3 יריות – פרק 1.

"מחר היום הראשון שלי בכיתה י'א. אין לתאר את ההתרגשות שבי.
בית ספר חדש, אנשים חדשים, הזדמנות לפתיחת דף חדש.
אחרי 10 שנים של התעללות, בריונות והצקות אני מקווה שהכל יגמר!
אני יהיה ילדה מטופחת יותר, אני יתחבר לבנות המקובלות יותר ואשנה את הגישה שלי לאנשים. אני פשוט יהיה בן אדם חדש,בקיצור לילה טוב?"

"לילי,תתעוררי את צריכה להתארגן לבית הספר"
כרגיל, אני מתעוררת מקולה המעצבן של אמא שלי. "אני יורדת אמא" צעקתי לה בחזרה.
"טוב מתוקה, אני הולכת לעבודה שיהיה לך יום טוב ולא תאחרי!" היא אמרה לי ויצאה לעבודה.
הבטתי בשעון, "השעה רק שבע, אני אפנק את עצמי בעוד כחמש דקות של שינה" אמרתי לעצמי וחזרתי לישון. לאחר שינה מרעננת התעוררתי מרעשים שנשמעו מהלובי של הקומה שלי.
לפתע אחותי אמה התקשרה אלי, "תגידי את נורמלית? את רוצה שנאחר להיום הראשון של הבית ספר?" היא צעקה לי בטלפון וציפתה מימני לתשובה רצינית. "אמ… אמה תגידי לי מה השעה בבקשה?" שאלתי אותה בקול חלש ומבויש. "תני לי לנחש, קמת רק עכשיו, נכון לילי? עכשיו תעשי טובה, תרימי את התחת שלך ותתלבשי במהירות אני מחכה במכונית." היא סיימה את דבריה וניתקה את השיחה. לבשתי במהירות את מדי הבית ספר שלנו, חצאית משובצת חמודה עם ג'קט בייסבול בצבע שחור שכתוב עליו "לס אמריקה" שזה שם החטיבה שלנו.
לבשתי את נעלי הבובה האדומות שלי וכמובן את הגרביים שמגיעים לי עד הבירכיים , אני לא אוהבת את הלוק הזה, אך לא אני זאת שמחליטה על לבוש בית הספר.
סירקתי את שערי, מרחתי טיפת אודם ורוד והדבקתי ריסים. יצאתי במהירות מהבית ולמזלי הספקתי להגיע לרכב של אמה בזמן. "הו, כמה נחמד שנזכרת להגיע ומה לעזאזל מרחת על הפנים שלך? לפי מה שאני זוכרת את לא הטיפוס שאוהב להתאפר" אמה אמרה לי בשיא החוצפה.
"אמה אנשים משתנים,פשוט תנסעי" חייכתי עליה והיא החלה לנסוע.
כעבור רבע שעה של נסיעה הגענו.היתי כלכך מופתעת! הדשא היה ירוק כמו מרקר, המבנים היו כלכך נקיים, הכל היה פשוט אחר.
אחותי אמה הסתכלה עלי במבט מוזר,
"למה את מחכה? צאי לי מהאוטו. אה ורק שתדעי, תכחישי כל קשר איתי ,בלימודים אנחנו לא אחיות מובן?עכשיו צאי לי מהאוטו" יצאתי מהאוטו אם מבט מושפל ונכנסתי לבית הספר.
על כל מיבנה היה רשום בגדול את השכבה, למשל שכבה י' שכבה י'א כו'לה.
ניסיתי למצוא את המבנה שלי אך לא מצאתי. השעה הייתה כבר די מאוחרת והייתי מאוד קרובה ללאחר. איבדתי תקווה ופשוט התיישבתי באחד הספסלים בתקווה שהמנהל יעבור ויוביל אותי לשכבה. לפתע הרגשתי שמישהוא נוגע לי בכתף, הרמתי את הראש ועמד מולי ילד מאוד גבוה, השער שלו היה מורם אם ג'ל, והגומות שלו נראו לעיין למרות שהוא לא חייך בכלל,העניים שלו היו ירוקות כמעט כמו שלי, הוא היה נראה טוב אני לא ישקר.
"אני מנחש שאת בכיתה י'א לא?" הוא שאל אותי בדרך מפתיעה."אני מניחה שכן? אתה יודע איפו המבנה שלנו?" שאלתי אותו כאשר ראשי היה מופנה כלפי מטה מכיבן שלא הצלחתי להסתכל עליו. "פשוט בואי אחרי" הוא אמר לי.
הלכתי אחריו, והגענו למבנה, "תודה על העזרה, אמ… איך קוראים לך?"שאלתי אותו בחוסר ביטחון. "תקשיבי נדבר אחר כך טוב? לכי תבדקי ברשימות באיזה כיתה את. היה נחמד לפגוש אותך" הוא אמר לי ונעלם. זה היה די מביך. המחשבה היחידה שעברה בראשי היא שהכל יחזור להיות כמו בעבר. ההצקות, הבריונות הכל.
נגשתי לרשימות שהיו מודבקות בכניסה למבנה וחיפשי את השם שלי.
אחרי רבע שעה של חיפושים מצאתי את השם שלי בדף של כיתה י'א7.
התקדמתי במסדרון לעבר כיתה י'א7 שזאת הכיתה שלי בעצם.
הגעתי לדלת ולא הייתי מסוגלת לפתוח אותה. " מה עובר עליי? " חשבתי לעצמי.
לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי לכיתה.
נהייתה דממה, כל העניים היו עלי.
"הי מתוקה, את בטח לילי התלמידה החדשה נכון?" המורה שלי שאל עם חיוך רחב על הפנים.
"כן אני לילי!" עניתי לו בהמון ביטחון. "למה שלא תספרי לנו על עצמך לילי?" הוא שאל אותי.
התקדמתי לעבר אמצע הכיתה והתחלתי לדבר "הי כולם, שמי לילי ג'קסון. אני עברתי לכאן מסיבות אישיות, אממ.. אין לי אחים ואחיות אני ילדה יחי…."
'לפתע, הבחנתי שהילד שעזר לי מקודם יושב בסוף הכיתה ומסכל עלי. הביטחון שלי ירד לגמרי, ולא הצלחתי לדבר. הפרצוף שלו היה נראה כלכך רציני. היסתכלנו זה על זה כמה שניות עד שהוא הוריד את העניים ואת הראש כלפי מטה.
"לילי הכל בסדר?" המורה שאל אותי בסקרנות.
"אממ.. כן הכל בסדר סליחה המורה." עניתי לו והמשכתי להציג את עצמי.
לאחר שהצגתי את עצמי המורה הושיב אותי בשורה שלפני האחרונה.
איזה מגניב! עכשיו גם הילד שאני לא יכולה להסתכל עליו יושב מאחורי.
מצד ימין שלי ישבה ילדה בלונדינית, היא נראתה טיפה 'פרחה'. ומצד שמאל ישב ילד גדול ושרירי, כבר מההתחלה זיהיתי שהוא שחקן בייסבול.
לפתע הוא שאל אותי שאלה : "היי בובה את רוצה שנפגש אחר הצהריים ואת יודעת מה נעשה" והוסיף קריצה קטנה.
"אממ אני די חושבת שז……" לא הספקתי לסיים את המשפט והילד שישב מאחורה התפרץ ונתן לו אגרוף חזק מאוד בנוסף הוא אמר:"שלא תחשוב על לגעת בה אפילו!!"
" תרגע אחי, אני לא הולך לגעת בחברה שלך." הוא ענה לו חזרה בקול מתנשא.
"היא לא חברה שלי !" הוא ענה ויצא מהכיתה.
הפעמון צלצל וכולם יצאו לעבר הקפטריה לאכול את ארוחת בוקר.
קמתי מהכיסא ולפתע הרגשתי שמשהוא מושך אותי "אממ.. לילי, חכי שניה" זאת הייתה הילדה הבלונדינית שישבה ליידי. "אמ, את צריכה משהוא?" שאלתי אותה בקול נחמד.
"קודם כל קוראים לי טלי, ודבר שני אני חושבת שאנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות!" היא ענתה לי וכמה שניות לאחר מכך נכנסו לכיתה שלנו קבוצה של 16 מעודדות.
"בנות, צאו שניה אני בשיחה חשובה" טלי צעקה להם.
לפי מה שהבנתי הם היו חברות שלה, ניצלתי את ההזדמנות להתחבר אל טלי כדי להפוך למקובלת כמוה.
"ברור שאנחנו יכולות להיות חברות מאוד מאוד טובות" עניתי לה והוספתי מחמאה קטנה בדרך.
"מגניב! ביום שלישי אנחנו עורכות מסיבת פיג'מות, ואת מוזמנת! טוב ילאה לילי אני חייבת לזוז."
"טלי את לא הולכת לקפיטריה לאכול?" שאלתי אותה
"אממ, לא היום. אני הולכת כרגע הביתה לכי שבי עם חברות שלי, הם יקבלו אותך בחום והמון אהבה."
