״כמו כל יום…״- פרק 1

האוזניות היו באוזניו, מחוברות לנגן המוזיקה, הוא נשען על תחנת האוטובוס הבלויה, מחכה לקו 24 שהיה אמור להגיע כבר לפני דקות אחדות, הוא חיכה עוד זמן מה שהתברר לו כעשר דקות בלבד והאוטובוס הגיע, הוא מיהר לשלם לנהג והתיישב בסוף האוטובוס תוך כדי שהוא מזכיר לעצמי שהוא צריך לעשות כרטיס נסיעות.
הוא עצם את עיניו, אילו רק היה מסיים כמה שעות קודם לכן והיה יכול להרשות לעצמו לישון שעה אולי שעתיים.
הוא היה לגמרי מותש.
אט אט האוטובוס התמלא והוא ויתר על מקומי עבור אדם מבוגר ממנו שהודה לו מקרב לב מספר פעמים, הוא אחז בעמוד, מועד עם כל פנייה ועצירה של האוטובוס.
כל מה שרצה לעשות באותו הרגע היה להניח את ראשו על הכרית ולשקוע בשינה עמוקה.
שגב חייך אל הנער המוכר שעלה על האוטובוס והתקדם לעברו.
״אליאב״ אמר שגב ולחץ את ידו ״מה קורה?״ שאל והוריד את האוזניות מאוזניו.
״הכת בסדר גבר, ואתה?״ ענה
״מותש״ אמר שגב בכנות ועשה פרצוף עייף.
״יום ארוך אה?״ אמר ושגב הנהן, אליאב לומד בכיתה המקבילה ולכן סיים ללמוד היום מוקדם יותר.
״לאן אתה נוסע?״ שאל שגב
״לנוגה״ אמר ושגב הנהן למשמע השם ששמע כבר עשרות פעמים, נוגה היא החברה של אליאב, הם יוצאים כבר בערך ארבעה חודשים, נוגה נערה יפה, יש לה שיער גלי וארוך ועיניים חומות וגדולות, שגב חשב שהיא יפה אבל אין בה את היופי שהוא אוהב בבחורות.
החברה האחרונה שהייתה לשגב, גלי שמה, בעלת שיער בהיר ועיניים שחורות עמוקות, גבוהה ורזה עם פנים עגלגלות, שגב אהה אותה אך בשלב כלשהו שניהם הבינו שזה לא כל כך עובד בינהם והחליטו להיפרד.
שגב אף פעם לא היה מהבחורים ששיחקו עם בחורות, אבל שגב בהחלט היה מהבחורים שכולן רוצות, הוא בחור גבוה ושרירי, שערו חום כהה ועיניו תכולות וגדולות, תווי פניו מרובעים מעט והוא הרבה לחייך, וכשהוא חייך הופיעו שתי דומות בצידי פיו, בכל אופן, שגב הוא מהבחורים הטובים, מסוג הבחורים שהבנות חושבות שהוא באמת טוב מידי, הוא ממשפחה טובה ותלמיד מצטיין, אולי אפילו הכינוי ׳חנון׳ מתאים לו, לא היה לו אכפת כי הוא אהב את זה.
״תמסור לה ד״ש״ אמר שגב בחיוך, נוגה לא למדה איתם באותו בית הספר ואליאב הכיר אותך דרך חברים משותפים, הקליק בינהם נוצר מידי ״אני יורד כאן, נתראה״ אמר שגב וירד בתחנה, יש לו עוד כעשר דקות הליכה עד הבית, הוא החזיר את האוזניות והפעיל את נגן המוזיקה על רשימת השמעה שגלי יצרה עבורו, היו פעמים כמו עכשיו למשל, שעלו בו מחשבות שהוא וגלי יכלו להיות זוג טוב אם לא היו מוותרים כל כך מהר, הוא משך בכתפיו ונכנס הביתה.
״אני בבית״ אמר ונעל אחריו.
״בוא לאכול חמוד שלי, איך היה בבית ספר?״ שאלה אימו, גברת בסביבות גיל הארבעים בשם גלית, גלית הייתה פחות דומה לשגב, את העיניים הכחולות ותווי הפנים ירש מאבי, אב המשפחה.
״כרגיל את יודעת. מתיש״ אמר והניח את התיק מתיישב ליד השולחן.
״רוצה רוטב על האורז?״ שאלה
״כן, תודה״ אמר, שגב תמיד היה מנומס, והוא התרעם כל פעם מחדש שראה חוסר נימוס אצל אחרים.
אימו הביאה לו את האוכל והוא הודה לה פעם נוספת, שגב הזדרז לאכול, שטף את הכלים ומיהר לחדרו בשביל להכין שיעורי בית ולהתכונן לבוחן שיש לו בעוד יומיים.
״שגב״ אחותו, הקטנה ממנו בכעשרה חודשים בלבד התפרצה לחדרו מבלי לבקש אישור, אחותו דומה לו, שיער כהה עיניים בהירות, רזה וגבוה כמעט בגובהו של שגב, ובגלל זה תמיד הייתה חביבת הבנים ובעלת מחזרים כה רבים, בניגוד לשגב, אחותו לא אהבה ללמוד, היא כמעט ולא נכנסה לשיעורים ומה שמעניין אותה זה רק המוזיקה שלה, יש לה להקה עם עוד כמה חברה׳ ששגב לא חיבב במיוחד, אך לא אמר על כך דבר.
״ראית את המפרט שלי?״ שאלה בחוסר סבלנות
״לא״ אמר ״עכשיו צאי אני מנסה ללמוד״ אמר מזרז אותה במבטו
״אז תעזור לי לחפש! אני מאחרת לחזרה״ שגב גלגל עיניים למשמע המילה ׳חזרה׳, לפעמים הוא חשב שהיא לוקחת את העניין ברצינות יתר, הוא קם ממקומו ופנה לעזור לה לחפש, בסוף המפרט היה באותו במקום שטעמה שהניחה אותו שם.
בסופו של יום, שגב נכנס להתקלח, צחצח שיניים ונכנס למיטתו מותש, תוך זמן קצר כבר היה שקוע בשינה עמוקה.