👄התאהבתי בעבריין 🔫-עומרי ותמרה- פרק 9

תמרה📚
פקחתי את העיניים והייתה לי סחרחורת מוחלטת, בחיים לא הרגשתי כל כך נורא, ניגשתי לשירותים לשטוף פנים וקלטתי שאני עם פיג'מה שאני אפילו לא זוכרת ששמתי על עצמי, שטפתי פנים ועלו לי פתאום הבזקים מאתמול בלילה, נזכרתי איך נתלתי על עומרי בכזו זולות, איך נישקתי אותו בטירוף, נזכרתי בכל הנגיעות המביכות, נזכרתי בדרך שהורדתי מעליו את החולצה בפראות ואיך הורדתי את שלי.. הרגשתי כל כל מובכת אפילו בפני עצמי, לא האמנתי למה שעשיתי…זה כל כך לא אופייני לי… הכל בגלל ששתיתי אתמול כמו טיפשה בפעם הראשונה בחיים שלי…ראיתי את עומרי אתמול בערב מתחיל עם כל דבר שזז וכעסתי כל כך, שתיתי בלי לשים לב והגעתי למצב המביש הזה.

"בוקר טוב אהובה שלי" אבא שלי אמר לי כשירדתי לבית קפה "בוקר טוב" השבתי ונישקתי אותו בלחי "היה מאוד יפה אתמול" הוא החמיא לי והעלתי חיוך מאולץ "בוקר טוב" אלמוג ושיר אמרו כשנכנסו גם הן לבית קפה, מוכנות לבית ספר "היי" יונתן אמר וחייך אל אלמוג "בואו" אמרתי כשהתקדמתי אליהן ותפסתי אותן ביד לעלות למעלה "רגע מה עם קפה קטן?" שיר שאלה בדרך למעלה "בואי" משכתי אותה ולא התייחסתי לבקשה הלגיטמית שלה. "מה קרה לך?" אלמוג נבהלה כשהושבתי את שתיהן מהר על המיטה שלי "עשיתי שטות גמורה אתמול" אמרתי מובכת ולא ידעתי איך לספר "איפה באמת היית?" אלמוג שאלה בתמימות "אתמול כמו מפגרת שתיתי מלא והשתכרתי" התחלתי לספר להן ושיר צחקה "אוי זה הסיפור, קורה" היא גלגלה עיניים "זה לא הכל" אמרתי וכססתי ציפורניים "התחלתי לדבר שטויות עם עומרי, אחזתי בו, נישקתי אותו בטירוף… ואני חושבת ששכבנו" אמרתי להן והן היו בשוק "רגע שנייה" אלמוג אמרה מבולבלת "מה זאת אומרת חושבת?" אלמוג שאלה לא מבינה "אני בטוחה- לא חושבת!" התחלתי להתעצבן, קמתי והלכתי הלןך ושוב מתוך לחץ "המטומטם הזה בטח ניצל את הסיטואציה שאני שיכורה וזרם איתי…טיפוסי לעבריין" זעמתי "רגע את זוכרת את זה?" שיר שאלה אותי "לא את החלק הזה ספציפית…אבל תאמיני לי אני מכירה את העבריין הזה, אני בטוחה שזה מה שהוא עשה האפס הזה" כעסתי נורא, יכולתי לשבור כל דבר שהיה בקרבתתי "מה את מתכננת לעשות?" אלמוג שאלה "אני אלך לחפש אותו ואני אלמד אותו לקח" אמרתי פגועה, כאב לי המחשבה שהפעם הראשונה שלי נעשתה ככה, בלי כוונה ובגלל טמטום שלי ורוע שלו "אל תהיי אימפולסיבית, תחשבי קודם" שיר הציעה לי ובידיוק היו דפיקות בדלת "מה?" צרחתי ויונתן נכנס "מצטער על ההפרעה, באתי לקחת משהו שהוא שלי" הוא אמר והתקדם אלינו "יונתן קח ולך, אנחנו באמצע פה" צרחתי עליו והתיישבתי בחזרה "טוב תרגעי" הוא אמר, תפס את ידה של אלמוג, נישק אותה ועמד ללכת עד שעצרנו אותם כמובן, זו הייתה הפתעה גמורה "מה קורה פה?" שאלתי בחיוך בזמן ששיר חסמה את הדלת "היא לא סיפרה לכם?" יונתן שאל בפליאה "לא" גיחכנו "אז מה אתן עושות פה שעות?" הוא שאל מותש "לא עניינך ואל תחליף נושא, דברו!!" הורנו להם "נדבר אחר כך, מבטיחה" אלמוג אמרה ושניהם יצאו מהחדר "הם כאלו מקסימים יחד" שיר אמרה עם חיוך על הפנים, חיוך מוזר כזה "אל תדאגי, גם את תכירי איזה מישהו" אמרתי לה והתיישבתי לידה "הכרתי" היא אמרה וחייכה "אה יפה, כולן מכירות מישהו נורמלי ורק אני מקבלת את העבריין" מלמלתי לעצמי ושוב היא צחקה "לא רק את" היא אמרה ונעמדה מולי "מה?" שאלתי לא מבינה ולאחר מכן נפל לי האסימון "אל תגידי לי" אמרתי לה והתחלתי לגחך "דור?" שאלתי "כן, יצא לנו לדבר אתמול ושלשום…אני פשוט נמשכת אליו" היא הסבירה לי בזמן שיצאנו מהחדר חזרה לבית קפה "אז אל תמשכי אליו, כולם אותו דבר, הם גנבים ואלימים ומטורפים" דיברתי מהכאב שלי והבנתי שזה לא לעניין פשוט להרוס לה "עזבי, אל תתייחסי, אני באמת שמחה בשבילך" התחרטתי על הדברים שאמרתי וחיבקתי אותה.
"יאלה ביי אבא, הלכנו" אמרתי לאבא שלי כישצאנו לבית ספר.
——————————————–

חזרתי מבית ספר ישר למשמרת צהריים, עדיין עם הזכרונות של אתמול בלילה, רציתי לחבוט לעצמי בראש כדי לשכוח אותם.
נכנסתי לבית קפה ואת מי ראיתי- את עומרי, יושב על כיסאות הבר מדבר עם אבא שלי שבידיוק מנגב כוסות מולו על הדלפק, בשנייה שנכנסתי שניהם הסתובבו אליי, המבטים שלי ושל עומרי נתקעו זה בזה, הרגע הזה אמנם היה מביך, אבל לא יכולתי להוריד את המבט ממנו, היה לי מבט כואב כלפיו, מבט מאשים "יופי הגעת, תחליפי אותי כמה דקות בניקיון, אני צריך לעלות הביתה רגע" אבא שלי אמר תוך כדי שהתקרבתי לעברם וזרקתי את התיק בצד "בטח" אמרתי וחייכיתי חיוך מזויף תוך כדי שהוא נישק לי את הלחי "היי" עומרי אמר מעט במבוכה "אני שונאת אותך" אמרתי בבת אחת, בלי למצמץ פעמים אפילו "מה?" הוא לא הבין "אתה מגעיל אותי" הסתכלתי לו בתוך העיניים, עם המון כעס ושנאה "מה עובר עלייך? קמת טיפשה היום?" הוא התחיל להתעצבן וצחקתי מהחוצפה שלו "אתה חתיכת עבריין מטומטם" אמרתי והתקרבתי אליו כשהוא בידיוק ירד מהכיסא "תפסיקי לקרוא לי ככה, כי לי אין כוח לשמוע את החרא הזה יותר" הוא כעס ותפס אותי חזק ביד "מה קרה? קשה לך לשמוע את האמת? אתה ניצלת אותי אתמול כשלא הייתי במיטבי, ואתה יודע למה? כי אתה בן אדם חרא, אתה עבריין סוג ז', אתה בן אדם מסוכן בלי לב ובלי רגשות ולא סתם אבא שלך נטש אותך" צעקתי עליו כל מה שעלה לי לראש, כל דבר קטן שיכל לפגוע בו כדי לא להוציא אותי הפגועה היחידה, כל דבר שפגע בו לו בנקודות החלשות, כל דבר אפשרי "למה שלא תמותי מטומטת" הוא זעם עליי ויצא בעצבים מהמקום ולי נפלה דמעה על הלחי שניגבתי במהירות "מה קרה איפה עומרי?" אבא שלי שאל כשהוא חזר והתרגזתי יותר "די! אני לא יכולה לשמוע את השם הזה" התעצבנתי וחזרתי לנקות שולחנות "הכל בסדר?" אבא שלי נבהל "מעולה, יותר טוב מתמיד" השבתי עם חיוך מזויף.

