👄התאהבתי בעבריין 🔫-עומרי ותמרה- פרק 3

עומרי🔫
"אחי עדיין לא הסברת לי למה לא הלך לך בפריצה הזו?" דור שאל אותי כשהחננו את האופנעים שלנו ליד הבית קפה "אין לי כוח להסביר, אבל עוזבים את העסק הזה וזהו, חפשו משהו אחר" הוריתי לו, לא יכולתי לנסות שוב לפרוץ לשם, הרגשתי חייב לדן שעזר לי אתמול, אם יש משהו בעולם שלנו שהוא ערך-זה כבוד למי שנותן כבוד, ולהחזיר טובה למי שנותן טובה "אחי זה נראה אבל מקום טוב…" דור המשיך וקטלתי אותו "אמרתי שלא וזהו" עצרתי אותו והוא לא ידע איך לענות "טוב לפחות נכנס לשתות משהו" דור הציע והסכמתי "רק תזהר, למה יש איזה בחורה מטורפת שם" סיפרתי לו על תמרה והוא צחק "נו ואיך הסחורה?" הוא שאל לגבי תמרה מה שהצחיק אותי, הזכיר לי את הרגע שהייתי מעליה אתמול…רגע שהיה יכול להיות מחרמן אם היא לא הייתה כזו בלתי נסבלת "סחורה פגומה" השבתי לו ונכנסו.
כשנכנסו ראינו את הדבר הכי הזוי בעולם, הלקוחות (כמעט כולם) רוקדים יחד עם תמרה לצלילי שיר קצבי "זה בית קפה או בית זונות?" דור שאל וצחקתי, לא יכולתי להוריד את המבט מתמרה, מאיך שהיא רקדה וזזה שמה, עלתה על הדלפק וכולם הסתכלו עליה, האווירה שם הייתה לא רגילה, לא כמו בית קפה נורמטיבי, האוויריה הייתה טובה עד הרגע שתמרה קלטה אותי במבט שלה והתקדמתי לשבת באחד השולחנות "מה אתה עושה פה?" היא התקרבה לשולחן שלנו וצעקה "זה בית קפה, אנחנו לקוחות ואם את ממש סקרנית אני יכול לספר לך מה ההזמנה שלנו" השבתי לה בציניות ויכולתי לראות את הכעס שלה "אתה ממש מצחיק, חשבת לעשות הסבת מקצוע מעבריין לקומיקאי?" היא התגרתה בי והעלתה בי את העצבים, נעמדתי מולה כשהיא הייתה כל כך צמודה אליי, כל כך רציתי להוריד לה את החיוך המטופש הזה מהפרצוף "אני רוצה טוסט וקולה תודה" השבתי לה באותה התגרות ובידיוק אבא שלה התקרב "איזה יופי שבאת, תמרה סיפרה לכם כבר על התפריט שלנו?" הוא שמח ויכולתי לראות את הכעס והתבוסה על פניה של תמרה "עדיין לא, אבל אנחנו נשמח אם היא תספר לנו" המשכתי להציק לה "זאת פשוט פארסה! אני לא מתכוונת להשתתף בדבר הזה" היא ענתה ועמדה ללכת עד שאבא שלה עצר בעדה "תמרה, תנסי רגע לעשות הפרדה, עכשיו הוא לקוח שלנו" הוא ביקש ממנו והיא צחקה "אתמול הוא שודד היום לקוח.. מחר מה? מנהל בנק?" היא המשיכה לזרוק תשובות שנונות ומרגיזות שבאופן מוזר הצחיקו אותי "יפה שלי, אני מבקש ממך" אבא שלה אמר והיא הסכימה "אולי את אבא שלי הצלחת לקנות אבל אותי אתה לא תצליח שמעת?" היא אמרה כשהוא הלך ולא ייחסתי לתשובה שלה חשיבות "אז מה התפריט?" המשכתי בשלי כדי להרגיז אותה "חכה, אני אביא את התפריט ציורים כדי שתבין" היא ענתה בחיוך מאולץ ועצבנה אותי ברמה שלא יכולתי להתאפק, נעמדתי ואחזתי אותה חזק ביד "אני מציע לך להתחיל לשמור על הפה הגדול שלך כי אין לך מושג עם מי את מתעסקת בכלל" איימתי עליה "תודה על העצה, אני אחשוב על זה" היא השיבה בציניות והלכה ממני "מה עובר עלייך תגיד?" דור שאל אותי כשהתיישבתי בחזרה "כלום, אני לא סובל אותה" התעצבנתי ודור צחק "זה נראה כאילו עוד שנייה אתה מזיין אותה על הדלפק" דור צחק והרגיז אותי "אם היא לא הייתה כזו בלתי נסבלת נשבע לך שהייתי עושה את זה כבר אתמול" צחקתי ובידיוק הגיעה בחורה רגילה לכיוונו, לא נראית כמו עובדת, והגישה לנו את האוכל "הנה האוכל שלכם בתאבון" היא אמרה בחיוך ועמדה ללכת "חכי" עצרתי אותה והיא חזרה "את לא עובדת כאן נכון?" שאלתי והיא צחקה "נכון, אבל אם חברה שלי הייתה מגישה לכם את האוכל אז יש לי תחושה שהאוכל לא היה נשאר במגש" היא צחקה והצחיקה את דור שבחן אותה בצורה די רצינית "את חברה של המשוגעת הזו?" צחקתי והיא הנהנה "מה השם?" דור שאל ופתאום היא ממש הבחינה בו, לא הורידה את העיניים "אני שיר" היא חייכה והלכה "יאלה לך תתקוף, שלא תצא עם רעב" צחקתי איתו והוא הלך להתחיל איתה. שתיתי מהקולה ובידיוק ראיתי את דניאלה נכנסת לחנות, לא הבנתי מה היא עושה פה, לא היה לי כוח אליה. הייתי בטוח שהיא מתקדמת אליי ואז ראיתי שהיא בכלל מתקדמת לתמרה, ומתחיל קרב חתולות קטן שמאוד גירה אותי "מה את עושה פה? זה לא חנות איפור" תמרה צחקה עלייה "את חושבת שאת מצחיקה? באתי להזהיר אותך שהתעסקת עם הבן אדם הלא נכון" דניאלה השיבה לה באיום "מה באמת? יואו איזה פחד, אין לי מושג מה לעשות עכשיו" היא המשיכה לצחוק ודניאלה הייתה על סף עצבים… ניצלתי את המצב שאני מכיר את דניאלה והתערבתי.

