🖤Y SIEMPRE FUISTE TU-פרק 7🖤

~אנה~
"מה אתה רוצה דין?" התעצבנתי עליו, שלמעשה מה שגרם לי לזעם האמיתי זה כל הרגשות המעורבים שלי באותו רגע "להכנס לבריכה שלי, אפשר?" הוא המשיך עם הבדיחות המטופשות שלו בזמן שהוא הוריד חולצה "בהצלחה, אני הלכתי" אמרתי ועמדתי ללכת כדי להמנע מכל סיטואציה שלי ושלו יחד, כל כך פחדתי מעצמי שאני לא אדע איך לפעול במחציתו, הנוכחות שלו משפיעה עליי ומפחידה אותי, אבל הוא עצר אותי עם היד שלו על הגוף שלי והעביר בי גל של צמרמורת "שניים נכנסים פה את יודעת" הוא ניסה להתעקש שאני אשאר "זוז" התעצבנתי ברמה לא סבירה יחסית לאימרה שהיא די נחמדה אם לא הוא היה אומר אותה "מה עובר עלייך?" הוא נבהל ממני "כלום לא עובר עליי, אתה לא מבין שאתה בלתי נסבל והערות שלך עוד יותר"
"היי היי תרגעי, אם חבר שלך לא מזיין אותך אל תוציאי את התסכול עליי" הוא דיבר אליי בגסות שהרתיחה אותי כל כך, איך הוא מעז לדבר אליי ככה..העפתי לו סטירה חזקה בלי לחשוב פעמיים
"סתום את הפה שלך ותדבר אליי בכבוד חתיכת אפס" המשכתי ועמדתי שוב ללכת אבל הוא תפס אותי ביד "ואת אל תעזי לדבר אליי ככה" הוא המשיך לומר בזמן שהוא נצמד אליי "אתה חושב שאני מפחדת ממך כמו כולם?" שאלתי בגועל "אני בטוח" הוא השיב מרוצה מעצמו וצחקתי, "אתה אפס" חזרתי על דברי בנימה ברורה יותר, שיקלוט שאין לי שום פחד ממנו "את הולכת להתחרט על מה שאמרת עכשיו" הוא התעצבן וגרם לי לצחוק מהאמרה המגוחכת שלו "מה תעשה? תרביץ לי?" השבתי בלעג והוא אחז אותי חזק בידיו מביט לי עמוק לתוך העיניים, המבט הזה היה יותר כואב מכל מכה אחרת, לא עברה שנייה והוא הניח את שפתיו על שפתיו במהירות והכניס את הלשון שלו בלי להסס..הניסיון התנגדות שלי לנשיקה כשל והפיל את שנינו לבריכה, הנשיקה הזו גרמה לי לאבד את העשתונות, את מי שאני… אף אחד בחיים לא נישק אותי ככה-בכזו תשוקה, בכזו תאווה, הרגשתי כאילו רק שנינו שם, שכחתי שיש מסיבת אירוסין בצד השני של הבית, המגע של הידיים שלו במותניים שלי ובראש שלי יצרו בי חשקים ויצרים שלא ידעתי שקיימים בכלל. כשהתנתקנו הוא בהה בי עמוק לתוך העיניים כשמים ממשיכים לנטוף עליו ועל השפתיים שלו "מה עשית?" ניסיתי לכעוס עליו ולא יכולתי, הנימת קול שלי הייתה עדינה ומתחשבת "מה שאת רוצה שאני אעשה" הוא המשיך תוך כדי שהוא מביט בעיניים ובשפתיים שלי הלוך ושוב.
"מה במוח הקטן והמצוקמק שלך לא מצליח לקלוט שיש לי חבר ואני אוהבת אותו ואני רוצה להיות איתו?"
"ומה במוח המעצבן והילדותי שלך לא קולט שאני לא יכול לסבול לראות אותך עם הסוג של חבר שלך"
באותו רגע לא ידעתי איך להגיב, הרגשתי כמו בתוכנית מתיחות ושתכף אני אגלה את המצלמות, לא ייתכן שהמשפט הזה יצא ממנו הרגע, זו חייבת להיות בדיחה "אתה חתיכת פסיכופט" אמרתי כדי להגן על עצמי ולהמנע להיכנס לסיטואציה שאני לא אצליח לצאת ממנה והתקדמתי כדי לצאת מהבריכה "ואני עדיין עושה לך מה שחבר שלך לא מצליח" הוא השיב אחרי שיצאתי לגמרי מהבריכה והתעטפתי בחלוק.
"לא נמאס לך מעצמך?" לעגתי לאישיות הבלתי נסבלת שלו כשהחזקתי את השמלה שלי ביד "את האמת שלא" הוא צחק והתקרב אליי שוב, מה שהרתיע אותי כל כך, כי ברגע שהוא הניח את הידיים שלו על הידיים שלי השמלה שלי נפלה למים "שיט לא" התעצבנתי והוצאתי אותה מהר
"תראה למה גרמת" התעצבנתי עליו "ואוו תנשמי, יש חלוקים כדי להתכסות" הוא צחק וניגב את השיער שלו בעזרת מגבת קטנה "אני לא יכולה להכנס ככה לבפנים, זה מביך אותי בפני כולם" נלחצתי ויכולתי לראות על פניו שמה שאמרתי זה מגוחך בעינייו…בטח, הוא רגיל לבנות הפרוצות האלו שלו. "בואי איתי" הוא אמר ומשך אותי יחד איתו מהכניסה האחורית "לאן הולכים?" לא הצלחתי להבין "לחדר שלי" הוא הסביר.

~דין~
הכנסתי את אנה לחדר שלי ויצאתי לשיחת טלפון קטנה עם מאור.
"אחי, עבר רק יום מאז המסיבה וכבר השלב הראשון הושלם, נישקתי אותה לפני שתי דקות ויש לי את זה מצולם במצלמות אבטחה של החצר שלי אם את רוצה" אמרתי למאור מרוצה מעצמי, אבל יותר הייתי מרוצה מהנשיקה מאשר שהצלחתי בחלק מההתערבות "מה עשית כדי שזה יקרה?" הוא שאל וצחק "שום דבר מיוחד, גרמתי לה להתעצבן עליי קצת כדי שהנשיקה תהיה קצת מעניינת, ועכשיו אני קצת עובד עליה בעניין עם החבר שלה-שזה מציק לי" סיפרתי לו את התוכנית הזדונית שלי. אבל עדיין, מה שאמרתי למאור לא היה ממוצא כמו שאני דואג לספר לו, זה באמת יצא ממני, הנשיקה והקנאה בחבר שלה. נשארתי לשבת מחוץ לחדר בזמן שהיא חיכתה לי בפנים וחשבתי על הנשיקה הזו שהייתה לנו, לא היה דבר שרציתי יותר מלנשק אותה שוב, הסתכלתי עליה דרך פתח הדלת הקטן וראיתי איך היא בוחנת את החדר שלי בחטטניות ומרגישה אבודה שם, היא הרימה תמונה משפחתית שיש לי ומשום מה העלתה חיוך על שפתייה, החיוך היפה הזה שלה, הרגשתי משהו שלא מתאים לי, תמיד שנאתי אותה והיא אותי, אבל תמיד היה מתח בנינו, תמיד היו מבטים עמוקים בזמן הריבים, תמיד כל נשיקה שלה ושל החבר המזויף שלה הרגיזו אותי…אבל בשבוע האחרון אני לא יכול לסבול את זה שהוא בכלל נוגע בה.
"לא ידעתי שככה אני אעלה לך חיוך" אמרתי לה בזמן שהיא התעסקה עם התמונה שלי "מה…אה..לא אני" היא התחילה לגמגם ואני נגעתי לה ביד כדי לקחת את התמונה אבל היא נרתעה לאחור "לא ידעתי שזה מה שאני יכול לגרום לך" צחקתי והיא הניחה את הידיים על פנייה מייאוש "די דין, תפסיק עם המשפטים המטומטים האלו ותפסיק להתקרב אליי ופשוט תשכח ממה שקרה" היא התחילה להגיד לי באיום, אבל היא בעצם פחדה מעצמה "טוב מה עושים? אני לא רוצה שיראו אותי ככה" היא מיהרה להחליף נושא "קחי" אמרתי בזמן שהושטתי לה חולצת פסים מכופתרת מהארון שלי "מה?" היא לא הבינה "תלבשי את זה ואז אני פשוט אמצע דרך להוציא אותך בחזרה הביתה לפני שההורים שלך יגיעו" הגשתי לה פתרון והיא הייתה נראת מופתעת מהמחווה.
היא פתחה את החלוק שלה והגוף שלה עמד שם מולי, מוכן כמו סטייק וואל דאן, לא ידעתי מאיפה לשאוב כוחות כדי לא לנעול את החדר ולהוריד ממנה הכל. היא החלה לכפתר את החולצה ותלתה את החלוק… החולצה הזו ישבה עלייה כל כך יפה שלא עמדתי בפיתוי והתקדמתי אלייה לאט לאט "אני נשבע לך שאני שונא אותך, אבל אני עוד יותר שונא מה שאת גורמת לי בלבוש הזה" דיברתי אלייה בכנות שהפתיעה אותה "די, בוא נלך" היא אמרה והתקדמה לחלון אבל לא הבנתי מה היא עושה "מה את עושה מטורפת?" שאלתי כשהיא החלה להשחיל את הרגל שלה "יוצאת מהחלון ברור, אתה בא או שאני אעצור אוטובוס?" היא שאלה והייתה פרקטית, לא היה לה זמן לשום דבר מבחינתה. כמובן שבאתי.

~אנה~
"אנה קומי" אמא שלי צעקה לי מלמטה, רק שהיא לא יודעת שאני ערה כבר שעה, אני שוכבת במיטה עם מחשבות על דין המטומטם והנשיקה הזו שלא יוצאת לי מהראש… הרגשתי שאני חייבת להתאפס אחרי האירועים האלו, חייבת לחזור לעצמי ולהפסיק להיות תקועה במחשבות על אדם כל כך גאוותן ולזכור שעומד לצידי בחור כל כך …מקסים.
התארגנתי לבית ספר- שמתי ג'ינס שחור צמוד עם סריג גולף לבן שגדול על הגוף, נעלתי נעלי פילה לבנות שאחד היתרונות שלהם היה לתת לי קצת גובה ופיזרתי את השיער.
נכנסתי לאוטו של אח שלי, והפעלתי את השירים המוזרים שרק אני אוהבת ושרתי לאורך כל הדרך לבית ספר "מתי תתחילי לשמוע מוזיקה איכותית?" כפיר צחק מהמוזיקה ששמעתי "מתי שאתה תתחיל" השבתי לו בשנינות ונישקתי אותו בלחי כשהחננו בבית ספר.

"טוב, אנחנו אחראיות על המסיבת תחפושות ואנחנו הולכות לעשות את המסיבה הכי שווה ומגניבה שיש" אמרתי לנוי כשהתיישבנו בחוץ יחד עם דור "ברור, צריך רעיון ייחודי" נוי השיבה "ברור ברור, צריך רעיון ייחודי, אבל קודם אני צריך להתייחד עם חברה שלי" דור התערב לנו בשיחה ולקח אותי לצד, הוא התנהג בצורה כזו גברית, כזו כריזמטית שלא אופיינית לו בדרך כלל "דור אתה בסדר?" צחקתי לנוכח ההתנהגות הדי מוזרה שלו "כן, פשוט הבנתי משהו" הוא אמר בזמן שהוא התיישב בספסל והושיב אותי עליו "מה הבנת?" חייכתי "שלא מעניין אותי מה אומרים על דין ומה הוא בעצמו אומר, אני רוצה אותך ואת שלי, ויותר מזה-כרגע את מתנשקת איתי… אז שיגידו מה שיגידו, היום אנחנו יוצאים בלילה לאן שהוא, יש לי הפתעה" הוא אמר והעלה לי חיוך, הרגיש לי כאילו זה היום המתאים ביותר כדי לסדר את עצמי במקום הנכון בחיים שלי.

~דין~
אחרי השעה השנייה של שיעור ספורט ששיחקנו כדורגל במגרש יצאנו להפסקה, והדבר הראשון שראיתי מול העיניים שלי זה את דור מושיב עליו את אנה ומנשק אותה, רציתי לקחת את הכדור שביד שלי ולהעיף עליו לתוך הראש "אחי בסוף עוד אני אחשוב שהתאהבת באמת" מאור אמר לי שהוא ראה את המבוטים שלי כלפייה והדבר היחידי שיכולתי לעשות זה להכחיש "אני? להתאהב? מי בכלל רוצה חברה שחופרת לך כל היום איפה אתה, ועם מי אתה, ולאן אתה הולך ולמה אתה מסתכל על הרגליים של ההיא"
"צודק, יאלה בוא" מאור ענה והוביל אותי לכיוון השכבה שלנו.

