👄התאהבתי בעבריין 🔫-עומרי ותמרה- פרק 1

עומרי🔫
"די אמא" הדפתי את אמא שלי ממני כשהיא נישקה אותי בלחי כדי לברך לבוקר טוב "אולי תרפה קצת" היא גיכחה והתחילה לסדר את הבית כרגיל "אמא את יודעת אני שונא את כל הנשיקות האלו" הסברתי לה תוך כדי שסיימתי להכין את הקפה שחור שלי וזרקתי את הכפית לכיור "אולי תתלבש אתה תתקרר" אמא שלי כעסה כשהבחינה בי ללא חולצה ומיד זרקה לעברי חולצה נקייה "אני אוהב ככה" השבתי והנחתי את החולצה על השולחן בזמן שהתיישבתי בכיסא "אין פה בחורות שאתה צריך לכבוש אז תתלבש" היא המשיכה לנזוף והחזירה לי את החולצה ליד "את קרצייה" השבתי לה ולבשתי את החולצה בייאוש, ומיד בלי שאשים לב היא נישקה אותי במהירות בלחי והלכה לחדר שלה,צוחקת ומרוצה מעצמה- דבר שהעלה לי חיוך מיידי "משוגעת" מלמלתי לעצמי והטלפון שלי התחיל לזמזם, זה היה חבר שלי דקל
"אחי יש לנו משהו טוב היום" דקל פתח את השיחה בהתלהבות "דבר" השבתי לו בזמן שאני נעמד ובודק שאמא שלי לא שומעת במקרה את השיחה
"אתמול נפתח בשכונה בית קפה חדש, ואין חיה טרף קלה יותר מעסקים חדשים"
"כן, אבל צריך לברר איזה סוג אנשים מנהלים אותו, את הרמת אבטחה"
"אל תדאג, עדן ודור ביררו הכל- זו תהיה העבודה הכי קלה שלנו"
"סבבה, היום בלילה, תכינו רק כפפות שהמשטרה לא תקח טביעות אצבע במקרה"
שיחת בוקר שגרתית עם חברים שלי, מוצאים עסק חדש ופורצים אליו-הכסף הכי קל וכמובן שבשקט בלי שאף אחד ידע..במיוחד לא אמא שלי…היא הדבר היחידי שאני אוהב בחיים האלו ובשבילה אני עושה את זה, מגיע לה לחיות טוב, מגיע לה להיות מאושרת.
סיימתי להתארגן ועמדתי לצאת עד שאמא שלי עצרה אותי "לאן?" היא שאלה והתקרבה אליי "אמא אל תתחילי עם החקירות, סתם לחברים" אמרתי תוך כדי שגילגלתי עיניים "בבקשה בלי שטויות, תשמור על עצמך" היא ענתה בדאגה וחיבקה אותי חזק "אמא הכל בסדר, אל תהיי דרמתית" נישקתי אותה במצח, לקחתי את מפתחות האופנוע ויצאתי.

תמרה📚
התעוררתי פעם ראשונה בבית החדש שלי, הפעלתי את מערכת המוזיקה והתחלתי להתארגן לקראת השנה החדשה שמלאה בהתחלות חדשות.
לבשתי גופייה שחורה צמודה, גינס קצר שחור וחגורת ניטים, לבשתי ג'קט שחור מבד ניילוני ונעלתי סניקרס לבנות גבוהות. "בוקר טוב משפחה שלי" צרחתי בזמן שירדתי במדרגות לקומה של הבית קפה שלנו "בוקר טוב נסיכה שלי" אבא שלי אמר בזמן שחיבק אותי חזק ונישק אותי "אולי תכבי את השירים המכוערים האלו" יונתן התעצבן בזמן שערך את שולחן ארוחת הבוקר שלנו "אולי…אבל לא" לעגתי לו והתיישבתי עם אבא שלי בשולחן "אל תתחילו על הבוקר לריב, זה שנה חדשה" אבא שלי צחק בזמן שמרח ריבה בפרוסה שלו "אי אפשר לא לריב עם הקרצייה הזו" יונתן השיב בזמן שהביא לי סתירה קטנה בראש והתיישב "דביל" השבתי לו ודרכתי לו על הרגל "די" אבא שלי התחיל כבר להתעצבן והיה לרגע שקט קל בשולחן "מה המשמרות שלכם היום?" אבא שלי שאל ויונתן ישר הרים אליי מבט, ציפה שלא נריב שוב על משמרות "אני חייבת לעשות צהריים" אמרתי במהירות "בסדר" יונתן השיב "אבל מה למה תמיד אתה חייב לריב על…" התחלתי להתעצבן ולרגע קלטתי שהוא הסכים איתי לשם שינוי "בסדר אמרת?" שאלתי מופתעת "אתה מרגיש טוב?" לעגתי לו והוא צחק "את בלתי נסבלת" הוא קם מהשולחן והלך להביא את התיקים שלנו "תפסיקי לחפש אותו" אבא שלי צחק כשקמתי מהשולחן "אני לא" הכחשתי והוא גלגל את עינייו "טוב אולי קצת" התוודתי ונישקתח אותו בלחי "יאלה ביי אבוש נתראה מאוחר יותר" אמרתי וקפצתי על יונתן לשקמח "אני אוהבת אותך" צחקתי ונישקתי אותו בלחי "כן שמענו עלייך" הוא צחק ויצאנו לבית ספר.
נכנסנו ומיד התפצלנו כל אחד לחבורה שלו, ראיתי את שיר יושבת על ספסל וקוראת ספר… הזדמנות טובה להבהיל אותה. הלכתי בשקט מאחורייה, מרוגשת מעצמי "אני יודעת שאת פה תמרה" היא אמרב תוך כדי שהיא ממשיכה לקרוא בספר "נמאס לי אני לא מצליחה אף פעם" התייאשתי והתיישבתי לידה "ספר טוב?" שאלתי והיא הראתה לי את הכריכה "רפסודה בלב ים" של ז'ול ורן "נשמע מעניין אני אחרייך" אמרתי והחזרתי לה אותו "יאלה בואי" תפסתי אותה כדי שנתקדם לכיתה "לאן?" היא שאלה לא מבינה "לכיתה" מיהרתי והיא צחקה "תני לי לנחש, עוד עשר דקות צלצול והכל יכול לקרות בעשר דקות..אפילו טיל יכול לנחות ואז נאחר בטעות לשיעור" היא לעגה לי ואני חייכתי חיוך מזויף "תמשיכי לצחוק אבל קרו מקרים ואני לא אאחר" השבתי לה וגררתי אותה לכיתה.

