love_love_love
היי, זה לא הפרק הכי מוצלח בעולם, הפרק הזה נכתב בעיקר בשביל לחשוף צד רגיש של תמרה בנוגע לעברה עם אמא שלה שנפטרה, ומסביר יותר לגביי דפוסיי ההתנהגות של עומרי עם בנות. תהנו😗

👄התאהבתי בעבריין 🔫-עומרי ותמרה- פרק 4

love_love_love 27/09/2018 625 צפיות תגובה אחת
היי, זה לא הפרק הכי מוצלח בעולם, הפרק הזה נכתב בעיקר בשביל לחשוף צד רגיש של תמרה בנוגע לעברה עם אמא שלה שנפטרה, ומסביר יותר לגביי דפוסיי ההתנהגות של עומרי עם בנות. תהנו😗

עומרי🔫
התמתחתי במיטה שלי ודניאלה שכבה עליי אחרי הלילה שהעברנו אתמול. הסתכלתי עליה וחשבתי איך אני מתחמק מלקיים שיחה איתה ולהעיר אותה.. יצאתי מהמיטה בשקט, שמתי מכנס והלכתי למטבח.
אמא שלי כבר ישבה בכיסא, עם ספר וקפה בזמן שאני הכנתי לעצמי קפה שחור "בוקר טוב אהוב שלי" היא אמרה וזרקה לי נשיקה באוויר "בוקר טוב" השבתי לה תוך כדי שאני מערבב את הקפה ומניח אותו בשולחן, לצידה של אמא שלי "שוב בלי חולצה..מה אני אעשה איתך תגיד לי?" היא אמרה וייאוש וכתגובה גלגלתי עיניים, לא עניתי לה, זו שיחה שחוזרת על עצמה כל בוקר "ראיתי שדניאלה ישנה פה" היא הוסיפה לאחר כמה רגעי שקט "כן, היא עדייו ישנה" השבתי לה והתמתחתי בספה "אני רק מבקשת שתשתמשו באמצעי מניעה ותהיה זהיר בבקשה" היא אמרה בדאגה והניחה את ידה על הברך שלי "אמא אל תדאגי, אני לא בתחום הזה מאתמול" אמרתי עם גיחוך קטן והיא לא נראתה הכי מרוצה "אני יודעת שאתה ממזר לא קטן, אבל זה מציק לי קצת את האמת.." היא אמרה בחוסר נוחות ולא הבנתי את כוונתה "כלומר… אתה כל לילה איתה, לפעמים עם אחרות, אבל אני יודעת שאין לך שום רגש אליהן אז למה אתה עושה את זה?" היא שאלה בתמימות, כמו שאלה של כל אישה רגילה שחושבת שמקיימים יחסים בגלל אהבה "אמא, אל תהיי נאיבית, זה פשוט כיף, אני לא צריך להתאהב ובואי נודה זה גם לא יקרה, אז אם את בונה על נכד מצטער לאכזב" השבתי לה וקמתי מהספה כדי ללכת להעיר את דניאלה "יום אחד אתה תתאהב, אתה תראה" היא הוסיפה שנייה לפני שנעלמתי לגמרי…ובאותה שנייה עלתה לי תמונה של תמרה לראש, בלי הסבר, בלי להבין למה, פשוט זה מה שעלה לי לראש.
"אמא יצאנו" אמרתי לאמא שלי כשהובלתי את דניאלה לדלת. הרכבתי אותה על האופנוע שלי והסעתי אותה לבית ספר הפלצני הזה שהיא לומדת בו.