תמרה📚
"מה הבעיות שלך עם חברה שלי?" עומרי הופיע משום מקום כשהוא מחבק את דניאלה ומנשק אותה.. היה בי זעם לא מוסבר, מין אש בלב שעוד שנייה פרצה ושרפה את כל מי שקרוב אליי "עכשיו הכל ברור" צחקתי "כל כך מתאים לבחורה כזו מטומעמת מישהו כזה מפגר" לעגתי להם "בוא מאמי, הבחורה הזו מסכנה" דניאלה אמרה ולקחה אותו איתה.

"אני רוצה להבין מתי כל זה קרה?" יונתן שאל בעצבים בזמן ארוחת הערב, אחרי שסיפרנו לו על אתמול "אתמול בלילה, אבל לא רציתי להדאיג אותך" אבא ענה לו והוא התעצבן "המניאק הזה פרץ לנו לקפה ואתה מעביר לו שיעור בפילוסופיה? אתה רציני?" יונתן יצא מדעתו "אתה חייב להבין שזה מקרה שונה, מדובר בילד שפשוט טעה…" אבא שלי ניסה לגונן על העומרי הזה, מה שהרגיז את יונתן ואותי הרבה יותר "תעשה לי טובה, טעה בדרך ממש רחמים עליו" יונתן אמר והלך לחדר שלו בכעס, אבא שלי היה נראה עצוב וחסר אונים "אבוש, אל תדאג, אני אטפל בזה" אמרתי כשחיבקתי אותו והלכתי לחדר של יונתן.
"לכי מפה" הוא אמר בעצבים כשהוא יושב על המיטה עם הגיטרה ביד "אני לא אלך, אז אל תנסה" השבתי וסגרתי את הדלת אחריי "אין לי כוח לריב גם איתך עכשיו תמרה, אז עדיף שתצאי" הוא אמר והתיישבתי "לא באתי לריב איתך" הוספתי "אז למה באת? לשיר?" הוא השיב בציניות "את האמת שאחלה רעיון, קיבלנו מטלה לשיר שיר שהוא חלק מהעבר שלנו ונראלי שאני אצטרך אותך להשלים את המטלה הזו" אמרתי כדי לעורר בו חיוך קטן "אני עצבני מידיי בשביל מוזיקה" הוא אמר והסתכל עליי "אין שום רגש בעולם שדוחה מוזיקה ואתה יודע את זה.. עכשיו אני אתחיל לשיר ואתה תעקוב אחריי עם המנגינה" אמרתי כפקודה והוא חייך "את נוראית".
התחלתי את השיר "I will Always love you" של וויטיני וויסטון ושרנו ביחד, עם המון התרגשות… זה מסוג השירים והרגעים שמחברים אותנו כל כך חזק, שמאחדים את אח שלי ואותי.
"את זוכרת את השיר?" יונתן שאלה וחיבק אותי חזק "ים ריק בחורף, אוהל גדול, ואמא שרה לאבא את השיר הזה עם המון אהבה" נזכרתי עם חיוך על הפנים "אני נשבע לך שהיא כל כך חסרה לי" יונתן אמר בקול צרוד "גם לי, בכל רגע ובכל צעד" הוספתי וחיבקתי אותו "היא איתכם" פתאום נשמע קולו של אבא שלי כשהוא התקרב אלינו "היא איתכם בכל מה שאתם עושים, בכל בחירה ובכל טעות, בכל אירוע משמעותי ובכל ארוחה משפחתית, היא איתנו בכל רגע ובכל שנייה" הוא אמר והתיישב בינינו "לא התכוונתי להתעצבן עלייך ככה אבא" יונתן אמר לו והוריד את ראשו מבושה "זה בסדר, אני רק צריך שתסמכו עליי, אני יודע מה אני עושה" הוא אמר לנו וחיבקנו אותו.