״אהבות רבות חלמתי, ומכולן אותך ביקשתי״ – פרק 10

•אליאן•
״שניכנס?״ שאל לירון בהתרגשות כאשר עמדנו מחוץ לאולם הספורט.
״רגע!״ אחזתי בידו.
״נו מה?״ שאל בעצבים.
״תזכור, תעשה פרצוף מופתע.״ הזכרתי ללירון כאשר עמדנו מחוץ לאולם הספורט. ״אתה לא היית אמור לדעת על המסיבה הזאת.״
״בסדר, קרציה!״ הוא קטע את דבריי. ״מספיק מופתע בשבילך?״
״אויי, בשבילי? לא הייתם צריכים!״ הוא זייף התרגשות ופרצוף מופתע.
״טעון שיפור, אבל נתמודד.״ אמרתי בחוסר ברירה.

•כמה דקות לפני כן…•
״נו לירון בוא כבר!״ ניסיתי לזרז את לירון כאשר צעדנו אל אולם הספורט. ״נו לירון! אנחנו נאחר!״ התעקשתי. לירון ניסה להגדיל את עקבותיו ולצמצם הפער ולהשיג אותי כמה שיותר מהר, ואילו הוא לא היה צולע הוא גם היה מצליח.
״תגידי, את חושבת שזה קל ללכת את כל הדרך הזו עם רגל צולעת?״ קיטר.
״אויש לירון, תעשה לי טובה.״ הנפתי בידי בביטול. ״זה קטן עליך.״ אמרתי בעידוד עם חיוך קטן. לפתע צליל טריטון בקע מתוך הפלאפון שלי.
׳הודעה מאת תותי: איפה אתם?׳
כאשר הבחנתי באולם הספורט מרחוק חיוך התפשט על שפתיי ואנחת הקלה נפלטה מפי.
׳את/ה: אנחנו עוד שתי דקות מגיעים.׳ כתבתי ושלחתי לתאיר.
״מה אתה עושה?״ שאלתי כאשר הבחנתי בלירון מתיישב על אחד הספסלים בחצר.
״כמו מה זה נראה לך?״ הוא שאל.
״לא, לירון. אתה לא יכול לנוח עכשיו.״ מחיתי.
״שתי דקות אליאן, כולה שתי דקות.״ אמר.
״לא!״ התעקשתי. ״אתה קם עכשיו ואנחנו הולכים לאולם הספורט!״ קבעתי.
״אליאן, הרגל שלי הורגת אותי, אני מת מכאבים. תעזבי אותי!״ הוא מחה.
״לירון!״ רקעתי ברגליי בעצבים.
״את יכולה ללכת אם את רוצה. אני נשאר.״ הודיע.
״אם היית יודע מה מחכה לך באולם הספורט ישר היית קם.״ זרקתי.
״כולה אסיפת תלמידים ומורים,״ אמר בגיחוך. ״מה את עושה עניין?״ שאל בחשדנות. ״וגם ככה לא רציתי ללכת.״ הוא משך בכתפיו באדישות.
״אוף, אוף, אוף!״ צעקתי בייאוש. ״נשבר לי כבר!״ אמרתי בתסכול. ״יודע מה? אני אספר לך.״
״תספרי לי מה?״ שאל בתמימות.
״אין באמת אסיפת מורים ותלמידים,״ התחלתי לומר.
״אז למה שיקרת לי?״ התפרץ. ״זה לא מצחיק אליאן!״
״אם היית סותם ונותן לי להמשיך לדבר היית מבין הכל מזמן כבר.״ עקצתי אותו.
״דברי כבר!״ הוא האיץ בי. ״עזבי,״ הוא הניף בידו בביטול. ״גם ככה זה לא מעניין אותי מה יש לך להגיד.״ אמר בכעס. ״אני בחדר שלי.״ הוא קם ממקומו.
״לירון!״ צעקתי לעברו. ״לירון תחזור הנה מיד!״ המשכתי לצעוק. ״אתה סתם חתיכת ילד מפונק ועצלן!״ יריתי לעברו.
כאשר שמתי לב שלירון הולך ומתרחק ממני הגדלתי את צעדיי כדי להספיק להשיג אותו לפני שיגיע למגורי הבנים. ״לירון!״ הנחתי את ידי על כתפו. ״תקשיב לי אבל תקשיב לי טוב!״ אמרתי בטון תקיף. ״באולם ספורט שאתה לא רוצה ללכת אליו מצפה לי ולך מסיבה, אוקיי?״
״מסיבה?״ שאל כאשר חיוך ממזרי נמתח על שפתיו.
״טוב, זהו סיפרתי לך. אתה יודע.״ אמרתי בכניעה. ״זו הייתה אמורה להיות הפתעה, אבל…״
״בואי נלך!״ האיץ בי.
״פתאום אתה כן רוצה ללכת?״ שאלתי בהרמת גבה.
״בואי כבר!״ הוא תפס בידי ומשך אותי אל אולם הספורט.

הנחתי את ידי על ידית הדלת ופתחתי אותה בעדינות. ״ברוכים הבאים!״ חבורת ילדים המתינו לנו מתוך אולם הספורט עם בלונים וחטיפים. זמן קצר לאחר מכן מוזיקה החלה להתנגן באולם והחלו הריקודים.
״ברוכים הבאים!״ תאיר ניגשה אלינו יחד עם סתיו.
לירון אכן היה מרוצה מהמתרחש סביבנו. מהמוסיקה הרועשת ומהבנות עם הלבוש המינימלי שעושות לו עיניים.
״נו? אז מה את אומרת?״ שאלה תאיר.
״יצא מעולה!״ אמרתי בהתלהבות וקפצתי על סתיו ותאיר בחיבוק.
״אממ.. אלי…״ הם ניסו להשתחרר מהחיבוק.
״אופסי.״ צחקקתי וניתקתי את אחיזתי. ״אתם יודעים? דווקא כשאני מסתכלת עליכם עכשיו אתם חמודים ביחד.״ זרקתי.
תאיר חייכה חיוך מבויש בעוד סתיו ניסה להתחמק. ״אני אלך לבדוק מה עם לירון,״ אמר ומיהר להתסתלק מזוית עיננו.
״מה זה היה צריך להיות עכשיו?״ שאלה תאיר בעצבים.
״רק אמרתי את מה שאני רואה.״ השבתי.
תאיר הנידה בראשה. ״סתיו ואני…״ היא הסיטה את מבטה אל רחבת הריקודים. ״אנחנו כמו שמן ומים. אוקיי?״
״אז?״ השלמתי אותה.
״אז זה לא יקרה שוב.״ סיכמה.
״שוב?״ שאלתי בתדהמה. ״רגע! זה כבר קרה?״
״אני… אני הולכת לבקש שינמיכו את המוזיקה.״ אמרה תאיר בניסיון להתחמק.
״בואי הנה מיד!״ תפסי בידה. ״את לא הולכת לשום מקום!״ קבעתי.
״אני… אני…״
״דברי! ומיד!״ לחצתי עליה.
אנחת ייאוש נפלטה מפיה כאשר הבינה שאין דרך חזרה. ״אני מספרת לך, אבל בבקשה אל תעשי מזה עניין גדול כל כך.״ התחננה.
״דברי כבר!״ האצתי בה.
״זה קרה במסיבת הסיום בשנה שעברה,״ היא התחילה לספר. ״טוב… מיותר לציין שמאז ומתמיד סתיו היה החבר הכי טוב של זוהר, אבל גם היחסים בין סתיו וביני היו קרובים.״ סיפרה. ״בקיצור במסיבת הסיום בשנה שעברה סתיו נישק אותי ואמר שהוא אוהב אותי. היינו חברים תקופה קצרה, זה נגמר מהר מאוד כי הבנו מאוד מהר שבתור חברים אנחנו לא מסתדרים ולעומת זאת כידידים אנחנו מסתדרים מעולה.״ סיפרה בקצרה.
״את אוהבת אותו עדיין.״ אמרתי בבטחון. ״רואים את זה עלייך!״
״מספיק להתעסק בעבר!״ אמרה בעצבים. ״מה שהיה היה! טוב לי ככה.״ היא הניפה בידה בביטול. ״אני מציעה שנתרכז בך.״ היא זרקה.
״בי?״ שאלתי בבלבול.
״יפייפיה ורווקה.״ אמרה בחיוך שובב.
״לא לא!״ לקחתי צעד אחורנית. ״הלימודים שלי חשובים לי מדי מכדי להרוס אותם עם הסחות דעת מסביב.״ אמרתי בכנות.
״חרשנית רצינית הא?״ אמרה בגיחוך.
״מי שמדברת!״ דחפתי אותה בקטנה בכתפה.
״אגב, ראית את זוהר?״ שאלה. ״לא ראיתי אותו מהבוקר.״
״חיפשתי לשווא בכל הרחובות, רציתי כל כך אותך שוב לראות…״ לפתע שמענן מישהו שר.
״אני חושבת שהכבידה נמצאה.״ אמרה תאיר בהקלה כאשר הבחינה בזוהר שר על הבמה.
הוא שר כל כך יפה.
הבטתי בזוהר שר והייתי מהופנטת.
״סיפרו לי שאת מצאת לך אחר, שטוב לך איתו, טוב לך יותר.״
״רגע! מי זה שם עם זוהר?״ שאלתי המומה. ״זה לירון!״ קראתי בהתלהבות כאשר הבחנתי בלירון שר על הבמה יחד עם זוהר. שניהם היו יחד שילוב מנצח הם ללא ספק הצליחו להלהיב את הילדים באולם.
התקרבתי לבמה והבטתי בהם מחוייכת ומהופנטת. כאשר זוהר הבחין בי הוא רכן לעברי כשהוא מחייך אליי את חיוכו הכובש אשר חושף את גומותיו בצידי פיו. הוא הושיט לי את ידו וסימן לי לעלות לבמה.
ניסיתי לסרב. אני לא אוהבת להיות במרכז העניינים זה מביך אותי. אבל לאחד כמו זוהר, תמצאו אחת שתוכל לסרב. מה שבטוח לא אני.
לקחתי את ידו ועליתי בעקבותיו על הבמה.