זאת הייתה משמרת ארוכה במיוחד, היה לי כל כך הרבה כאב וכעס כאילו משהו בי ציפה להתנהגות אחרת מעומרי אתמול בלילה.
רציתי לבכות כל כך אבל לא יכולתי להרשות לעצמי, הייתי חייבת למצוא נחמה אז ניגשתי לאח שלי שישב על הספה וניגן על הגיטרה "אם באת לחפור לי על אלמוג, אז אין לי כוח" הוא התחיל לומר לפני שעוד התיישבתי "לא" צחקתי והתיישבתי לידו מיואשת "מה יש?" הוא שאל והניח את הגיטרה בצד "כלום, אין לי כוח לכלום באמת" אחזתי בראשי "אתה יכול לחבק אותי?" ביקשתי ממנו והוא תפס אותי לחיבוק ארוך. אחרי כמה דקות התנתקנו והוא נישק אותי במצח.
"בנוגע לאתמול…יצא אחלה גבר לא?" אח שלי התחיל לומר ולא הבנתי על מה הוא מדבר "מי?" שאלתי "עומרי-מה שהוא עשה" אח שלי אמר וכבר הייתי מבולבלת "אני לא יודעת על מה אתה מדבר" השבתי לו "אתמול במסיבה, נכנסתי לקראת הלילה לבית קפה ובידיוק הוא יצא משם, הוא אמר לי שהיית שיכורה ועשית שטויות ונישקת אותו והוא העלה אותך לחדר כדי לישון וביקש ממני לשמור על זה בסוד מאבא ושאני אעיר אותך להחליף לפיג'מה…אגב למה שתית? את יודע…" יונתן סיפר לי ואחזתי בראשי חזק לא רציתי להאמין לשטות שעשיתי "תגיד לי שאתה צוחק עליי" עצרתי אותו בדבריו "לא אני רציני, אני מכיר הרבה בנים שהיו מנצלים את המצב שלך ואת האמת שציפיתי לזה גם ממנו…אבל כל הכבוד לו" אח שלי אמר שמח והביט בי מוזר "מה עשית תמרה?" הוא שאל בחשדנות "אני מטומטמת" אמרתי ויצאתי מהר מהבית תוך כדי שהתקשרתי לשיר.
"מה קורה חברה?" שיר שאלה באדישות "הכל טוב אבל רגע, בבקשה תגידי לי שאת עם דור" מיהרתי והיא ענתה בחיוב "תעבירי לי אותו דחוף" ביקשתי ממנה והוא ענה לי "דור תקשיב, זו תמרה, אני חייבת עזרה דחוף, לאן עומרי הולך בדרך כלל? איפה אפשר למצוא אותו בדרך כלל? במיוחד כשהוא עצבני?" שאלתי אותו לחוצה "אמ…יש מקום מסוים, אבל אני לא יודע אם עומרי ישמח שמישהו לא מוכר יגיע" דור התחיל לומר ועצרתי אותו "תקשיב, באמת זה דחוף, אני חייבת להגיע אליו אתה יכול לשלוח לי את המיקום בהודעה?" התחננתי בפניו והוא הסכים.

הנהג מונית הוריד אותי במקום שקיבלתי מדור.. ראיתי מין האנגר מוזר וגדול, התחילה לרדת החשיכה כבר ולמען האמת חששתי להיות בשכונה הזו אבל זה לא מנע ממני. התקדמתי להאנגר הזה וחששתי להיכנס, אבל הייתי חייבת לראות אותו, הזזתי את הדלת בבת אחת ונכנסתי, היו שם המון גברים גדולים כאלו עם קעקועים, כמה בנות שיושבות לצידם, אלכוהול ומשחקי קלפים.. היה בלתי אפשרי לפספס את עומרי שהיה הכי יפה ומרשים שם, התגובות היו מלחיצות- אחד הגברים שרק לי, הבנות גיכחו "מי זאת הילדונת הזו?" אחת הבחורות לעגה "אני מצטערת, אבל אפשר את עומרי לשנייה?" שאלתי בתמימות ובפחד כמו כפרייה שהגיעה זה עתה לעיר "איך הגעת לפה?" הוא כעס עליי עדיין "מי זו?" אחת הבנות שנמרחה עליו שאלה "לכי מפה תמרה" הוא זעם "עומרי בבקשה בוא איתי שנייה" התחננתי בפניו.. הוא נעמד, תפס חזק ביד שלי, והתקדם איתי לקומה למעלה והכניס אותי לתוך חדר מוזר כזה.

