🖤Y SIEMPRE FUISTE TU-פרק 12🖤

~דין~
הגיע היום הגדול, החתונה של אחותי ושתי המשפחות כבר התמקמו בחדרים במלון. הדבר היחיד שעבר לי במוח בכל היממה הזו-הוא שאנה ישנה חדר לידי במיטה גדולה ואני לא יכול להכנס לשם או לגעת בה.

"בוקר טוב לכולם" שמעתי את אנה צועקת במסדרון לכל החדרים ושמה את המוזיקה המוזרה והקצבית שרק היא אוהבת בעולם הזה.. או רק היא מכירה בעולם הזה.
"שקט אנה" קולו של כפיר נשמע מאחד החדרים "קומו כולם עכשיו!" הקול שלה נעלם לאחד החדרים והנחתי שהיא נכנסה לחדר של דנה וכפיר ומיד נכנסתי לשם גם, ראיתי איך היא מקימה אותם והם מתנגדים לה בעייפות "נו עצלנים!" היא המשיכה להתעקש והצחיקה אותי "קומו אחרת הקול המחריד שלה ימשיך להציק" הוספתי את הערה העוקצנית שלי ומיד היא הסתובבה אליי "אף אחד לא פנה אלייך" היא ענתה לי וכפיר מיד זרק אליי זוג מכנסיים שהיו לידו "תתלבש דביל, אני לא רוצה שאחותי הקטנה תראה אותך בתחתונים" הוא אמר ופתאום קלטתי שלא התלבשתי בכלל כשקמתי. אבל היה מאוחר מידיי- המבט של אנה כבר היה נעוץ בגופי "על מה את מסתכלת?" אמרתי לאנה תוך כדי שאני צוחק כדי להביך אותה בפני כולם וכפיר הביא לה מכה נוזפת קלה ביד "על מה את מסתכלת? את ילדה" הוא התעצבן וסגר לה את העיינים "דבר ראשון אני לא ילדה ודבר שני כאילו שיש על מה להסתכל אין לו כלום" היא ניסתה לעקוץ בחזרה אבל העקיצות שלה תמיד היו רק מצחיקות אותי.

~אנה~
כולנו התחלנו להתארגן בהתרגשות רבה, הבנים בחדר אחד ואנחנו בחדר אחר "אני לא מאמינה שהבן שלי מתחתן" אמא שלי התחילה עם הרגשנות המוגזמת שלה "אוי אמא די" ניסיתי להרגיע אותה בזמן ששכבתי על המיטה והן התלבשו "את יכולה להתלבש כבר? את יותר גרועה מהבנים" היא נזפה בי וצחקתי "תאמיני לי, יותר גרוע מהם לא קיים" הוספתי והתחלתי לקום בעצלנות "כשאת מסיימת להתלבש תאספי את השיער בקשת, שהמאפרת תוכל לאפר אותך" אמא שלי צעקה לי כשנכנסתי לשירותים להתארגן "אמא אני לא אחזור על זה שוב- אני לא מתאפרת!" התעקשתי ודנה צחקה "את לא חייבת" היא השיבה לי בנחמדות האופיינת לה "סוף סוף מישהי מבינה אותי" שמחתי "את כן מתאפרת, אפילו אם זה טיפה" אמא שלי המשיכה בשלה ואני הרמתי ידיים מלהמשיך לנסות.

כולנו היינו מוכנות והתחלנו להתקדם יחד לאולם אירועים שהיה בתוך הבית מלון.