נכנסתי לקפטריה והתיישבתי ליד חברות של טלי. הם היו כל-כך יפות, מלאות באיפור ותוספות שיער, פשוט מושלמות.
"הו הי, את בטח לילי הילדה שרון רצה לזיין" אחת מהבנות אמרה לי.
"סליחה?" שאלתי בכעס. "אנחנו סתם צוחקות,אבל בואו נודה כל אחת הייתה רוצה את רון" ילדה אחרת ענתה לי והוסיפה חיוך קטן וערמומי.
"אמ רון הזה, הוא מקובל?" שאלתי אותם בחוסר ביטחון.
"מקובל?את בטח לא רצינית, הוא הקפטן של נבחרת הבייסבול!" אחת הבנות ענתה לי בהתלהבות.
הם קיבלו אותי יפה, דיברנו וצחקנו עד שלפתע הבחנתי שוב בילד שעזר לי היום.
הוא ישב בסוף הקפטריה לבדו, ואכל את הארוחה שלו.
הבנות דברו ודברו ואני הייתי שקועה בילד הזה. המבט הרציני שלו, העניים המודגשות שלו. לא הצלחתי להפסיק להסתכל עליו.
"אממ לילי, את איתנו?" אחת הבנות שאלה אותי.
"אוי סליחה חשבתי שראיתי מישהוא שאני מכירה, אגב אתם יודעות איך קוראים לילד הזה שיושב שם בסוף הקפטריה?" שאלתי אותם והצבעתי עליו בעדינות שלא יבחין.
" את מתכוונת לליאם?אויש אל תסתכלי לכיון שלו אפילו! הוא נחשב הילד הכי מוזר בשכבה"
"מזה מוזר בו?" התפרצתי לדבריה ושאלתי זאת.
"אמ.. הוא פשוט מוזר, אולי את חושבת שהוא חמוד כי הוא ניסה להגן עלייך היום. אבל הוא לא בקטע של אנשים, כדי שתוותרי עליו." אחת הבנות אמרה לי ועזבה את השולחן.
"בנות אני חייבת לעשות משהוא" אמרתי להם והתקדמתי לעבר השולחן של ליאם.
ליאם הבחין בכך שאני מתקדמת לעברו ופשוט קם והתקדם לכיון היציאה.
לפתע רן צץ ממקום כלשהוא. " לילי רציתי לשאול אותך אם את רוצה שנפגש מתישהוא ונעשה דברים שמתבגרים עושים" הוא אמר לי והוסיף קריצה כמו קודם.
ראיתי שליאם סיבב את הראש שלו כדי להתבונן בי, ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לרן בקול חזק מאוד "כן רן , ברור שאני מסכימה." הפרצוף שלך ליאם היה נראה מאוד כועס, כאילו זה הפריע לו בדרך כלשהיא. הוא סיבב את ראשו והמשיך ללכת.
אמרתי לרן "אממ.. טוב נדבר אני חייבת לרוץ" ויצאתי במהירות מהקפטריה כדי לדבר אם ליאם על הסיבה שהוא כלכך שונא אותי. יצאתי מהקפטריה והוא לא היה שם.
לאן הוא יכל לברוח במהירות כזאת?
זה היה מאוד מוזר.
אחרי שעתיים חזרתי הביתה. נכנסתי לדירה ואמה הייתה נראית נורא." כבר ביום הראשון את שותה כמות גדולה של אלכוהול?" שאלתי אותה. "תתרחקי כלבה, עכשיו!" היא אמרה לי והקיאה את כל האלכוהול ששתתה.
עליתי לחדרי ושכבתי על המיטה שלי. חשבתי על כל הדברים הנפלאים שקראו לי היום.
על ליאם ועל המראה המדהים שלו.למה הוא כלכך שונא אותי?פגעתי בו?אולי מה שעשיתי היום היה מיותר?אולי אני מכוערת? ושוב הפחד שהכל יחזור להיות כמו בעבר הגיע לי לראש.
שכבתי על המיטה שלי ונרדמתי.
השעה הייתה 7 בערב, וקיבלתי שיחת טלפון.
"הי לילי, זה רון מה קורה?"
הכל טוב, אני מניחה… "
"משהוא לא בסדר? אני יעשה לך טיפול באהבה, אז את מגיע אלי כמו שהבטחת לי?"
לא ידעתי מה לומר לו באותו הרגע.
לא חשבתי פעמיים ופשוט עניתי לו.