🖤Y SIEMPRE FUISTE TU-פרק 4🖤

~דין~
"בוקר טוב מאמי" לין, האקסית שלי אמרה לי כשהיא נישקה לי את הגב אחרי הלילה שהעברנו אתמול בבית הריק שלה
"בוקר טוב" השבתי לה בחוסר חשק והתחלתי להתלבש לאט לאט, אף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר, והחיסרון היחידי של לבלות לילה עם מישהי-זה העובדה שהיא קמה יחד איתי בבוקר, באותה מיטה. למה היא לא יכולה להיות בן אדם הגיוני ולעזוב לפני שאני מתעורר "קרה משהו?" היא שאלה מודאגת מההתנהגות הקרה שלי "לא, אני פשוט ממהר לבית ספר, בואי אני אקח אותך" אמרתי לה כאילו אני עושה טובה והיא התחילה להתארגן גם, יכולתי לראות את תחושת העצב והאכזבה שבפנייה, תחושה שאני כבר מכיר מפעמים קודמות, אבל זה יעבור לה.

"טוב אז נדבר בהמשך בייבי?" לין שאלה אותי כשהחניתי בחניית בית ספר ונגעה לי בכתף "בטח" השבתי בלעג נסתר ונפרדתי ממנה "חיה בסרט" מלמלתי לעצמי והתחלתי להתקדם לכיוון מאור חבר שלי, שחיכה לי ליד האוטו שלו.
"מה הולך אחי?" הוא תפח לי על הגב "מעולה" צחקתי "מאיפה כל המצב רוח הזה? מי עשתה לך טובה אתמול בלילה?" הוא שאל בסקרנות "סתם איזה אחת" השבתי לו כשנכנסו לכיתה.