השיעור הראשון התחיל והתיישבתי ליד שיר בשורות הראשונית "את כזו חנונית" דניאלה המכשפה של הכיתה אמרה בלעג כשחלפה על פניי "את כזו בלתי נסבלת" השבתי לה וכל מי שהיה נוכח בכיתה צחק "בוקר טוב תלמידים" המורה החדש נכנס והתחיל לדבר "אז ככה, היום הזה כמובן יהיה קצר, שעתיים ראשונות לימודים רגילים ושלוש שעות למקצוע הנבחר שלכם" הוא הסביר וההתרגשות כבר החלה… לפחות אצלי.

"טוב שיר אלמוג ותמרה לבמה" המורה לריקוד קראה לנו, הפעלנו את השיר 1,2,3 של Sofía Reyes והתחלנו לרקוד כמו שהתאמנו כמעט כל החופש, הריקוד הזה חשוב כדי לקבוע את הרמה שלנו כדי לחלק אותנו לקבוצות ריקוד וכמובן למחזמר שעולה בכל סוף שנה… וכרגיל הרשמנו את כולם "מדהימות" המורה הריעה לנו ושאר תלמידי הכיתה פרגנו חוץ מדניאלה הקנאית שלא מסוגלת להסתיר את הקנאה שלה אפילו.

"היה טוב לא?" אלמוג שאלה בהססנות שמאפיינת אותה "אולי די להיות כזו פסימית היינו מדהימות" התלהבתי וחיבקתי את שתיהן תוך כדי הליכה "אני לא יודעת, את ראית איך דניאלה רקדה היא הייתה…" אלמוג התחילה להגיד ונפלה, כיוון שהיא נתקעה באח שלי שעבר שם בידיוק עם חברים שלו "סליחה, לא ראיתי" היא אמרה לו והוא עזר לה לקום "לא אני לא ראיתי אותך אלמוג, את בסדר?" הוא שאל והושיט לה המשקפיים שנפלו לה ואני ושיר גיחכנו מהצד "כן הכל טוב" היא השיבה בלחץ והוא המשיך ללכת עם החברים שלו תוך כדי שהיא מביטה בו עם חיוך מאוהב "מתי תגידי לו?" שאלתי אותה והנחתי עליה יד "להגיד מה?" היא שאלה בהכחשה "שיש לך טיפול שורש" השבתי בציניות והיא גיחכה "שאת מאוהבת לו בצורה" צחקתי "עזבו, זה פשוט לא יקרה, הוא רואה בי חברה של אחות לא כאישה" היא אמרה והשפילה את הראש שלה… אלמוג תמיד הייתה כזו ביישנית, חסרת ביטחון באופן קיצוני, לא מאמינה בעצמה… וזה מובן, היא גדלה בבית שלא האמינו בה, היא מעולם לא העזה לחצות שום גבול או לעשות דבר משוגע, הדבר היחידי שבאופן משונה זורם אצלה הוא ריקוד ושירה מול קהל.

"יאלה תמרה סינר ולכי תקחי הזמנה משולחן 5" אבא שלי אמר לי שרק נכנסתי לבית קפה אחרי בית ספר "היי, אני בסדר, תודה, היה יום מעולה בבית ספר, למדנו המון דברים חדשים
..תודה על ההתענינות" השבתי בציניות תוך כדי שאני שמה את הסינר ואת התיק מאחורי הדלפק "סליחה מאמי אבל פשוט עמוס" אבא שלי השיב ונישק אותי בלחי.
לקחתי הזמנות, הגשתי אוכל, מדי פעם עזרתי במטבח…אפשר היה להגיד שזה יום ממש מוצלח יחסית לעסק שנפתח לפני יומים.

