׳רומן קיץ…?׳ פרק 12

מיתר שכבה על המיטה ופנייה אל הקיר, ידעתי שהיא בכתה אבל לא רציתי להגיד כלום, היא צריכה את השקט שלה.
ליבי ואורי שכבו במיטותיהן, ליבי עם הפלאפון ואורי קראה ספר.
היה שקט. שקט. כל אחת עם המחשבה שלה.
אני חשבתי על מרום, ועל כמה שאני אוהבת אותו…

נקודת מבט מרום-
אני ולידור קיבלנו חדר לבד, על כך שמחתי.
לידור שכב במיטה שלו בוהה בתקרה.
״אתה חושב שיום אחד היא תסלח לי?״ שאל והביט בי
״אני לא יודע… אבל באמת יצאת חרא״ אמרתי לרגע שמחתי כל כך שלי וללירן אין דרמות כאלה…חוץ מהריב הטיפשי ההוא.
״אני יודע מרום אני יודע״ אמר ביאוש ודפק את ידו בקיר.
״תנסה… תילחם, תוכיח לה אמרתי לך כבר״
״בסדר… בואו נצא״ אמר וקם מהמיטה
״מה נצא? חכה לשבת״ אמרתי חופן את פניי עמוק בכרית
״עכשיו״
״עשר וחצי לך לישון״ אמרתי והוא נשכב חזקה ביאוש
״אני לא יכול לישון״ מלמל ״אני הולך לדבר איתה…״
״בהצלחה אחי״ אמרתי
הבטתי בקיר, חושב על לירן, אף אחת לא גרמה לי להרגיש כמו שהיא עושה, אף אחת לא גרמה ללב שלי לדפוק, אף אחת חוץ מ… וגם אז לא… אני אוהבת את לירן, אוהב אותי כמו שלא אהבתי אף אחת.

נקודת מבט לידור-
עמדתי מול החדר שלהן ודפקתי בשקט, שוב ושוב ושוב.
לירן פתחה את הדלת ופיהקה.
״מה?״ שאלה בבהלה
״תקראי למיתר״ אמרתי
״אוי באמת לידור אמצע הלילה״ אמרה ״דבר איתה בבוקר״
״לירן בבקשה״ אמרתי והיא ראתה את ההבעה על פניי
״בסדר״ אמרה וסגרה את הדלת, מיתר יצאה אחריי כמה דקות, אני לא יודע מה לירן אמרה לה אבל זה עבד והיא יצאה, היא לבשה מכנס ארוך וגופייה דקה ושיערה מסתלסל על גבה, אני אוהב בה כל דבר שיש.
״היי״ אמרתי ורציתי לגעת בפנייה, לא יכולתי. היא שונאת אותי.
״על מה רצית לדבר?״ שאלה בחוסר סבלנות
״אפשר שנלך לשבת?״ שאלתי
בסוף התיישבנו בשתיקה על המדרגות היא נשענה עם הגב לקיר ואני ישבתי
״אני…״ מלמלתי
״מה לידור?״ שאלה, רציתי לנסח את זה שלא יראה מתנשא, מתיפייף, פלצני, שיהיה כמו שהיא אוהבת, לא יכולתי לנסח משהו כזה.
״אני לא בדיוק יודע איך…״ היא באה לקום
״לידור כשתחליט ש..״ עצרתי אותה עם היד
״אני יודע שאת לא רוצה לשמוע התנצלות או שאני יודע שאני חרא ומטומטם ואני יודע… אני יודע שאת כועסת מאוכזבת או וואטאבר… אני יודע אני באמת יודע מיתר״ היא הביטה בי, לא יכולתי להביט בעינייה ״ואני יודע שהפסדתי אותך ובגדול, ואני מצטער על כל שנייה כזאת, ואת לא חייבת לקבל אותי בחזרה או משהו כזה, רק שתדעי שאני אשתנה, אני לא אשתה או אעשה משהו מבין הדברים שמעצבנים אותך בי, כי זה פוגע באנשים סביבי ויותר מיזה זה פוגע בי… כשאני לא איתך זה פוגע בי, אני לא מצפה שנחזור עכשיו או משהו כזה אני פשוט רוצה שתדעי את כל זה, כן אני מצטער, ואני יודע שנתת את כל כולך ואני פחות, ועכשיו אני אתן את כולי גם אנחנו לא ביחד״
היא שתקה ורק אז ראיתי שהיא בוכה
״אתה פגעת בי״ לחשה
״אני יןדע״ אמרתי
״אני שונאת אותך באותה מידה שאני אוהבת אותך״
״אני יודע״
״אני רוצה לשנוא אותך! בלי לאהוב!״
״אני יודע מיתר״
״ואני רוצה שתחבק אותי״ אמרה ״עכשיו״
חיבקתי אותה, הנגיעה בה…
״אני אוהב אותך״ לחשתי לתוך האוזן שלה והיא הנהנה
״אני מנסה לסלוח אני לא יכולה״ לחשה
״אני באמת מנסה״
״אני יודע״ אמרתי ״וזה בסדר״
חייכתי לעצמי.
אני אשתנה בשבילה.
גם אם היא לא תיהיה שלי.