🖤Y SIEMPRE FUISTE TU-פרק 8🖤

~דין~
השעה הייתה שמונה בערב כשנכנסתי לבית של אנה. "מה שלומך דין?" ירון אבא של כפיר ואנה אמר כשהוא לחץ לי את היד "בסדר, באתי להביא לאנה את המעטפות האלו…משלוח של הכלה" צחקתי וגם ירון.
אם יש משהו שהייתי טוב בו זה לגרום להורים של בחורות למות עליי, בלי להכיר אותי באמת "אני לא יודע אם היא ישנה עוד, אבל תעלה לחדר שלה לבדוק" הוא הציע לי כאילו הוא הגיש את הבת שלו על מגש מכסף.
עליתי במדרגות וחשבתי אם לדפוק לה בחדר, אבל החלטתי שלא- אסור לי לפספס את הסיכוי הקטן ביותר שאולי היא עומדת עכשיו בחזייה ותחתונים.
אז פשוט נכנסתי כאילו מדובר בחדר שלי והיא עמדה שם עם הגב לדלת, ומיד הסתובבה כשראתה אותי,אני יכול להישבע שכל גבר היה מת להיות בסיטואציה שלי– היא לבשה פיג'מת משי קצרה במיוחד, שכוללת גופייה ומכנסון קצרצר, השיער שלה היה אסוף לגולגול מרושל שהתאים לה כל כך והיא הייתה יחפה… ראיתי מולי את הבחורה הלוחמנית, העקשנית, הילדותית והמתחכמת שאני בדרך כלל כל כל שונא לבושה כמו מלאך.
החיוך שלי עלה בלי שום הסבר תוך כדי שסקרתי את גופה עד לפרט האחרון, היא לא ידעה מה להגיד לי, היא חשה אי נוחות עד שהיא התחילה לפתוח את הפה שלה "מה אתה עושה פה?" היא צרחה עליי בזמן שהתקרבתי להשתיק לה את הפה, שאף אחד לא ישמע אותה בטעות "שקט מטורפת, באתי להביא לך את המעטפות האלו מאחותי" ניסיתי להרגיע אותה
"אתה יכול לדפוק בדלת אתה יודע?"
"כן אני יודע, אבל אז הייתי מפספס את הדבר הזה" אמרתי בחיוך והתקרבתי אלייה
"אתה חתיכת חרמן פסיכי" היא אמרה בכעס בלתי נגמר וגרמה לי לצחוק "אני הבטחתי לך שאני אראה אותך היום, ושאני אנשק אותך" אמרתי לה תוך כדי שאני מתקרב אליה לאט לאט ומצמיד אותה לשידה שמאחוריה "ואני תמיד מקיים הבטחות" המשכתי לומר לה באוזן… יכולתי לראות איך היא מתחילה להרגע לאט לאט, ואיך הנשימה שלה מתחילה להתפרע כשהיא קרובה אליי "גם אני מקיימת הבטחות ואני מבטיחה לך שאתה הולך מכאן,עכשיו" היא השיבה לי בלי שום פחד ממני, וניסתה להסתיר את החשק שיש לה אליי "ואני מבטיח לך שלא" אמרתי בנחישות וישר נישקתי אותה, בלי לחכות שנייה אחת בלי השפתיים שלה שעמדו לנגד עיניי, בשתי שניות הראשונות היא ניסתה להתנגד ואז הבינה מה היא רוצה באמת, אותי… ושם היא הפסיקה לנסות עם ההתנגדות המטופשת הזו.
במהלך הנשיקה הפראית הרמתי אותה לשידה שהיא הייתה קרובה אליה, והיא כרכה את רגלייה סביבי, הרמתי אותה והובלתי אותה לאט לאט למיטה הגדולה שלה, שם היא נשכבה ואני מעליה ממשיך לנשק אותה ואת הצוואר שלה שמריח כל כך טוב, יחד עם הנשיקות שירדו לאט לאט לאזור הכתף שלה, הורדתי את כתפיות הגופיית משי הקלה שלה לאט לאט והמשכתי לאזור הבטן שלה, העלתי לה בעדינות את הגופייה תוך כדי שאני ממשיך להסתכל עליה והיא עצמה עיניים, התענגה מכל רגע, כל כך התגרתי מהבעת הפנים המאושרת שלה שהגיבה למגע שלי.. הורדתי את החולצה שלי וראיתי את העיניים שלה על הגוף שלי-מטיילות להן.
בחיים לא נהנהתי כל כך במחיצת אישה, חזרתי לנשק את השפתיים היפות שלה ונישקתי אותן בלי סוף, עד שהיא בשלב כלשהו נעשתה מודעת למעשים שלה
"לא די" היא אמרה בעצב וקמה מהמיטה "מה יש לך?" שאלתי ונעמדתי מולה אבל היא הדפה אותי "למה אתה עושה לי את זה?" היא שאלה בתמימות ובעצבות שגברה עליי..רק רציתי לחבק אותה באותו רגע "אתה לא מבין שזה עושה לי רע? אתה לא קולט שאנחנו פוגעים באנשים עם ההתנהגות הזו?" היא כעסה על עצמה יותר מאשר עליי. בדרך כלל לא אכפת לי לעשות דברים כאלו, אבל איכשהוא היא גרמה לי להסס, לפקפק בעצמי, להרגיש אשמה שהמעשה הזו לא באמת בסדר…אבל לא יכולתי, טוב לי איתה מידיי "את לא קולטת שאת נמצאת עם בן אדם שאת לא רוצה? את מתה להיות איתי ואת לא עושה את זה" כעסתי עליה, התעצבנתי שהיא תמיד כזו אמיצה בהכל חוץ מהדברים החשובים באמת בחיים "די תסתום כבר" היא זעמה "אני עם דור, ואני רוצה להיות איתו, אני עוד מעט אמורה לצאת איתו להפתעה שהוא תכנן לי וזה מה שאני עושה? מנשקת את הבן אדם הכי נוראי שיש"
"מנשקת את מי שאת רוצה באמת" הוספתי ויכולתי לראות איך היא מסכימה עם דבריי בעינייה "מה אכפת לך בכלל? אתה ממילא שונא אותי, או שאני טועה?" היא שאלה וציפתה לתשובה מסוימת ממני, תשובה שלא יכולתי לספק לה פשוט… "כמו שחשבתי" היא העלתה גיחוך "אז קח את הנאומים המטומטים שלך ותלך מפה עכשיו" היא אמרה והעיפה אותי מהחדר באלימות קלה.