"תפני את שולחן 9 ואת משוחררת יפה שלי" אבא שלי אמר ונישק אותי בלחי "אבא תשב לנוח" ביקשתי ממנו, דאגתי לו שהוא עובד ברציפות כל היום "אין זמן לנוח" הוא השיב והמשיך בעבודה שלו, צחקתי וגילגלתי עיניים, הצחיק אותי כמה שאנחנו דומים, שאנחנו מסורים למטרה מסוימת ושוכחים לרגע מדברים חשובים כמו בריאות פיזית ונפשית.
"שלום לך" אמרתי בשמחה שיונתן נכנס כדי להחליף אותי במשמרת והתקרבתי אליו "תהנה" הוספתי ודחפתי לו את הסינר ליד "תמיד כזו מקסימה ואדיבה" הוא השיב בציניות עם חיוך ציני ושם את הסינר "אין בעד מה" השבתי בחיוך מאולץ ועליתי לבית.

"סוף סוף" מלמלתי לעצמי כשישבתי על הספה אחרי מקלחת טובה ולבשתי פיג'מה שהיא אוברול ארוך שחור עם כיסים אפורים והתקשרתי לשיר "מה קורה חברתי היקרה" שאלתי בטלפון והיא צחקה "מעולה אני בידיוק עובדת על השיעורים שקיבלנו בשיעור שירה" היא אמרה לי והיה נדמה לי ששכחתי לרגע "המטלה לבחור שיר שהוא חלק מהעבר?" שאלתי בהססנות והיא השיבה לי בחיוב "כמעט שכחתי אחרי המשמרת העמוסה של היום" עניתי בעייפות ונשכבתי על הספה "טוב אני אתן לך לעבוד על זה בשקט" שיר הוסיפה וניתקה.

התעוררתי בשעה 2 לפנות בוקר, במיטה שלי, לא היה לי מושג איך הגעתי לשם בכלל, אני זוכרת את עצמי חושבת על שיר ואחרי זה שכחתי כל מה שהיה…כנראה שפשוט נרדמתי מרוב עייפות. הלכתי למזוג לי מים קרים במטבח עם עיניים פתוחות למחצה והליכה נגררת.
כשסיימתי לשתות שמתי את הכוס בכיור ועמדתי לחזור לחדר… עד שהתחלתי לשמוע רעשים מוזרים, רעשים שהגיעו מהבית קפה שלנו, לקחתי מערוך מהמטבח שהיה לי נגיש באותו רגע והתחלתי לרדת לאט לאט במדרגות לקומת בית הקפה. התחבאתי מאחורי הקיר שהיה קרוב למדרכות וכשהצצתי ראיתי אדם לבוש שחור נכנס ומחטט, העצבים שבתוכי בערו, רציתי לקפוץ עליו ולהרביץ לו כל כך חזק.. אני לא מצליחה להבין את האנשים שמתנהגים ככה, שפשוט מרשים לעצמם לגנוב מאחרים כאילו זה לגיטמי, מה עובר להם בראש באותו רגע?!
לא הייתי מוכנה להתקשר למשטרה שתטפל הזה, הייתי חייבת לעמוד מולו. הסתכלתי על אותו גנב שהגוף שלו פשוט היה מדהים לשם שינוי… הרגשתי מין משיכה לא מוסבת שהציתה בתוכי גל עצבים כיוון שזה חא היה מוסרי שאני אסתכל בצורה כזו על עבריין.
העבריין התחיל להתקדם לאט לאט לכיוון המטבח ועבר דרכי, סנטימורים ספורים לאחר שהוא עבר אותי קפצתי על גבו וכיסיתי את עיניו באמצעות ידיי הקטנות, נאבקתי בו עד שהוא הצליח לגבור עליי, להוריד אותי מגבו ולהצמיד אותי לקיר שפניי מופונות לקיר ולא הצלחתי לראות את פניו כיווו שהוא אחז בידיי חזק שלא אצליח לזוז "תשחרר אותי" צעקתי עליו המשכתי להאבק בו עד שכמעט הפלתי אותו לרצפה, אבל שוב הוא גבר עליי ותפס אותי חזק…עד שלבסוף שנינו נפלנו לרצפה כשהוא מעליי, אוחז חזק בידיי…. הבטתי לו בעיניים הגדולות שלו ולאחר מכן בשפתיים המלאות והמדהימות שלו, וכך גם הוא עשה והעלה חיוך כל כך מקסים, חיוך כל כך יפה. באותו רגע שכחתי מהכל, שכחתי שאני ניצבת מול פורץ מטורף שמנסה לגנוב מאיתנו, ראיתי רק יופי מולי, יופי מהפנט…איך לדבר כל כך יפה יש קשר לדברים כאלו?! הרגשתי בעולם אחר לרגע… עד שהתאפסתי, נזכרתי איפה אני נמצאת ומול מי…והתחלתי לתקוף.