״ידעתי מה שלא ידעתי״- פרק 10

פרק 10-
סתיו-
הייתה דפיקה על הדלת וקמתי לפתוח, זה היה הלירן הזה חבר של עומר, אני לא אוהב אותו הוא לא מוצא חן בעיניי.
״עומר לא בבית״ עמדתי לטרוק לו את הדלת בפרצוף
״איפה היא?״ שאל ״היא לא עונה לי״
״אני חושב שהיא נסעה לבית חולים״
״מה? קרה משהו?״ הוא נבהל
״לא יודע, אחד השכנים השתכר או משהו, תחת הרדמה, אין לי מושג״ אמרתי
״היא אוהבת אותי?״
״אני לא״ אמרתי
״אני רציני״ אמר
״גם אני, מה אתה שואל אותי? תשאל אותה דביל״ אמרתי וסגרתי לו את הדלת בפרצוף.
שתיפרד ממנו כבר, איך היא לא רואה שדניאל הזה רוצה אותה? גלגלתי עיניים.
וקיבלתי שיחת טלפון.
״הלו״ עניתי
״היי סתיו?״
״שחף?״ שאלתי וההבעה על פניי הפכה לדאגה ״הכל בסדר? קרה משהו?״ היא צחקה
״הכל בסדר…״ אמרה ״רק רציתי לשאול לגבי מחר, זה עדיין רלוונטי?״
״בטח״ אמרתי ״למה?״
״סתם״ היא לחשה
״נוו בחייך שחף לא נולדתי אתמול״
״אני מקווה שסופסוף יהיה לי מישהו רציני״ אמרה וגרמה לי לחייך ״זה תמיד רק סטוצים״
״הכל בסדר שחף״ אמרתי
״תודה״ אמרה ושתקנו.
״רוצה להיפגש?״ שאלתי
״תחכה למחר״ אמרה וניתקה את השיחה.
יש בה משהו.
אף פעם לא הרגשתי ככה כלפי מישהי.

נועם-
ברגע שדניאל אמר שיר, בית חולים, אלכוהול. ניתקתי את השיחה ולקחתי את התיק, הייתי בבית של ההורים שלי ואמא שלי נבהלה מהתגובה.
״מה קרה?״ שאלה
״שיר בבית חולים הוא שתה יותר מידי״
״חשבתי שניתקת קשר איתו״ אמרה
״ניתקתי, פשוט נפגשנו לפני כמה ימים״ אמרתי
״הוא לא מוצא חן בעיניי״ אמרה ״תעזבי אותו״
״אנחנו לא ביחד אם זה מה שמדאיג אותך״
״אז למה את הולכת אליו?״
״כי הוא חשוב לי״ אמרתי ויצאתי, מיהרתי כל כך כמו שלא מיהרתי בחיי.
הגעתי לבית חולים וצעקתי על הפקידה שניסתה להרגיע אותי.
״היי נועם״ זה היה מור ״מה את עושה פה?״ הוא שאל בכעס.
״אני…״ התפרקתי, הדמעות התחילו לזלוג על פניי, הכל לא הולך לי, אני מאוהבת בבחור שהמשפחה שלי לא אוהבת, יש לי עומס וכמעט אין לי דקה לנשום והתגעגעתי אליו, התעגעגתי לזה שהייתי יושבת בבית שלו ולומדת והוא סתם היה יושב שם ורואה טלוויזיה או לומד בעצמו, התעגעגתי למגעים הקטנים שלו ולנשיקות שלו והייתי מאוכזבת מעצמי שוויתרתי עליו מהר כל כך במקום להראות לכולם שהוא יכול להיות הבעל המושלם עבורי.
מור חיבק אותי בחוזקה.
״הוא בטח שונא אותי״ אמרתי ״אני לא רוצה שהוא ישנא אותי״
״הוא יותר מידי מאוהב בך בשביל לשנוא אותך״ אמר מור
״אני אוהבת אותו מור, אני לא מוכנה לוותר על הקשר שלנו״ אמרתי
״אז תגידי לו את זה״ אמר דניאל והבטתי בו, עמדה לידו נערה יפהפייה והם נראו מדהים ביחד. ״הוא בכה לי כמו ילד בן שלוש שלא קיבל צעצוע שהוא רוצה, נועם.״ אמר דניאל ״הוא מאוהב בך והוא מאוכזב ממך״
״אני יודעת״ אמרתי בבושה ״אני יודעת״
ראיתי שעיניו של דניאל נפוחות.
״הוא התעורר, דיברתי איתו את יכולה להיכנס אליו״ אמר דניאל ומור הנהן ״אני הולך הביתה״
״אתה באמת נראה נורא״ אמרתי והוא הנהן.
״עומר את באה?״ שאל אותה והיא הנהנה.
נכנסתי לחדר שמור הראה לי וראיתי את שיר מביט בי הוא ישר הסיט את מבטו הצידה.
״מה את עושה כאן?״ שאל
״למה שתית?״ שאלתי חזרה
״כדי לשכוח מישהי שלא יוצאת לי מהמחשבות״ אמר והדמעות על פניי המשיכו לזלוג
״אתה בן 27 שיר, אלכוהול זה לא פיתרון ואתה יודע את זה״
״אז מה הפיתרון? להמשיך ולסבול?״ שאל, הוא סובל בגללי.
״לא״ אמרתי והתיישבתי על מיטתו, חיבקתי אותו וליטפתי את הלחי שלו.
״מה נועם? את מוכנה להגיד לי מה את רוצה באמת ולא להמשיך לשחק משחקים, אני בן 27 כמו שאמרת, אני צריך לדעת״ אמר, הוא צודק, אני חייבת לו תשובות.
״אני אוהבת אותך״ אמרתי
״בגלל שאני בבית חולים?״
״מה פתאום!״ אמרתי בבהלה ״אני באמת…״ הוא נישק אותי, שנינו היינו צריכים את הנשיקה הזאת, הוא הרפה ממני אבל לא התרחק.
״את איתי בזה נועם? אנחנו כבר גדולים, אני רוצה משפחה, ילדים, אישה״ הוא הביט בעיניי, הכל יהיה מושלם איתו, רק איתו. הנהנתי. אני איתו בזה, הוא חייך.
״אני אוהב אותך״ אמר ״ואני רוצה רק אותך ואם לא אני אהיה רווק לנצח״
״אתה לא צריך״ אמרתי ״אני מוכנה להתחתן איתך כבר עכשיו״
״אוקיי״ אמר
״אוקיי״ אמרתי

יותר מאוחר לאחר כמה בדיקות שחררו אותו, נסענו לבית שלו.
נכנסנו הביתה והוא סגר את הדלת ונישק אותי, התעגעגתי לזה, הוא נשכב מעליי על הספה ונישק אותי.
״חכי פה רגע״ אמר והלך לחדר, הוא חזר שהוא משחק ביד שלו עם טבעת קטנה, הלב שלי ניתר.
״נועם, את…״ קטעתי אותו
״כן״ אמרתי והוא השחיל לאצבע שלי את הטבעת עם שלושת היהלומים הקטנים ״זה מושלם״ אמרתי, החודשיים האלה שלא היינו ביחד, עשו לנו רק טוב, לי לפחות, ככה הבנתי כמה הוא באמת חשוב לי.