לאבד אהבה 3

זמן מה עבר מאז הטרגדיה הנוראית.קייל החל לקבל טיפול אינטנסיבי..
השיקום שלו החל.מידי יום החל להתאמן..ולחזק שוב את שרירי גופו.הוא הריי שכב הרבה זמן בבית החולים.
"קצב ההחלמה שלו מדהים!"התפעל הרופא שטיפל בפציעתו.
"ומה במישור הנפשי?"שאלה..
"הוא מקבל עזרה.וגם תרופות נוגדות דיכאון."אמר הרופא."הוא אמר לי אתמול,שהוא מחייך כשהוא רואה אותך..מצבו הנפשי עדיין קשה,אבל משתפר.."
כשמאוחר יותר..טיילה איתו קארן..כשהוא יושב בכיסא גלגלים..עדיין קצת קשה לו ללכת הרבה.בכל זאת..הוא עבר טראומה פיזית קשה.מבחינת דימום.
עברו עוד מספר חודשים מאז..
קייל כבר חזר לבייתו..
קייל שב לעבוד עם שותפתו.הם עבדו ביחד על תיק הרצח.
"אם זה קשה לך מבחינה רגשית,תגיד לי.."אמרה.
"לא."קרא קייל,"אני רוצה למצוא את האדם שהרס לי את החיים."
"נסה להזכר..מה גרם לו,לבוא אלייך הבייתה,ולנסות להרוג אותך?" שאלה קארן.
"באמת..שאני לא יודע."קרא.."אולי אחד מהאנשים שג'ן שלחה לכלא..{היא הייתה עורכת דין}.ומנסה לנקום."
"יש לך דיסק עם מסמכים מפלילים..אולי הוא חיפש את זה?" שאלה אותו.
"מצפה לנו עבודה רבה.."נאנח.."מספיק לי להיום."
"אני יכולה להזמין אותך לארוחת ערב?"אזרה אומץ ושאלה אותו.
"בכייף .."חייך אלייה,לראשונה..מיזה זמן רב..
"ראיתי את זה.."אמרה..
"את מה?" שאל.
"חייכת אליי.."ענתה.
"כן..אז?"שאל.
"כלום.."שתקה.."טוב..תגיע ב8.ולא לאחר.."
קייל הגיע לבייתה של קארן..לבוש יפה ומריח,מדהים.
אוחז בידו,ורד אדום.
הרבה יין,נשפך באותו ערב..
לאחר מיכן,ישבו במרפסת..מעבירים חוויות.קארן פרצה בצחוק מתגלגל.
"מישהי שתתה יותר מידיי.."אמר לה,מחייך.
"מזל שאני לא צריכה לנהוג הערב.."ענתה."היי,אני בבית."
"תביטי בשמיים..לילה בהיר.."אמר,נושך שפתיו.
"כן.."נאנחה..
"טוב.."אמר.."נראה לי שאזוז.."
קארן ליוותה אותו אל הדלת..
"היי לי נעים בחברתך.."חייכה אליו…כששערה חצופה..כיסתה את עינייה.
קייל הסיט אותה מעל עיניה..מביט בה,במבט חודר..מלטף את פנייה,מתנשם..
"את יפייפיה.."אמר..עיניו ריצדו,כשהוא מביט בה.רגע,כל כך אמיתי,ואינטימי.
"תודה.."חייכה אליו,כשהוא,מביט בה במבט רציני.כשלפתע,חשה בשפתיו,מנשקות אותה
"זה אמיתי?" חשבה לעצמה..בעודה מתנשקת איתו…"הוא באמת..מנשק אותי?..הוא ממשיך הלאה?"
הנשיקה הזו החלה מתלהטת..
"מה אני עושה?"..קטע את הנשיקה בשיאה…"אני מיצטער.לא התכוונתי לצור רושם מוטעה."
"אוליי..באמת לא כדאי.אתה פגיע.אני, לא רוצה לנצל את זה.."אמרה.
"אני חייב לזוז,סליחה."אמר..והלך.
מאוחר יותר..במיטתה של קארן..כשהחתול שלה מארח לה חברה..
שכבה מביטה בתיקרה..חושבת שוב ושוב,על אותה נשיקה..
"הבחור הזה,שבור.הוא רק איבד את אהבת חייו..אסור לי לכפות את עצמי עליו.אני חייבת להתרחק ממנו.
ואולי?.הוא ממשיך הלאה..יש סיכוי..שהוא..מתאהב?..לא.לא יודעת..,"
מספר שבועות עברו מאז,כבר כמעט עברה שנה מאז הרצח.קארן וקייל לא דיברו זה עם זו.
המבוכה מנעה מהם…
קייל הכין לעצמו כוס קפה וניגש לעבודה.
קארן הרגישה מחוייבת לגשת אליו,ולשבור את הקרח
"דיי זה מגוחך.אנחנו עובדים ביחד.זה לא הגיוני שלא נדבר.."אמרה
"את צודקת.."ענה.."זה דבילי..אני מרגיש מטופש.."..
"אייך התרחקנו?..היינו חברים טובים.."ענתה
"אני מרגיש..שאני חייב לך התנצלות.."אמר.
"בקשר למה?"שאלה אותו.
"בקשר לנשיקה.."אמר..
"זה כלום..שטויות.."ענתה לו בחיוך.
"טוב,אני שמח שהנושא הזה סגור מבחינתך.."ענה.
יום ארוך מאוד של עבודה רצופה עבר על שניהם..שעת ערב,מאוחר..
קייל כמעט נרדם ליד המחשב..
"היי,חייל.."פנתה אליו.
"מה קורה?" שאל
"עכשיו זה יהיה ככה כל יום? לא תתיחס אליי?"שאלה.
"אני נבוך.."ענה.."עשיתי שטויות.."
"שטויות??..שאלה..כשהוא קם אלייה.
מתקרב אלייה.
"תיראי.."נאנח.."נכון,איבדתי את ג'ן.אהבתי אותה..אבל, אני חייב להמשיך הלאה.."
"קייל.."החלה לומר.."אל תעשה משהו שתתחרט עליו אחר כך.."
"אני..חושב,שהלב שלי,מחלים."אמר.
"למה אתה מתכוון?" התפלאה..
"אני ..פשוט,מתאהב בך…"נאנח.
"אתה מתאהב בי?,התפלאה.."אתה חושב?"
"אני לא חושב.אני יודע."ענה..הוא שוב הביט בה במבט,חודר.
"אתה ..רציני?" שאלה..
"קארן,כשאמרתי לך שהלב שלי מחלים..זה בזכותך.ריפאת אותו..וגם,נכנסת לתוכו."אמר..
כן..לפעמים מאבדים אהבה אחת,ומקבלים אחרת..