״ידעתי מה שלא ידעתי״ הצגת דמויות+ פרק 1

הצגת הדמויות-
האחים של משפחת קורן-
שיר, בן 26 עומד לסיים את לימודי מדעי המחשב באוניברסיטה, עובד במקביל בחנות מחשבים כעוזר טכנאי.
הייתה לו חברה עד לפני חודשיים, שמה נועם, היא נפרדה ממנו והוא עדיין לא יודע למה, הם ניתקו קשר אבל הוא לא מפסיק לחשוב עליה.
יש לו שיער בהיר ועיניים חומות דבש כמו של אימו.

מור, בן 21, חייל משוחרר, מור הוא השתוטניק של המשפחה, עובד כברמן במועדון ועדיין נמצא בשלב של חיפוש עצמי והוא חושב ללמוד ווטרינריה באוניברסיטה, הוא תמיד אהב חיות, אבל העצלנות גוברת עליו, בינתיים הוא לא ממהר לשום מקום.
בעל שיער שחור ועיניים חומות כהות, תווי פניו מרובעים והוא תמיד מחייך.

דניאל, בן 17, עדיין תלמיד, עוד שנה אחת לסיום הלימודים, דניאל תלמיד ממוצע, הוא מוצא את הדרך לשלב בין הלימודים לבין היציאות והחברים, בין הכיף לבין העבודה הקשה אבל הוא לא מוותר לעצמו, חשוב לו לרצות את ההורים, את שיר ובעיקר את עצמו.
יש לו שיער חום כהה נוטה לבהיר ועיניים כחולות כמו לאביו.

משפחת מאיר-
האחים של משפחת מאיר-

עומר מאיר, בת 17, תלמידת כיתה יב׳, תלמידה מצטיינת בכל המקצועות, אהובה, מצחיקה וחייכנית אך לא פראיירית.
בעלת שיער בצבע ברונזה ועיניים ירוקות.
אוהבת לקרוא, ולשמוע מוזיקה, מנגנת על גיטרה ושרה.

סתיו מאיר, בן 19, סיים לימודים ומחכה עוד שנה עד הגיוס, נמצא ברשימת המתנה לקורס לתפקיד שרוצה.
סתיו הוא לא אחד של מחויבות,אבל הוא אחד של צחוקים, חברה והרבה אקשן בחיים.

נועם לוי, בת 25, לומדת שנה שלישית ללימודי רפואה, הבחורה המושלמת, שיער בהיר ועיניים כהות, יפה וחייכנית.
היה לה חבר עד לפני חודשיים, שיר.
היא נפרדה ממנו בגלל לחץ של החברים ושל המשפחה שהוא לא מתאים לה, הוא לא יודע את זה.

ארי פלד- בן 17, הכי מופרע בשכונה, בבית ספר, הילד שתמיד יסתבך גם כשהוא לא קשור, עושה בעיות, עושה צרות, לא משקיע בלימודים.
שיער שחור בתספורת מריאנס, עיניים ירוקות-חומות, עגיל בגבה, רוצה לעשות קעקוע אבל עד גיל 18 חובה אישור הורים.

יונתן עומר- בן 19, שיער בהיר ועיניים כחולות, לא הכי חכם שיש, אבל בן אדם טוב לאנשים שקרובים אליו, תמיד מחייך, תמיד שם בשביל לעזור.
אבל בכל הנוגע לאהבה, הוא על הפנים, איכשהו תמיד פוגע בלי להתכוון.

אביב בראל- בת 17, שיער שחור ועיניים חומות, בעלת ביטחון, לא מפחדת מאף אחד ותמיד אומרת מה שעל ליבה.
תמיד אהבה את לירן אבל הוא בשלו.

לירן עמר- בן 18, שיער בהיר ועיניים שחורות עמוקות, לא מסתכל ימין ושמאל, תמיד בשלו, מופרע, מסתבך, ותמיד מוצא דרך לקלקל כל דבר טוב שקורה לו.

שחף פאר- בת 18, שיער אדום צבוע ועיניים כחולות, יפה.
סיימה בית ספר ומחכה לגיוס.
מסובכת, מסתובבת עם חברה שלא כדאי להתעסק איתם, אבל תמיד מחייכת.

פרק 1-
עומר-
נכנסתי לכיתה מתיישבת במקומי ליד אביב, הייתי מותשת בקושי ישנתי בלילה האחרון כי אחי סתיו החליט לעשות מסיבה בבית כי ההורים יצאו לנופש חמישי- שבת בטבריה.
פיהקתי.
אביב הסתכלתי עליי וצחקה.
״מה?״ אמרתי ברוגז
״את נראית על הפנים״ אמרה
״אוי תודה באמת, רק זה היה חסר לי״ אמרתי משפשפת את עיניי שאיימו להיסגר
״לפעמים אני כל כך שונאת אותו! הוא תמיד כל כך… כל כך… כל כך…״
״כל כך סתיו״ אמרה עם חיוך
״בדיוק!״ אמרתי ״הוא כל כך סתיו! ולא רק הוא, כל החברים הדוחים שלו״ אמרתי
״כולם חוץ מאחד״ אמרה
״מה? מי? מתי התאהבת במישהו חדש ולא סיפרת לי?״ אמרתי
״זה יונתן״ עיניי נפערו
״יונתן עומר?״ שאלתי והיא הנהנה.
״שמעי הוא ילד מטומטם, אם כמה שאני אוהבת אותו הוא תמיד יוצא זבל עם בנות״ אמרתי
״אני יודעת״ אמרה ״לא משנה, דרך אגב מה עושים עם הפרויקט במדע?״ שאלה
״האמת שעדיין לא ממש חשבתי על זה, איזה ניסוי או משהו״
״ניסוי או משהו, ואו היצירתיות שלך שופעת היום״ אמרה
״כזאת אני, מושלמת בכל״ אמרתי בגאווה שאחריה הגיע עוד פיהוק חסר טאקט.
״ואת גם מצחיקה״ אמרה, הנחתי את הראש על השולחן ומישהו דפק עליו והקפיץ אותי.
״מי המטומטם?״ צעקתי והרמתי את הראש
״מטומטמת בנקבה״ אמרה המורה והתאפקתי לא לגלגל עיניים אל מולה, אני ממש לא ככה, אני מקשיבה, אוהבת ללמוד אפילו.
״ס..סליחה לא שמתי לב שנגמרה ההפסקה ו…״ מלמלתי
״מספיק עם התירוצים״ אמרה ״אני לא אשלח אותך להירשם כי את באמת תלמידה טובה אבל תצאי מהכיתה לשיעור״ אמרה
״אבל…״ אמרתי בעיניים מתחננות
״עומר תצאי בבקשה״ אמרה לקחתי את התיק ויצאתי הולכת במסדרון ברוגז, נתקלתי במישהו והרמתי אליו את מבטי.
״הוו היי לירן סליחה״ אמרתי עוקפת אותו וממשיכה להתקדם.
״רגע עומר״ אמר והלך לידי ״אפשר להצטרף? גם ככה היא לא תכניס אותי על איחור״
לירן ואני לא החברים הכי טובים שיש, למעשה אנחנו בקושי מדברים, הוא מהאלה שאני אף פעם לא אמצא איתם נושא משותף לשיחה, הוא ריקני מתוכן וכל מה שמעניין אותו זה לבלות ולהסתבך.
אני לעולם לא אשכח שבכיתה ט׳ הוא פשוט הרס את הטיול השנתי, הוא הלך מכות עם מישהו ששבר את הרגל בגללו,ומסתבר שהוא גם שתה (את זה רק התלמידים ידעו).
היינו צריכים לחזור הביתה כבר באותו הערב, הוא קיבל שיחות נזיפה והכל, ושום דבר לא עזר, לירן הוא פשוט לירן.
ולמרות הכל הוא תמיד היה מושך בעיניי, לפחות מבחינת המראה, הוא שרירי וגבוה, יש לו שיער בהיר ועיניים כחולות מהממות.
אבל לא הייתי מהבנות שרודפות אחריו, בגלל זה הוא לא ממש מחבב אותי.
״אני הולכת לקפטריה אבל״ אמרתי, מנסה שהוא יתרחק.
״איזה קטע גם אני״ אמר והתקדם לפניי, יופי אחלה בוקר.
קניתי שוקו חם והוא קנה קולה וכריך חביתה, התיישבנו על הספסל והוא התחיל לאכול.
״איך אתה רעב משמונה וחצי בבוקר״ אמרתי מפהקת.
״אני תמיד רעב״ אמר ותקע ביס ״ואוו זה טוב, חריף״ אמר והנהנתי בהבנה ״רוצה ביס?״
״נראלי שאוותר״ אמרתי בחיוך מזויף.
״את תמיד כזאת צינית?״ אמר
״מה פתאום, רק רב הזמן״ הוא גלגל עיניים.
ואני רק חייכתי.