"תודה מאמי" דניאלה אמרה והתקרבה לנשק אותי ואני התרחקתי "דניאלה" תפסתי בכתפיה 'דיברנו על זה כבר… את יודעת בידיוק מה הסוג יחסים שלנו" הסברתי את עצמי שוב ונראה כאילו היא נפגעה מדבריי "כן אני יודעת…פשוט אתמול, כשאמרת שאנחנו זוג לתמרה המעצבנת הזו, הרגיש לי שזה נכון לרגע…" היא אמרה בהשפלת ראש ולי לא היה כוח לנחם אותה, אין לי כוח להתבכיינות של בנות "טוב יש לי סידורים, יום טוב" התחלתי להגיד בקרות, והיא חיבקה אותי כדי להיפרד… בזמן החיבוק ראיתי מבעד לכתפה של דניאלה את תמרה, עם חברות שלה הולכות לכיוון שער בית ספר, צוחקות אחת עם השנייה כשתמרה עומדת באמצע עם קלסר וספר ביד..גם כשהתנתקנו מהחיבוק המשכתי להביט בה.. עד שדניאלה שמה לב לכך "למה אתה מסתכל עליה?" היא שאלה בחשדנות והייתי חייב למצוא הסבר הגיוני "כלום, סתם, נזכרתי בריב קטן שהיה לי איתה" תירצתי ודניאלה גיכחה, לא ממש הבנתי למה וביקשתי הסבר "כזו תמרה, תמיד חייבת להיות כזו חכמה וצדיקה ומתוקנת שעושה תמיד את הדבר הנכון והצודק ותמיד רוצה להצטיין בהכל…היא בלתי נסבלת" דניאלה הסבירה לי והיה קל לזהות את הקנאה בעיניים שלה, במילים שלה…בחיים לא סבלתי קנאה של בנות אחת בשנייה זה כל כך מיותר "בואי, אני אלווה אותך לשיעור" הצעתי לדניאלה ברוב טיפשותי, טיפה של רחמים הרגשתי כלפייה באותו רגע..זה כנראה הצעד הכי מטומטם שעשיתי בחיים שלי, לא יודע מה עבר עליי באותה שנייה.
נכנסו לכיתת לימוד גדולה, עם במה וכיסאות "זה השיעור אומנתי שלנו" היא הסבירה ותוך כדי כל בחורה שעברה לידנו בהתה בי וקרצה לי, מה שהרגיז מאוד את דניאלה "אולי תשאר לשיעור, לראות אותי?" היא הציעה בהתלהבות ולי לא היה כוחות לזה, עמדתי לסרב… עד לשנייה שראיתי את תמרה יושבת בכיסאות בתוך האולם והבנתי שהיא חלק מהשיעור "טוב אני אשאר" אמרתי והיא הכניסה אותי והציגה אותי בפני כל מיני תלמידים והמורה עצמו…הכל הלך חלק עד לרגע שתמרה קלטה אותי במבטה וקמה להתעמת איתי "מה אתה עושה פה? באת לגנוב גם מפה?" היא צעקה עליי מה שהצחיק אותי "באתי לראות את חברה שלי אם זה בסדר מצידך" אמרתי תוך כדי שחיבקתי את דניאלה, כי ידעתי שזה מציק לה, אין בחורה שעומדת בפניי או בחורה שאני לא יכול להשיג בקלות "אתה יודע מה יהיה בסדר מצדי? שתלך מפה, אני לא יכולה לסבול אותך" היא המשיכה לתקוף אותי וכרגיל הגבתי לה באדישות, עם חיוך מרוצה "היי עומרי, מה קורה?" שיר חברה של תמרה אמרה כשהתקדמה לכיווננו וזה אפילו הרגיז את תמרה יותר "הכל מעולה" עניתי והלכתי לשבת איפה שדניאלה.