~אנה~
"אני לא מאמין שאתם תהיו משפחה" דור אמר לי בזמן שישבתי עליו מחובקת בספסל ,שוב, בפעם המיליון, אחרי שדיברנו על זה אתמול בערב, ואז הסתמסנו בלילה וגם כמה דקות אחרי השעון המעורר שלי "זכיתי" לשמוע על איך הארוחות המשפחתיות יראו במחיצתו של דין… ולמען האמת כבר נמאס לי לשמוע על זה "דבר ראשון אנחנו לא משפחה וגם לא נהיה" התחלתי להתעצבן וירדתי מרגליו של דור "האחים שלנו רק חברים ולא נשואים, ודבר שני תפסיק לחזור על זה כל פעם" התעצבנתי והתרחקתי ממנו בכעס "אני לא התכוונתי להציק לך" הוא ניסה לקרב אותי שוב לחיבוק "אני יודעת שזה לא הכוונה שלך.. אל תתייחס אליי" נרגעתי והבנתי שהכעס האמיתי שלי נובע מהעובדה שגם בלי שהוא יציף אותי במחשבות על כך, אני חושבת על זה מספיק בעצמי.
לא הספקתי להתנער מהמחשבות על הנושא וראיתי בידיוק את דין במרחק ראייה וגם דור קלט אותו "סתם, אני לא מסוגלת להסתגל לרעיון שהיצור הזה קרוב אליי באיזה שהיא צורה" הסברתי לו את הסיבה האמיתית למועקה שלי תוך כדי שאני ממשיכה להביט בדין מתנהג בצורה הגועלית שלו כלפי הבחורות הסתומות שמקיפות אותו "ואני לא יכול לסבול את זה גם, כל פעם שהוא מתקרב אלייך זה משגע לי את השכל" דור הסביר לי את הסיבה האמיתית שלו- שהיא בעצם הקנאה שלו לדין.
"על מה אתה מדבר?" הסתובבתי בחזרה אליו
"על מה שברור לעין, שהוא רוצה אותך"
"אתה צוחק נכון?" צחקתי בעצמי, לא הבנתי מאיפה הוא העלה את הטירוף הזה "אני והוא שונאים אחד את השנייה, אנחנו חוטפים התקף אלרגיה רק מלנשום זה ליד זה" הקצנתי את דבריי כדי להמחיש בצורה הברורה ביותר כמה שאני שונאת אותו "זה מה שהוא מוכר לך אולי, הוא מת להוסיף אותך לרשימת הבנות שלו, הוא לא מקבל את העובדה שאת לא שמה עליו אז הוא ממציא סיפור שהוא שונא אותך" דור הסביר לי את התאוריה הדי מופרכת והקיצונית שלו, אבל אחרי כמה דקות של מחשבה מאוד קל להאמין לתאוריה הזו, זה כל כך תואם את האישיות השחצנית של דין, אבל בכל זאת התקשתי להאמין לדבריו…לא רציתי יותר נכון, אבל משהו בי נמשך לסיפור הזה, כאילו בתוכי אני אוהבת את הרעיון שהוא מת לנשק אותי כמו שאני הייתי רוצה לנשק אותו… אוי מה אני חושבת במוח המעוות הזה שלי
"תראה, אין לי מושג מאיפה הבאת את זה, ולא אכפת לי מה דין עושה, אבל יש עובדות ואיתן אי אפשר להתווכח" התחלתי לחייך ולהניח את ידיי על כתפיו "והעובדות זה שאני איתך, ואני אוהבת אותך ורוצה להיות איתך" ניסיתי להרגיע אותו, אבל מי לעזאזל ירגיע אותי? איך אני אפסיק לחיות עם התחושה שאני משקרת לעצמי
"טוב, אז היום יש את המסיבה של השכבה שלי, זו שדין המטומטם ארגן, ואת באה איתי" דור קבע לי עובדה ונישק אותי כאילו זו החתימה הסופית, למעשה קביעת העובדה הזו הייתה נשמעת כמו בקשת הוכחה נסתרת לכך שאני באמת שלו ולא של דין.. מין משחק אגו תחרותי של בנים שאי אפשר להביו "קבענו" אמרתי בחוסר חשק ונשארתי לבדי על הספסל כשצליל פעמון בית הספר ממשיך להתנגן אבל בראש שלי רצים סרטים אחרים, כמו אתמול בארוחה המשפחתית, שנשארתי עם דין במטבח והגוף שלו היה כל כך צמוד לשלי. "היי, מה עובר עלייך?" נוי ניסתה לנער אותי ממחשבותי כשהיא התיישבה לידיי "כרגע, טרקטור" השבתי לה "טרקטור?" היא לא הבינה ובידיוק החלה לנגוס בסנדוויץ הבוקר המגרה שלה.. תמיד נוי מכינה אוכל מגרה לבית ספר.
"דין ודור,לסיפור הזה אין סוף טוב" השבתי וחטפתי לה את הכריך מהיד
"דין? מה קשור דין?" נוי שאלה וברגע אחד פנייה השתנו, היא קלטה מה קורה לי "אל תגידי לי שסוף סוף קלטת שאת רוצה את דין" היא צחקה והחזירה לעצמה את הכריך "ממש לא, תפסיקו להגיד שטויות את ודור, אני לא רוצה את דין והוא בטח שלא אותי, תחשבי קצת נוי, איך אני יכולה לרצות בן אדם דוחה, מרושע, שמשחק בעולם כאילו האנשים זה בובות מריונטה, בן אדם קר רדוד שחצן ומגעיל שמרשה לעצמו לפגוע באנשים, את לא מבינה שלא?" זעמתי, דעתי נטרפה שמשייכים אותנו זה לזו… למעשה, ההסבר שלי לעובדה שזה לא הגיוני שאני רוצה את דין נועד יותר כדי לשכנע את עצמי "אוקיי תרגעי" היא נבהלה "מכחישנית" היא הוסיפה במלמול עם ניסיון כושל מאוד להרגיע אותי "די" השבתי לה והחזרתי לעצמי שוב את הכריך "בסדר, אז מה הסיפור?" היא שאלה אותי "כלום, שדור חושב שדין רוצה אותי ובנוסף להכל הוא רוצה שנלך למסיבה המגוכחת שלו" הסברתי ונוי צחקה "נו את לא רואה? הוא מנסה לתפוס טריטוריה, להראות לכל העולם ובמיוחד לדין שאת שלו" היא הסבירה לי ופתאום הבנתי, אמנם אני שונאת את כל ההשתייכות הזו לבן אדם כמו חפץ, אבל דור מרגיש אבוד, הוא רוצה להרגיש הגבר שלי ואיזה מין חברה אני אהיה אם אני לא אתן לן את התחושת וודאות הזו