חיכיתי למעלית והדלת של הבניין נפתחה, מישהו התקרב עם שני ארגזים, האחד גדול והשני די קטן, הוא עמד לידי והניח את הארגזים, הבטתי בו, שערו שחור ופרוע ועיניו חומות כהות, הוא היה נראה בסביבות גיל העשרים וחמש לחייו, הוא לבש גופייה ומכנס עד ברך וחייך אליי.
״היי״ אמר וחייכתי גם ״מור, השכנים החדשים״
״עומר״ אמרתי ״השכנה הוותיקה״ הוא צחק
ובחן אותי מרים גבה לעברי, הרמתי לעברו גבה חזרה.
״בת כמה את?״
״17״
״קטינה״ אמר והעביר יד על מצחו שנטף זיעה.
״?״ שאלתי
״21״ אמר והנהנתי
״תביא״ לקחתי את הארגז הקטן והלא כל כך כבד ונכנסנו למעלית, הוא לחץ על קומה 11 ועלינו.
עזרתי לו לסחוב את הארגז.
״בואי כנסי״ אמר ונכנסתי אחריו.
״לא תזיז את התמונה לשם, את המיטה תרכיבו פה, לא לא שם, כאן״ קול של אישה נשמע מאחד החדרים.
״אמא שלי״ אמר מור והנהנתי, נכנסנו לחדר האחרון כשקולות מלווים אותנו ״תניחי פה, תודה״ אמר
״בכיף״ חייכתי
״מור איפה הארגז של הדיסקים, הו הנה יופי, מי את?״ שאל בזלזול נער, בגילי כנראה, שערו שחור כשל מור אבל עיניו כחולות כהות, עורו בצבע מוקה והוא לבש גופייה שמבליטה את שריריו.
״עומר, שכנה מלמטה״ אמרתי בוהה בו, הוא קלט את זה וגיחך.
״דניאל״ אמר ולקח את הארגז ״בת כמה את בכלל שאת מסתובבת עם אחי?״
״17״ אמרתי
״אהה״ אמר ״הגזמת מור, קטנה״
״רק עזרתי לו להביא את הארגז״ אמרתי
״זה מה שכולן אומרות״ גלגלתי עיניים ומור צחק
״תתעלמי מאחי״ אמר ״דניאל לך״
״לא היית צריך לבקש״ אמר דניאל ויצא מהחדר
״מצטער על זה״ אמר ונשען על המשקוף
״טוב, אני אלך״ אמרתי ״מזל טוב, תזמינו לחנוכת בית״
״נזמין תודה״ אמר וליווה אותי ״ביי״
נתקלתי במישהו שיצא מהמעלית
״אחח״ אמרתי ושפשפתי את הראש, מישהו שהיה דומה באופן מחריד למור, רק מעט גדול יותר אולי בן 28
״של מי את? של מור או דניאל?״ אמר בזלזול
״אני לא של אף אחד ואל תדבר עליי כאילו אני רכוש״ אמרתי משלבת ידיים, הוא חייך
״אני כבר אוהב אותך״ אמר ופרע את שערי
״אתם מוזרים״ מלמלתי
״אני שיר, האח הגדול״
״אני עומר, השכנה מקומה 6״ אמרתי
״נעים להכיר״ אמר ועבר אותי, מה זה היה?
אוקיי… נכנסתי למעלית ולחצתי על קומה 6 לפני שאתקל בעוד מישהו.