תמרה📚
"את רצינית ששאלת אותו מה שלומו?" כעסתי על שיר כשהתיישבנו לקראת תחילת השיעור "מה הבעיה?" היא שאלה לא מבינה "הבעיה היא שהוא עבריין סוג ז' שעוד שנייה הרג אותי" הקצנתי בתיאור שלו והיא צחקה "כן? בגלל זה את עצבנית עליו? או אולי בגלל שאת פשוט נמשכת אליו?" היא שאלה עם חיוך ואני התחלתי לגמגם, לא ידעתי איך להגיב לשאלה המפתיעה הזו "מה? ממש לא, נראלך שאי פעם הייתי מתעניינת בעבריין כזה מטומטם ודביל" התחלתי להכחיש בצורה הכי קיצונית שיש "כן, מטומטם ודביל, עם שרירים, שזוף וחתיך" היא המשיכה לומר בלעג, הרגישה כאילו היא עלתה על משהו "בואי נתרכז בשיעור וזהו" עצרתי אותה בידיוק כשהמורה נכנס.
"טוב אז המטלה שלכם היא להיום, ואני רוצה שתתחילו לעלות לפי הסדר ישיבה שלכם" המורה אמר כשפתח את השיעור והבנתי שאני הראשונה, התקדמתי לבמה ויונתן ליווה אותי כדי לנגן בגיטרה "טוב אז תמרה, תספרי לנו קצת אודות השיר ואז תשירי" המורה ביקש "טוב, אז השיר שאני אשיר הוא man I feeling like a woman, אני אשיר את זה בגרסה השקטה כמובן… מי שלא יודע אמא שלי נפטרה לפני 7 שנים, אני ואמא שלי היינו הכי קרובות שיש, היינו ביחד כל היום, מבשלות ביחד, קונות בגדים ביחד,צוחקות ביחד, משתפות סודות… שרנו ורקדנו יחד, היא תמיד הייתה מלמדת אותי דברים לחיים, מחנכת, היא הייתה פשוט כמוני, אם יש משהו שהיא לימדה אותי זה שכולם שווים, שאסור להתסכל לפי תוויית של אדם, שאם אישה רוצה ללכת ולשכב עם כל גבר זה זכותה בידיוק כמו שגברים מסוימים עושים, פשוט שעל נשים מסתכלים אחרת, אם נשים עושות משהו כזה פותחים עיניים, מרימים גבה…אני לא טוענת שאני כזו אבל אני טוענת שאני אישה ושאף גבר לא יכול להגיד לי משהו אחר ובגלל זה אני אשיר את השיר הזה…היא אומרת בשיר שהיא תעשה מה שהיא רוצה ותתלבש כמו שהיא רוצה כי היא מרגישה כמו אישה" אמרתי ולשם שינוי לא יכולתי להוריד את המבט שלי מהפנים של עומרי, הרגיש לי כאילו הוא ממש מקשיב לי ומתעניין, הרגשתי חיבור אליו באותו רגע כאילו יש איזה חבל שקוף שמחבר בינינו.

"היה ממש יפה היום" יונתן אמר לי כשהתקדמנו הביתה והעלתי חיוך "יאלה בוא נעזור לאבא" אמרתי ונכנסו לבית קפה. "תמרה צריך להביא לשולחן 6 את החשבון" אבא שלי אמר בזמן שניקיתי את הדלפק "ויונתן תקח הזמנה משולחן 2" הוא הוסיף היום היה יום קשה, מלא עבודה ובלאגן.

"אבא חייב למצוא עוד עובד דחוף אנחנו נקרוס בסוך" אמרתי לאבא כששלושתנו נכנסו לדירה "כן אני יודע, אבל מי?" הוא שאל בתסכול ובידיוק צלצל הפעמון "אני חושבת שהתשובה נמצאת מחוץ לדלת" אמרתי החיוך ופתחתי מהר את הדלת, זו הייתה אלמוג, הזמנתי אותה לאכול איתנו, למען האמת רציתי לארגן לה זמן איכות עם אחי, אבל זו כבר הייתה הזדמנות טובה להציע לה לעבוד "מה שלומך אלמוג?" אבא שלי שאל והיא השיבה לו בבישנות "אלמוג תקשיבי, מה דעתך להצטרף לעבודה בבית קפה?" יונתן שאל אותה כשהוא בידיוק ערך את השולחן… היא חייכה כמו שהיא לא חייכה מעולם "אמ…כ..נראלי ש…כאילו כן" היא התחילה לגמגם מרוב התרגשות שהוא פונה אליה ואני שמחתי כל כך בשבילה הגיע הזמן שהוא יבחין בה.


תגובות (1)

מושלם!!

28/09/2018 14:50
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך