👄התאהבתי בעבריין 🔫-עומרי ותמרה- פרק 2
עומרי🔫
הילדה המטורפת הזו פשוט נלחמה בי כאילו היא נלחמת על חייה. באותו רגע שהייתי מעליה ואחזתי בידיים שלה חזק, צמוד לצידי גופה הרגשתי כאילו הכל נהפך, היה הייתה אחד הדברים היותר יפים שיצא לי לראות, הדרך שהיא הביטה לי בעיניים… הכל היה יפה עד הרגע שהיא התחילה לדבר-או יותר נכון לצעוק "חתיכת פושע, עבריין, גנב, תשחרר אותי" היא התעצבנה עליי ונלחמה כדי להשתחרר מידיי.. היה לה כוח רב, יחסית לילדה מפונקת "תשתקי" אמרתי לה בלחץ שמישהו יתפוס אותי באשמתה, השתקתי אותה בעזרת היד ונעמדנו בחזרה, תוך כדי שאני אוחז אותה "מי את ומה את עושה פה בידיוק? איך נכנסת?" שאלתי לחוץ ובעצבים, מסתכל לכל כיוון כדי לבדוק שאף אחד לא מגיע, הייתי בטוח שעברנו על כל חור בעסק המסריח הזה ושאין סיכוי שמישהו יתפוס אותי "אתה צוחק עליי נכון?" היא גיכחה והתעצבנה "אתה פורץ לי לפה, לעסק של המשפחה שלי ואתה עוד מעז לשאול איך נכנסתי?" היא זעמה השתחררה ממני ורצה מהר לצד השני של הבית קפה ואחזה מערוך על מנת להתגונן, דבר שהצחיק אותי באותו רגע "תורידי את זה מהיד זה פתטי" צחקתי עליה והיא לא וויתרה. תוך כדי הויכוח שמעתי רעשי מדרגות, הבטתי הצידה וראיתי אדם מבוגר יורד במדרגות "מה קורה פה?" הוא שאל ומיד רצתי לדלת על מנת להימלט והדלתות לא נפתחו "אין לך סיכוי לצאת, זה דלתות שננעלות אוטומטית" אותו מבוגר אמר לי באדישות והילדה המפונקץ הלכה אליו על מנת שיגונן עליה "מה חשבת שיהיה לך כל כך קל?" היא צחקה ואני התחלתי להתעצבן.. "טוב אבא, תשמור עליו ואני אתקשר למשטרה בנתיים" היא אמרה למבוגר הזה ושיערתי משיחתם שהם אבא ובת, שזה עסק משפחתי שלהם "תגידי להם עומרי, זה בטח יעזור להם בתיאור קלסתרון שלי" אמרתי בלעג והתיישבתי..המשטרה כבר מכירים אותי לעומק, הם מכירים את השם שלי, את העבר הפלילי לי.. זה לא היה כזה שונה בעבורי ששוב מזמינים לי משטרה "תודה, זה ממש נחמד מצידך" היא השיבה בציניות והתקדמה לטלפון "תמרה אל תתקשרי" אותו מבוגר אמר לבת המפונקת שלו, שמסתבר ששמה תמרה ושנינו התפלאנו "מה?" היא צעקה וכעסה "אל תתקשרי, אני בטוח שהוא לא יעשה את זה שוב" הזקן הזה אמר לה תוך כדי שהוא מביט בי, ויכולתי להרגיש את ההתנשאות שיש לו מעליי "אני לא צריך טובות" התעצבנתי "אבא התחרפנת? העבריין הזה פרץ לנו לעסק הוא מסוכן" תמרה זעמה כשהטלפון עדיין היה בידה .. הרגיז אותי לשמוע את הביטוי עבריין, זה הוציא ממני אגרסיות "סתמי ת'פה, אל תקראי לי ככה" איימתי עליה בבריונות והיא מצידה לא הפגינה פחד "או שמה? תרצח אותי?" היא לעגה לי והתקדמתי אליה באיום "אתה תעצור" אותו מבוגר תפס אותי בידיים שלו והדפתי אותו ממני "ואת תמרה תעלי לחדר שלך, אני אטפל בזה" הוא המשיך בשלו והיא התעצבנה "אבא אין סיכוי שאני משאירה אותך כאן איתו, הוא מסוכן" היא נלחצה והתקרבה לאבא שלה "ראית פעם פורץ בלי אקדח?" הוא שאל אותה "ראית?" חזרתי על דבריו כדי לעצבן אותה "הכל טוב יפה שלי, לכי לישון, תסמכי עליי" הוא אמר ונישק אותה חזק "טוב" היא ויתרה "תשמור על עצמך אבא" היא השיבה וחיבקה אותו חזק תוך כדי שהיא זורקת לעברי מבט קשוח וזועם… האהבה שהייתה בינהם הייתה מעוררת קנאה, כל מה שבחיים לא היה לי עם אבא שלי, תמיד דברים כאלו עוררו בי זעם בלתי נשלט ורצון לשבור כל מה שבהישג ידיי. תמרה הזו הלכה ונשארתי עם הזקן הזה לבד.