~דין~
הכל התחיל, האורחים הגיעו כולם היו לבושים מאוד חגיגי המלצרים של העמדות הגשה עמדו במקומם, המשפחות החליפו ברכות בינהם, והדבר היחידי שרציתי לראות- אנה-עדיין לא הגיעה… אבל אחרי חצי סיבוב עם כוס שמפנייה ביד לדלת הכניסה, ראיתי אותה, היא נכנסה לבושה בשמלה שחורה שהייתה שקופה חוץ מאזור החזה והירכיים שהצבע השחור היה חזק, יכולתי לראות את הבטן ושאר הרגליים שלה דרך השמלה הזו, השיער שלה היה מפוזר כמו שאני אוהב רק שהפעם לא בצורה מרושלת והיא הפעם התאפרה אבל כמו שרק היא יכולה, בצורה שהיא לא מוגזמת אבל מושכת מספיק.
שנינו נעצנו אחד בשנייה מבטים- לא הצלחתי להוריד את החיוך ולא את המבט שלי שסקר אותה..גם היא לא ממש עמדה בפיתוי "לך אליה כבר" מאור שעמד לידי דחף אותי ובאמת התחלתי להתקדם אליה אבל היא ברחה, היא פחדה.
עד לפני שעה קיבלתי את זה שבחיים היא לא תהיה שלי, אבל עכשיו, אחרי שראיתי אותה-בחיים אני לא אסכים לזה.

הגענו כל המשפחות לחופה והאורחים עמדו והתרגשו, כפיר עמד שם וחיכה לאחותי כמו כולנו, הוא היה עצבני, הוא לא הפסיק לזוז בלחץ ולא ידע איך להתנהל עד שהיא תגיע ולאחר כמה דקות אנה הגיעה, עם כיסא גבוה וגיטרה ביד והחלה לנגן ולשיר שיר רומנטי לכבוד כניסתה של אחותי, היא שרה כמו מלאך היא הייתה נראית כמו מלאך ולמרות שהתרגשתי מכניסתה של אחותי.. היופי של אנה משך אותי עוד יותר, שכבר לא שמתי לב לכלום-עד שכפיר התחיל לדבר והבנתי שהוא מקריא את הנדר שלו לאחותי "אני התאהבתי בך מהשנייה הראשונה, אני לא עושה שום דבר אחר מלבד לחשוב עלייך, אני רוצה לחיות איתך כל שנייה בחיים שלי, אני רוצה להתעורר לצידך מאושר כמו היום, אני רוצה שהילדים שלנו יהיו מאושרים כמוני" הוא אמר והתמלא רגש ראיתי איך אנה הסתכלה עליי שהוא דיבר, ראיתי איך היא התרגשה.
אם הייתי שומע את המילים האלו לפני חודשיים הייתי אומר "בולישט" אבל היום אני לא יכול להמנע מלהרגיש את מה שהוא מרגיש.

~אנה~
החתונה הזו נהייתה מדהימה יותר מרגע לרגע, כולנו רקדנו וצחקנו בטירוף, אכלנו ושוב רקדנו ושתינו, אני ודנה השתגענו ברחבה וגם נוי.
לקראת סוף הלילה המטורף הזה התחילו הריקודי סלואו, הההורים שלי רקדו, ההורים של דנה וכמובן שדנה וכפיר. בהמשך קמו להם עוד זוגות ואפילו מאור ונוי רקדו. עמדתי ברחבה ולא מצאתי את עצמי, עד שיד נגעה לי בכתף והסתובבתי לאט לאט והעיניים שלי פגשו בעינייו של דין, הוא לא הוציא מילה רק הושיט לי יד כדי שנרקוד ואני לא יודעת למה.. אבל הסכמתי, לא יכולתי להמנע מלהתנהג בטיפשות לצידו, היינו מחובקים ורקדנו לצלילי המוזיקה, זה היה מקסים ומרגש, הרגשתי בטוחה כשהזרועות שלו כבלו את הגוף שלי, נתתי לו להוביל אותי.
אבל לאחר כמה דקות התפקחתי, נזכרתי שאני מתמסרת כרגע לאדם רשע שניצל אותי..הלכתי אחורה וניסתי להמנע מלבכות בנוכחותו אבל הוא אחז אותי חזק ביד "מה יש?" הוא שאל ברכות, אבל לא יכולתי לענות לו, השתחררתי במהירות מהאחיזה שלו וברחתי מהאולם למקום היחיד שאני יכולה להמלט כרגע-לחדר שלי במלון.