~דין~
"מאור יש לך שתי שניות להשיג קרח כי אם לא אתה מת" אמרתי למאור בטלפון שהיה בדרך למסיבה שארגנתי לשכבה שלי, שכמובן המטרה זה להכיר פרצופים חדשים-כלומר בחורות חדשות, הטריק הוא שכמה שיותר בנים במסיבה יביאו את החברות או הידידות שלהן ואז אני אתחיל לפלס את הדרך שלי. לאט לאט המסיבה התמלאה באנשים, כמובן שכולן נדבקו אליי.
"בואי איתי" לחשתי לאחת הבחורות החדשות שקלטתי בעין ולקחתי אותה לשירותים "שתי שאלות אני אשאל אותך" אמרתי לה כשנכנסו לתא והצמדתי אותה לקיר "יש לך חבר?" שאלתי בסקרנות והיא השיבה בחיוב, כאילו זה הבשורה הכי קשה שהיא סיפרה כרגע "שאלה שנייה: את יודעת שחבר זה לא קיר, נכון?" צחקתי והעלתי לה את המצב רוח, לא עברו שתי דקות והדלת ננעלה כשהשמלה שלה כבר לא עלייה..אם יש משהו שאני יכול להגיד על עצמי זה שאני יודע להיות ישיר וגם חרטטן עם בחורות בו זמנית, אני לא צריך יותר ממשפט שלם ולפעמים אפילו מבט כדי לגרום להן להתבלבל.

"אל תגיד לחבר שלי כלום טוב?" הבחורה הזו ביקשה ממני כאילו זה מה שמעניין אותי עכשיו, הטלנובלת מתבגרים שלה ושל החבר שלה "ברור שלא" עניתי ויצאתי איתה מהשירותים והתקדמנו שנינו לבר- לבקש שתי כוסות שתייה, עשינו לחיים ובזווית העין שלי ראיתי זוג שנכנס, חשבתי לעצמי מי יהיה הגבר החסר מזל שאני אגזול ממנו את החברה או הידידה..ואז ראיתי את דור החנון הזה נכנס עם היצור הכי שנוא עליי- אבל הכי יפה שיש, הוא נכנס עם החברה שלו אנה, או לפחות זו שהוא חושב שהיא חברה שלו… הבחורה היחידה שמתנגדת לי בטירוף אבל בלי רצון אמיתי להתנגד.
היא לבשה גופיית משי בצבע גוף ומעל מכנס לבן קצר מחוייט עם חגורה מותאמת וסנדל עקב לבן, היא השאירה את השיער שלה פזור והייתה כל כך טבעית בלי יותר מידיי איפור ובלי שום עיצוב שיער מוגזם "הפסדת אחי" מאור שעמד לידיי צחק "על מה אתה מדבר?" התעצבנתי בזמן ששתיתי וראיתי אותה מושכת את החבר המשעמם שלה לרחבה שהייתה מלאה בחיים ובריקודים, והצליחה להפעיל אפילו אותו. "עליה, בחיים לא תצליח להשיג אותה או לאלף אותה" הוא אמר בלעג והצחיק אותי "אין דבר שאני לא משיג" הבהרתי לו בתחושת תחרתיות שגדולה ממני "מתערבים?" המשכתי "התערבנו" מאור השיב לי ולחץ לי יד "תוך חודש אני מביא לך 3 הישגים, אני מנשק אותה והיא מחזירה לי נשיקה, היא תהיה נחמדה אליי ותפסיק לתקוף אותי, ודבר אחרון אני מכניס אותה למיטה שלי או לאיזה תא שירותים-מה שיצא" אמרתי בזלזול כלפייה, למרות שהרגשתי רע עם עצמי להגיד דבר כזה עלייה ולא הבנתי למה, המצפון הזה הופיע לו בלי הסבר, נתקפתי התקף אשמה "אני אשמח לראות את זה קורה" מאור צחק וחזר למסיבה.. ואני, אני התחלתי את המשימה שלי.