תמרה📚
אבא שלי אמר לי ללכת, ולא באמת הייתי מוכנה ללכת, רק גרמתי לו לחשוב ככה-התחבאתי ליד המדרגות והסתכלתי עליהם.
"אז מה אתה עושה חוץ מלפרוץ?" אבא שלי שאל את העומרי הזה והתיישב מולו בשולחן "אז מה עכשיו? אתה הולך לעשות לי שיעור על החיים?" עומרי הזה שאל בזלזול והתעצבנתי "לא לא, אני לא מורה, אני בסך הכל מוכר קפה" אבא שלי צחק והתרווח בכיסא "יופי, אז תשחרר אותי מהחרא הזה-או שתתן לי ללכת או שתקרא למשטרה, כי אני לא צריך עזרה" עומרי התעצבן וענה בצורה כזו ערסית שהרגיזה אותי, לא יודעת איך הצלחתי להחזיק את עצמי בלי ללכת לצעוק עליו "עזרה? אני אמרתי עזרה?" אבא שלי שאל ועומרי השתתק "תבין, לקרוא למשטרה יהיה הדבר הכי קל לעשות עכשיו, אבל המצפון שלי יזכיר לי את זה עוד הרבה… ואם אני אתן לך ללכת לפני שנדבר אני ארגיש ממש פספוס" אבא שלי המשיך לומר "וואו ממש דילמה" עומרי המשיך לענות בציניות הבלתי נסבלת הזו ובכפיות טובה מה שלשם שינוי הצחיק את אבא שלי. "תסלח לבת שלי, היא מאוד אימפולסיבית וקשוחה" אבא שלי התנצל בפניו, כאילו הטעות בסיפור הזה הייתה באמת שלי "ככה זה ילדות מפונקות שמקבלות מה שהן רוצות" עומרי השיב "לפחות היא יפה, זה מכפה על שאר התכונות הבלתי נסבלת שלה" הוא הוסיף בכנות ולא ידעתי איך אני עוצרת את עצמי מלהרוג אותו, למרות שלמען האמת קרה לי משהו בלב שהוא אמר עליי שאני יפה "תזהר אה? אתה מדבר על הילדה שלי" אבא שלי הצחיק את עומרי והביא לו לשתות.
