה טוב.." קשת אמרה באוטובוס, כשהיא מחזיקה את בטנה ומשמיעה קולות הקאה.
צחקתי "למה ציפית? את זללת בארוחת בוקר כאילו לא אכלת שבוע. אני לא חושבת שהשארת משהו לשאר האורחים" אמרתי לה.
"אני הייתי רעבה! אני לא אוהבת אוכל של מטוסים, אז לא אכלתי חצי יממה" ענתה.
"אני מקווה שתרגישי בקרוב יותר טוב, אנחנו נוסעים עכשיו לעולם המים ולא כדאי שתקיאי לתוך אקווריום הדגים" גחכתי, וקשת פתחה את פיה על מנת להגיב אך פסקה ושהשמיעה קולות הקאה במקום.
האוטובוס עצר וכולנו ירדנו לצלילי כלי נגינה אקוסטיים שניגנו בכניסה לפארק.
כולנו התקבצנו סביב ליגל, שהקריאה שמות. הרשימה נעצרה בשם להט. "להט? מישהו ראה אותו?" ליגל אמרה. הייתה שתיקה, ואופיר הרים את ידו. "הוא נשאר במלון כדי לישון, כנראה הוא עייף מהטיסה".
ליגל הנהנה והמשיכה לשם הבא…