עומרי🔫
"מה את עושה פה?" שאלתי אותה בקשיחות והתיישבתי מולה, אמנם היה בי כעס כלפיה, אבל רק רציתי לנשק אותה באותה רגע "מה זה פה? מועדון העבריינים שלכם שאתם מתכננים תוכניות וכאלה?" היא שאלה עם חיוך שתוך שנייה הורידה "סליחה, בדיחה גרועה" היא אמרה ותפסה את הראש "את יכולה להגיד לי למה באת לפה?" התעצבנתי עליה למרות שהבדיחה הגרועה שלה כמעט העלתה בי חיוך "סליחה" היא אמרה והורידה את הראש "סליחה סליחה סליחה, אני בחורה מטומטת בלי שכל, אתה צודק בהכל, אני ילדה קטנה ומפונקת שמרוכזת בתוך עצמה" היא אמרה והביטה לי בעיניים "אני אמרתי דברים מזעזעים שאני לא באמת חושבת עלייך, מתוך כעס, הייתי בטוחה שניצלת אותי כי אני מפגרת" היא הסבירה את עצמה והעלתה בי חיוך קטן "עזבי את זה, הכל טוב, אני יכול להביו למה חשבת ככה, אני לא טלית שכולה תכלת" התנצלתי בפניה, יכולתי להבין למה היא הגיעה למחשבות כאלו עליי, למרות שבחיים לא הייתי מנצל בחורה שיכורה.
"מה זה המקום הזה?" היא שאלה בפנייה חדה "זה המקום שלנו, של החברים מהשכונה או כמו שאת קוראת לנו- עבריינים" אמרתי והיא צחקה "את האמת שאבא שלי הכיר לי את המקום הזה" התחלתי לספר לה ולהיזכר באותו היום "כשהייתי בן 10 יצאנו יחד לסיבוב, הוא לא אמר לי 'אני אוהב אותך' או קנה לי צמר גפן מתוק, הוא הראה לי את האנגר ואמר לי 'כשתגדל תבוא לפה, תהיה פה מה שבאלך בין אם זה טוב או רע, בלי שאף אחד ימתח עלייך ביקורת, תזכור שהמקום הזה יתן לך יותר אהבה ממה שאני מסוגל לתת לך' וככה באמת אחרי שנה שהוא נטש אותנו הייתי מגיע לפה, כל הזמן… בהתחלה לבד, אחר כך עם חברים וזהו… והמקום הזה שלי עכשיו" נפתחתי בפנייה ויכולתי לראות איך היא מקשיבה לי באמת, איך היא מתעניינת "וואו זה נורא…או מדהים, תלוי במי שומע ומי מספר לא?" היא אמרה והרמתי אליה את המבט שלי "כן…טוב בואי נצא מפה ואני אלווה אותך הביתה, מסוכן פה" אמרתי לה ותפסתי לה ביד על מנת לצאת "רגע" היא אמרה ועצרה אותנו קצת לפני הדלת "מה?" שאלתי לא מבין והיא התקרבה אליי על מנת לנשק אותי "מה את עושה תמרה?" שאלתי והתרחקתי אחרונית "אני לא שיכורה עכשיו" היא השיבה ונישקה אותי תוך כדי שאנחנו הולכים אחרונית ונופלים על הספה שהייתה מאחוריה.
"תמרה" אמרתי והתרחקתי מהנשיקה שלה "אני באמת עבריין, אני עושה דברים נוראיים ואת בן אדם באמת טוב, את יפה וחכמה וכישרונית…כל זה לא בשבילך" אמרתי לה והקמתי אותה "אני לא מבינה.." היא די כעסה שאני הודף אותה "איו מה להבין בואי" לקחתי אותה והוצאתי אותה משם.