~אנה~
ישבתי במיטה שלי, כעסתי על עצמי שככה אני מתנהגת, משהו שלא אופייני לי בשום צורה ולשם הוא מוביל אותי.. ואני לא יודעת איך הוא מצליח לעשות את זה, אני הרי אמורה לשנוא אותו- הוא אויב מבחינתי! ואני רק נמשכת יותר ויותר.
החלטתי להתארגן ופשוט לשים את הכל מאחורי אבל ללא הצלחה, הרגשות אשמה כרסמו בי.
לבשתי שמלת טריקו שחורה שנזרקת על הגוף בצורה מושלמת, נעלתי סניקרס לבנות ואת השיער אספתי בקוקו גבוה.
חיכיתי מחוץ לשכונה שלי שדור יבוא לאסוף אותי אבל לא יכולתי להמנע מהמחשבות על דין ועל איך שאני אסתכל לדור בעיניים אחרי מה שקרה.
"שלום לך יפה שלי" דור אמר לי כשנכנסתי למכונית והוא נישק אותי, הרגשתי כל כך לא נעים, כל כך בחורה רעה, הוא כל כך מקסים אליי ואני כזו…בוגדנית
"משהו קרה לך?" הוא הבחין במצב רוח הנחות שלי והייתי חייבת להעמיד פנים, אבל החלטתי שזהו- שאני אעשה הכל כדי שהמערכת יחסים שלנו תתחיל להתקדם.. אני רוצה להיות מאוהבת בו כל כך ששום דין לא יוכל להקשות עליי יותר "הכל מעולה, אני פשוט מתרגשת מההפתעה".

נכנסו עם הרכב שלו לאזור של פארק גדול ושם הוא כיסה לי את העיניים "נו תראה לי" התחננתי בריגוש "חסרת סבלנות, את תכף תראי" הוא אמר לי שהמשכנו להתקדם עד שלאט לאט הוא הוריד את ידיו וחשף בפניי פיקניק כל כך מרשים ויפה, לא יכולתי שלא להעלות חיוך מהמחווה המקסימה; האוכל האהוב עליי היה שם, המשקה האהוב עליי, ואפילו המוזיקה שאני אוהבת התנגנה ברקע "זה מושלם" השבתי לו כשהתיישבתי אבל הרגשות אשמה הרגו אותי הן אכלו אותי מבפנים, אבל פשוט לא יכולתי לגמור את הסיפור הזה, רציתי לנסות להפוך את הלילה הזה ללילה בלתי נשכח.