"כולם רוצים לשנות את העולם, אבל אף אחד לא רוצה לשנות את עצמו" אבא שלי אמר אחרי דקה של שקט, כשהוא חזר להתיישב מול עומרי… המשפט הזה ישר העלה בי חיוך, כיוון שאם יש דבר שמאפיין את אבא שלי זה המשפטים שלו "מה?" עומרי לא הבין "משפט של לב טולסטוי" אבא שלי הסביר ועומרי גיחך "לא זכור לי שאמרתי שאני רוצה לשנית משהו" הוא השיב בקשיחות "אתה לא חושב שהעולם דפוק מהיסוד? שיש צורך לשנות דברים?" אבא שלי שאל ועומרי נעמד "תקשיב, תודה, אבל אני מעדיף לשבת כבר במעצר ולעשות דיונים עם האסירים על איך יותר טעים להגיש פירה מאשר דיונים פילוסופים" הוא ענה בזלזול ואבא שלי לא התרגש בכלל "יפה, אני מעדיף פירה עם חמאה אגב, אבל לא זכור לי ששאלתי מה אתה מעדיף" אבא שלי השיב לו באותה צורה, דבר שהצחיק את עומרי לשם שינוי, קצת חיוך בפרצוף הבלתי נסבל שלו… חיוך יפה "טוב לך, אני לא אכריח אותך לקיים איתי דיון מעמיק" אבא שלי אמר ועומרי התחיל להתקדם לכיוון הדלת, אבל אבא שלי לא זז ממקומו, כאילו ידע שיקרה משהו "העולם דפוק, האנשים דפוקים, הממשלה דפוקה הכל זה שיט.. למה שאני לא אתנהג גם כמו שיט?" עומרי אמר שהוא עצר על מפתן הדלת וחזר לשבת מול אבא שלי "אבא נוטש את הילד שלו ואשתו בגיל צעיר כדי לחיות את החיים שלו, בשביל ללכת לזיין אישה שצעירה ממנו ב20 שנה, מה בידיוק הילד הזה אמור לעשות? ללכת לעבוד בדוכן נקנקיות?" עומרי שאל את אבא שלי בציניות תוך כדי שסיפר בעקיפין מה הוא חווה בחיים שלי, הלב שלי התכווץ למשמע הסיפור, היה לי נורא מצער לשמוע את זה…אבל עבורי זה פשוט לא תירוץ להתנהג כעבריין "כשהעולם לא בסדר זה לא תירוץ להיות לא בסדר…זה משפט שהבת שלי קרוב לוודאי הייתה אומרת לך כרגע" אבא שלי צחק "היא הייתה אומרת את זה אחרי שהיא הייתה מרביצה לי עם המערוך המוזר או לפני?" עומרי צחק ואבא שלי אחריו "אני בטוח שחווית חיים נוראים, אני בטוח שהדרך שבחרת נראית לך הדבר הכי נכון כרגע, אני יודע שאתה בטוח בעצמך אבל אני יודע שאתה בן אדם טוב, רואים בעיניים שלך שאתה אדם טוב שפשוט טעה בדרך, בן אדם שהחיים הביאו אותו לקצה שלו, אבל אני מאמין שיום אחד יקרה משהו שישנה לך את הדרך" אבא שלי אמר לו ועומרי פשוט לא ידע איך להגיב "אני לא יכול להבטיח לך את זה" עומרי נעמד ואבא שלי מיד אחריו "אני לא צריך הבטחות, זה הבנק שלי עושה" אבא שלי צחק והצליח שוב להעלות את החיוך היפה של העומרי הזה "חשוב שתדע שאם תמיד תעשה את מה שתמיד עשית, תגיע תמיד רק לאן שהגעת" אבא שלי אמר וליווה אותו לפתח הדלת "אתה ממש אוהב משפטים אה?" עומרי אמר בציניות ועמד לצאת "כל אחד והמגרעות שלו" אבא שלי אמר בגלגול עיניים ופתח את הדלת "אגב, אם אכפת לך קוראים לי דן" אבא שלי אמר ועצר אותו שנייה לפני שעומרי יצא "יותר אכפת לי מהשם של הבת שלך" עומרי לעג ואבא שלי תפח לו על השכם "תזהר אה" הוא הוסיף ושם נגמר הדו שיח בינהם.. הדמעות שלי משום מה זלגו, האופי של אבא שלי תמיג ריגש אותי, תמיד הוא היה כל כל שונה ממני, תמיד כזה סולידרי, רגיש לזולת, למצוקות של אחרים.. הייתי חייבת ללכת אליו "אתה מדהים אתה יודע?" שאלתי תוך כדי שחיבקתי אותו "תמיד נחמד לשמוע את זה מהבת היפה שלי" הוא המשיך וחיבק אותי בחזרה "למה לא יכולתי להיות כמוך, בן אדם כזה טוב?" שאלתי בתסכול והוא חייך "כי את הבאת מאמא שלך את הקשיחות והחשדנות וגם אח שלך" הוא השיב ועלינו יחד לבית, להמשיך לישון.
"תמרה מה יש לך?" אלמוג העירה אותי כשהתיישבנו בכיתה ובהיתי בעט שביד שלי ולא הגבתי, הייתי עייפה וחשבתי על הלילה הארוך שהיה "תמרה" אלמוג המשיכה לנסות עד שהתפקחתי "מה? סליחה, אני לא מרוכזת" תפסתי את הראש שלי חזק והסתובבתי אליה "זה בגלל הילד הזה שסיפרת לי?" אלמוג שאלה אותי "כן, המטומטם הזה, מעצבן אותי שאבא שלי כל כך תמים וסלחן, העבריין הזה ימשיך לגנוב מאחרים כאילו כלום" זעמתי ואלמוג הסכימה איתי "מה את רוצה לעשות?" היא שאלה והרגשתי שהמוח שלי נשרף מרוב מחשבות "אין לי מושג, אבל זה לא ישאר ככה" אמרתי בנחישות והיא חייכה "אני לא רוצה לחשוב מה המוח הזדוני שלך עלול לחשוב" היא לעגה לי ובידיוק דניאלה עברה לידנו "מוח ותמרה לא בידיוק מסתדדר" היא צחקה והתעצבנתי "תגידי כל השטויות שאת אומרת יוצא לך באופן טבעי או שיש לך איזה ספר?" השבתי לה ונעמדתי מולה "את כזו בחורה צפויה ומשעממת" היא אמרה לי עם הקול הפקאצי שלה , חייכתי הסתכלתי לעבר אלמוג שאכלה בידיוק את הכריך גבינה שלה, נשמתי נשימה ארוכה, לקחתי את הכריך של אלמוג ודחפתי אותו לפנים של דניאלה במהירות "מה את עושה מטומטמת?" היא כעסה וניסתה לנגב את עצמה בזמן שאני ומי שהיה מסביבי צחק "מה לא שמעת על הטרנד האחרון? גבינה מורידה קמטים" לעגתי לה ואלמוג ניסתה להוציא אותי משם, כדי שהריב לא יתפתח יותר.
"תפסיקי כבר את הריבים איתה" היא ביקשה ממני כשהתיישבנו בספסל שבחוץ "אני? זו היא שמחפשת אותי הסתומה הזו" התעצבנתי "וגם העומרי המפגר הזה מרגיז אותי יותר, אני לא יודעת איך לשלוט בעצמי כבר" הוספתי ואלמוג ניסתה להרגיע אותי ללא הצלחה.
היום לימודים נגמר ונכנסתי למשמרת הצהריים בבית קפה, שכרגיל הייתה מלאה אבל היום במצב סביר, כזה שאיפשר לי להדליק מוזיקה ולחלק ככה את ההזמנות תוך כדי שאני שרה ורוקדת, דרך שתרגיע אותי. אבא שלי ואח שלי שעמדו בצד צחקו שראו אותי ככה "יאלה קומו לרקוד" אמרתי ללקוחות שהופתעו אבל באופן משונה זרמו ורקדו.. כמובן שלא כולם אבל האוויריה הייתה כל כך טובה ומצחיקה, רקדתי עם אח שלי ואפילו עם אבא שלי… הכל היה טוב עד שהדלת נפתחה…
תגובות (3)
העלילה יכולה ממש לזרום, אבל זה קצת מרוח. באיזה שהוא שלב רציתי לדלג על קטעים..
תנסי לקצר.
אל עם זאת נהנתי לקרוא את הסיפור שלך, מחכה להמשך.😊
תודה רבה❤❤ אני ממש אשתדל לקצר פשוט חשוב לי לעשות בעלילה דברים שהם מעבר ולא רק סיפור אהבה.
ברור! וזה גם חשוב, אבל תנסי לראות איך כל דבר שאת כותבת הוא לא סתם, אלא תורם לבניית העלילה בהמשך😀