"כן דנה, מה את רוצה עכשיו?" עניתי בייאוש לאחותי שהתקשרה אליי כל כך הרבה פעמים במהלך היום
"תדבר יפה לאחותך"
"דברי"
"אני צריכה שהיום אחר הצהריים תקח לבית של כפיר את המעטפות בשביל ההזמנות לחתונה, אנה אמרה שהיא תטפל בלעצב אותן"
אחרי שהיא אמרה לי את זה ראיתי הזדמנות נוספת להמשיך בהתערבות או סתם פשוט הזדמנות לנשק את אנה מחדש
"כן בטח אני אלך" עניתי חדור מטרה באופן מעורר חשד "אם הייתי יודעת שלראות את אנה עושה אותך כזה שמח הייתי מביאה לך עוד מטלות" דנה לעגה לי והבחינה איכשהו בשמחה המוגזמת שלי "אל תגידי שטויות" אמרתי וניתקתי לה את הטלפון.
"אני מבטיח לך שאני אראה אותך עוד היום, ואני אנשק אותך כל כך טוב שאת תתחנני להשאר לידיי" שלחתי את הודעת הוואטסאפ הזו לאנה והיא סיננה אותי, דבר שהצחיק אותי כי ידעתי שהסינון הזה נובע מהפחד שלה.

~אנה~
"מטומטם" מלמלתי לעצמי כשראיתי את ההודעה הכל כך מפתה וחוצפנית הזו שלו דין "מה קרה?" נוי שאלה בזמן שהיא הביאה לי את הבריסטולים שביקשתי כדי לסיים את תכנון המסיבת תחפושות של השכבה "כלום, זה דין הבלתי נסבל הזה" הסברתי לה "כן ממש, את לא סובלת אותו" היא לעגה לי "לא הבנתי את בצד שלי או שלו?" התעצבנתי
"ברור שבשלך"
"לא נראה ככה"
"טוב, מה הוא אמר לך?"
"כלום הוא מחרפן אותי, הוא שולח לי הודעות שהוא ינשק אותי ויראה אותי ולא מזיז לו בכלל שאני עם דור…הביטחון הזה שיש לו בעצמו מחרפן אותי" אמרתי בזעם שהשלכתי הצידה את הבריסטול שהיה ביד שלי
"כן, אני רואה שזה מחרפן אותך" נוי השיבה ולקחה לי את הבריסטול המסכן "רק תזהרי עם הדברים שיש לך ביד, כי זה החומר גלם היחד שלנו כרגע" היא צחקה וגרמה לי לצחוק "די למה הכל חייב להיות מסובך כל כך?" התייאשתי "שום דבר לא מסובך- זו את מסבכת, התנשקת עם דין ונהנהת כמו שבחיים לא נהנהת אבל את מחליטה להשאר עם דור, שתסלחי לי, הוא חמוד והכל אבל הוא שעמום מהלך על שניים" היא הסבירה לי ולא יכולתי שלא להסכים איתה בתוכי "את יודעת מה? די, לי נמאס מדין, מדור, ממסיבות, מנשיקות, אני רוצה להנות כמו תמיד מהכיף שלנו וזהו" השבתי ולרגע חזרתי להיות הבחורה הרגילה שאני, שעושה בלאגן ורעש והפעלתי שיר קצבי במיוחד תוך כדי שסידרנו את כל ההכנות למסיבה של בית ספר שהייתה באחריותנו, הפצנו את ההודעה שמחר כולם מגיעים לבושים כרצונם ושהפעם התחפושת היחידה שהם מביאים זה מסכה יצרתית.

"טוב אני הולכת לישון קצת, היום בלילה דור אמר לי שיש לו הפתעה בשבילי" אמרתי לה לקראת הערב "טוב תהנו, כמה שאתם רק יכולים" היא אמרה במעט לעג וזרקתי עליה כרית בזמן שהיא יצאה מהחדר.