במהלך הלילה דיברנו מלא, צחקנו בלי סוף ושמענו המון מוזיקה, ואם כמה שרציתי להאמין שכל זה סצנה רומנטית מסרט, הרגשתי כאילו מדובר בסצנה שבה החבר הכי טוב שלך מתאהב בך אבל את בכלל אוהבת מישהו אחר, אבל לא רציתי להרים ידיים, לא יכולתי פשוט.

"אני כל פעם מבין כמה אני אוהב אותך" הוא אמר לי אחרי שהתקדמנו לשכונה שלי, המשפט הזה הרג אותי- כי לא באמת יכולתי להשיב לו בחזרה את אותן המילים שיכולתי לראות שהוא מצפה להן,אז רכנתי לחבק אותו ולנשק אותו כדי להקל מעט על הסיטואציה הלא נעימה שנוצרה. במהלך הנשיקה פקחתי עיניים וראיתי רכב יוקרתי מוכר שחונה די רחוק מאיתנו, ניסיתי לזהות מי שם ופתאום נזכרתי מי הוא בעל הרכב הדביל- דין, הרגיז אותי שאני מנסה להיפטר ממנו והוא חוזר כמו בומרנג, אני מנסה לסדר את החיים שלי בצורה נורמלית והוא פשוט לא מאפשר לי זאת.
"אני נראה לי אלך לישון" אמרתי לדור ודאגתי שלא יסתכל אחורה בשום צורה "את רוצה שאני אלווה אותך למיטה?" הוא אמר בחיוך ואחז במותני "לא, זה בסדר" חייכתי אליו וניסתי לזרז את העזיבה שלו, פחדתי שדין יצא מהרכב ויספר לדור משהו.
דור נישק אותי והתקדם למכונית שלו. כשהוא נסע התחלתי להתקדם לרכב של דין ונכנסתי בזעם לבפנים
"אתה מוכן להסביר לי מה לעזאזל אתה עושה פה? מה לא מובן בזה שיש לי חבר" צעקתי עליו והוא פשוט חייך, הרגיז אותי שהזעם שלי משעשע אותו
"איזה דבר זה, כל כך מציק לי לראות אותך עם היצור המשעמם הזה" הוא אמר והסתכל לי בעיניים
"אתה חתיכת חוצפן אתה יודע? אתה לא מפסיק לריב איתי מהיום הראשון שהכרנו ופתאום אתה מרשה לעצמך לבוא לפה, להפריע לדייט שלי ולהגיד בקול המטומטם שלך שמפריע לך לראות אותי איתו" יצאתי מדעתי
"יופי של סיכום" הוא לעג לי
"די כבר דין, תבין שאני עם דור ואני לא אוהבת לבגוד, זה עושה לי רע" ניסיתי להסביר לו בכעס והוא לא הפסיק לבחון אותי בזמן שאני מדברת-את העיניים ואת השפתיים, הרגשתי שהוא לא שומע מילה ממה שאני מדברת רק מתכנן באיזה רגע להכניס נשיקה קטנה
"וכבר אמרתי לך את זה מאה פעמים שזה רע מה שאנחנו עושים" אמרתי לסיום אבל אותו זה לא עניין, הוא חפן את הידיים שלו בלחיים שלי במהירות הבזק ונישק אותי בהתלהבות, כאילו המילים שלי רק פיתו אותו יותר "תקשיב לי טוב…" התחלתי להגיד אבל הוא השתיק אותי "לא, עכשיו את תקשיבי לי" הוא התעצבן "את יכולה לשקר לעצמך עד מחר, את יכולה לשקר שאת אוהבת את החבר המשמים הזה שיש לך, ואת יכולה לשקר לעצמך עד מחר שאת שונאת אותי, אבל עכשיו את תעלי למיטה שלך ותחשבי עליי ולא עליו ואת יודעת את זה, את תשכבי במיטה ותחלמי שהלילה הזה היה נגמר בי ובך שוכבים יחד, ערומים ומחובקים ואת יודעת את זה" הוא אמר לי בלי להסס להוציא מילים גסות, עצבן אותי כל כך הביטחון הזה שיש לו בעצמו אבל עוד יותר העובדה שהוא צודק…